עידית סילמן / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
ממשלת בנט-לפיד עדיין לא הספיקה לחגוג שנה להיוולדה, וכבר נראית כמו מי שעומדת לסיים את ימיה מוקדם מהצפוי. כאשר נחתמו ההסכמים הקואליציוניים, אז בגני התערוכה, התחייבו הצדדים שיעסקו בנושאים אזרחיים - כלכלה, קורונה, ושיקום הקרע, כך לטענתם, שנשאר בחברה אחרי שלטון נתניהו.
ניתן לתקוף את הממשלה הזו בנושאים רבים, אבל בנושאי דת ומדינה היא דווקא עסקה רבות ושינתה, או לפחות ניסתה לשנות, סדרי עולם. לכן, מוזרה במיוחד האמתלה הרשמית בה נתלתה יו"ר הקואליציה לשעבר, עידית סילמן.
רפורמות שלפיד לא היה חולם
במהלך החודשים הקצרים בהם בנט היה בשלטון, הוא גיבה באופן מלא את שר הדתות, מתן כהנא, בהליכי חקיקה ורפורמות, שכנראה גם לפיד של ראשית העשור הקודם לא היה חולם להעביר.
רפורמת הכשרות שהצליח להעביר הייתה יריית הפתיחה. על פי הערכות האוצר, מימוש הרפורמה עשוי לחסוך לעסקים כ-640 מיליון שקלים בשנה - רק מהחיסכון בתשלומים על כפל כשרויות. התוכנית זכתה, כצפוי יש לציין, להתנגדות של המפלגות החרדיות, הרבנות הראשית, וחלק מרבני הציונות הדתית.
בהמשך הציג השר כהנא את רפורמת הגיור, לפיה רבני ערים יוכלו להקים הרכבי בית דין לגיור, במסגרת מערך הגיור הממלכתי. חלק מהמתנגדים לרפורמה טענו שאת הליך הגיור הקל לכאורה, יינצלו אוליגרכים ופליטים.
גם שר התקשורת יועז הנדל ניסה להוביל רפורמה לפיה בעליהם של מספרים כשרים יוכלו להתנייד בין חברות תוך שמירה על המספר שלהם, הטבה לה זכאים רוב הצרכנים בישראל. רפורמה זו זכתה להתנגדות, שהובילה אף לעימותים אלימים של מפגינים חרדים שמחו מול חנויות שבעליהם העזו לא לשתף פעולה עם ועדת הרבנים לענייני תקשורת.
משבר החמץ ושיריון בליכוד
בניגוד לכל הרפורמות וההליכים, דווקא ההחלטה של בג"ץ מאפריל 2020, כמעט שנה לפני כינון הממשלה, היא זו שהובילה, על פניו, למשבר. בהכרעה נקבע שלמאבטחים בכניסה לבתי החולים אין את הסמכות לאסור על הכנסת חמץ. המכתב של שר הבריאות ניצן הורוביץ לבתי החולים, בו הוא מבקש להישמע לפסיקה, העלה את חמתה של סילמן.
בניגוד למה שחלק משותפיה העתידיים טענו בעבר, סילמן היא ילדה גדולה שקיבלה את ההחלטה, ככל הנראה, מכל סיבה אחרת מלבד "שמירה על המדינה היהודית". אולי יש קשר לכך שבאורח פלא, בזמן שפרץ משבר החמץ, גם הוצע לה שיריון בליכוד ותפקיד שרת הבריאות בממשלת נתניהו הבאה.