נחל שלף. בקיץ חרב, אבל בחורף ירוק ושופע / צילום: אורלי גנוסר
כשהתכוננתי להציע טיול במרחב הביוספרי מגידו בגבעות של רמת מנשה, התכוונתי להפציר בכם לבקר בעמק השלום ולהצטרף למחאה נגד הבנייה במקום. אבל אז גנזה שרת הפנים איילת שקד את הרעיון הרע ובחרה בשימור הטבע, ואבן נגולה מליבם של רבבות מטיילים ואוהבי המקום. אבל ההמלצה לטייל במקום בעינה עומדת, במיוחד בימים אלה של פריחות מסעירות. כדאי לנסוע לשם ולראות על מה ולמה היה המאבק.
בזכות התפנית בעלילה רתמתי את עגלת ההזדמנויות למסלול אחר בסביבה, מוכר פחות ולא פחות מלהיב, נחל שלף. מקורו בגבעות המשתפלות מרמת השופט מערבה וסופו מתמזג בנחל דליה, וכמו האביב הוא קצר, יפה ומרגש. הקסם טמון בדרך היפה, בשדות של כלניות, רקפות ועיריוני צהוב, בצמחיה הסבוכה הסוככת על הנחל, בעצי השקד שעדיין פורחים.
שביל כחול מתחיל כקילומטר דרומית לפנייה לקיבוץ רמות מנשה (כביש 672), ומתאים לרכבי שטח, רוכבים והולכי רגל, אך אינו מעגלי.
הקילומטר הראשון במסלול הוא זיקוק של כל פלאי הנחל, ואם אתם חפצים במשהו קליל, הניחו את הרכב בכניסה וצעדו במקטע עשיר בפריחה ובמים, ותוכלו גם לצעוד בחזרה. אחרי ימי גשם, נקוות שלוליות לפני ואחרי מעבר הבקר, אפשר לצלוח אותן בשוליים.
לאורך הנחל נובעים כמה מעיינות, לא כולם נגישים, כמו עין שלף החבוי בסבך קוצני צפוף. לעין דמומית למשל מוביל שביל קצרצר, ועם קצת מזל אפשר להציץ בו בין שיחי הפטל הקוצניים. בהמשך מדלגים על פלג מים זעיר, ומתפתלים עם השביל. כשתבחינו בעץ אקליפטוס גדול הבולט בשטח, זה הסימן לחמוק בשביל צר ולהתמוגג מפינת חמד, המזמינה למנוחה או רביצה שלווה.
נחל שלף זורם במקום, וזרימתו תלוית משקעים וספיקות. בקיץ שחון הוא חרב, אבל בחורף המים רוקדים. אם תראו דגים במים, דעו שמדובר בלבנון הירקון, מין אנדמי לארצנו.
הגעתם בג'יפ? השבילים קוראים לכם להמשיך ולגלוש עם הנחל ולפגוש בשרידי בוסתנים, בשטיחי רקפות, ביערות נטועים עד עין מחוללים אשר למרגלות קיבוץ רמות מנשה. מכאן אפשר לחזור בשביל שחור המעפיל אל הכביש, או להמשיך בכחול דרך שולי הר חורשת לבת שלמה, או לחילופין לחבור לשביל השחור מתחת לכביש 6 וממנו לחזור בשביל הירוק לכביש המוצא (672).
למטיילים בסופי שבוע צפונות במרחב הפתעות נוספות. עד סוף אפריל ובמסגרת "שבת ישראלית" מתקיימים באולם האזורי בקיבוץ עין השופט מופעי תרבות הפתוחים לקהל ללא תשלום. אוהל לבן מתמלא כסאות, פטריות חימום לימים קרים, במה קטנה ושמחה גדולה. התמזל מזלנו ליפול על הצמד "מרקש אקספרס", במופע מוזיקלי שהקיף את הים התיכון מסוריה דרך טורקיה יוון וספרד.
לפני כחודשיים נפתח באולם המחודש "קפה שירה". ואין זו רק שירה המתנגנת במקום אלא גם שירה גינוסר (אין קשר משפחתי) בת הקיבוץ, בשלנית וקונדיטורית עם תשוקה לאוכל ואירוח. דורון בן זוגה מפעיל מאפייה קיבוצית קטנה, והיא ביקשה לפרוץ הלאה. וכך על בסיס המאפים שלו הוסיפה מילים ומנגינות ויצרה תפריט שמנותיו הן שמות של שירים. כך מתמזגים במקום התרבות, הנוף המהפנט מהמרפסת והאוכל. יש סלטים, מרק, מיני קפה, כריכים ומאפים מתוקים, הכל בעבודת יד, טרי-טרי, פשוט וטעים (054-4670610).
לעומת רמת מנשה רחבת הידיים, התחנה הבאה מציגה עולם גדול, בקטן. בפאתי אזור התעשייה ביוקנעם השכנה מסתתרת מתנה שהותיר משה זמטר, שעזב את העולם לפני כשנה וחצי. כשיצא לפנסיה פיתח תחביב, בניית מיניאטורות: כיסאות, שולחנות, דמויות ועוד, בשלל חומרים ושיטות.
במשך 30 שנה פיסל אלפי פריטים שהתחברו לסצנות מופלאות. ב-2016 הגשים חלום, ויחד עם ילדיו הקים מוזיאון מקסים. בעשרות ויטרינות מוצגות סצנות שונות שיצר: קרקס, חנות עוגות, מטבח, חדר אירוח, לונה פארק ואפילו כנסת ישראל. ענת אורלנד בתו, המנהלת את המקום, ממשיכה את המסורת בדרכה, ויוצרת פריטי ריהוט מעץ ממוחזר. בשבת האחרונה בכל חודש מתקיימות סדנאות ליצירת מיניאטורות (ב'-ג', ה' 11:00-14:00, שבת 10:30-13:30 054-4834210).