ריבוי טעויות הממשלה בתחום הדיור פוגע במיוחד בזוגות הצעירים
הכותב הוא הממונה על התקציבים באוצר לשעבר
חג הפסח בפתח וזו עת מתאימה לבחון אלו עשר מכות הנחיתה עלינו השנה הממשלה בתחום הדיור המבעבע:
1. הממשלה אינה מיישמת מדיניות ברורה של: "לא הגדלת הצע - לא מעניין", כאשר ברור שזהו המענה המתאים ביותר, ותחת זאת מחפשת גימיקים לקיצורי דרך פופוליסטיים
2. הממשלה אינה מסיקה מסקנות מההרפתקה הכושלת של "מחיר למשתכן" בתחום הדיור, ולא זו בלבד, אלא ממשיכה את התוכנית, תוך החלפת שמה בלבד: "מחיר מטרה", "דירה בהנחה" וכו. בל נטעה - מדובר באותה גברת בשינוי אדרת.
3. הממשלה משגעת 120 אלף זוגות צעירים במפעל הגרלות ענק, כאשר לא מן הנימנע שסיכויי הזכייה של אלו דומים להגרלות הפיס, ואין זה ברור כלל אם הזכייה היא בגדר ברכה או שמא קללה. רוב הדירות הן על הנייר, לא ברור מה יהיה מחירן הסופי אחרי ההצמדות, כיצד יעמוד המחיר הסופי ביחס למחירי השוק עוד 5 שנים, ובכל מקרה כשני שליש מהזוכים לא יגורו בדירות, אלא יאלצו למוכרן או להשכירן. ובכלל - ממתי הגרלה היא מתכונת ראויה להקצאת משאבים ציבוריים? האם יעלה על הדעת להקצות קצבאות זקנה בהגרלה לקשישים? זה אמנם ייצור הד ותחושת עשייה מצד הממשלה, אך מדובר באמצעי שרירותי ולא סביר בעליל להקצאת כספי הציבור.
תחפושת לכישלון
4. כדי לבצע את תוכניות "מחיר למשתכן" בתחפושת, הממשלה מכניסה עצמה למקום שאסור לה להיות בו - בין היזם שמוכר דירות לבין הרוכשים. או אז הממשלה נדרשת למעורבות עצומה בכל פרט ופרט - הגדרת מפרט הדירה ורמת הגימור שלה, היכן הדירות תבנינה, באיזה מחיר תימכרנה, מתן ערבויות שונות בתהליך לדיירים או למוסדות בנקאיים, מי יקבל חזקה בדירות, הגדרת איסור מכירה לתקופה מוגדרת ועוד שלל מעורבויות ובירוקרטיות, שמאפיינות משטרים קומוניסטיים.
5. מצדדי תוכניות "מחיר למשתכן" למיניהן טוענים כי אל לה לממשלה לספסר בקרקע, בבחינת - כל המרבה במחיר הקרקע במכרז - הוא הזוכה. אין בדותה גדולה מזאת. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יפנימו כי בשוק חופשי מחיר הקרקע הוא המסובב ולא הסובב. כלומר - לא מחיר הקרקע הוא שמוביל לדירה יקרה, אלא שסביבת המחירים היקרה שמניח היזם ממפגש הביקוש וההצע - היא זו שגוזרת את מחיר הקרקע. אין כאן כל ספסור בקרקע וכל ההכנסות ממכירת הקרקע מועברות לקופה הציבורית וניתנות לחלוקה שוויונית על פי סדר העדיפויות של הממשלה, כולל מתן מענקים לזוגות צעירים על פי תבחינים. אם יש ספסור בקרקע הרי הוא נמצא בשימוש במשאב הקרקע הציבורית לכל מיני חלוקות שרירותיות שלא באמצעות תקציב המדינה.
6. הממשלה פועלת להגדלת המיסוי על משקיעים כדי שידירו רגליהם משוק הדיור. זהו צעד מטופש במיוחד כי ברוב דירות ההשקעה מתגוררים שוכרים ורבים מהם זוגות צעירים. הדרת משקיעים משוק הדיור, תתבטא חיש קל בעליית שכר הדירה ומה הואילו חכמים בתקנתם? הרי שוק הדירות בבעלות ושוק השכירות הינם שווקים חשובים באותה מידה ומדוע להעדיף שוק אחד על חשבון משנהו? חורה במיוחד המצב שתוכניות "מחיר למשתכן" הופכות את הזוגות הצעירים עצמם למשקיעים בעל כורכם, על כל הטרדה המיותרת הכרוכה בכך. הינה ביד אחת הממשלה מרחיקה משקיעים וביד השנייה יוצרת דור חדש של משקיעים - חלם.
אין כלים ברורים
7. הממשלה נכשלה מלקבוע כלים ברורים ומאוזנים שיעודדו תוכניות פינוי-בינוי במרכזי הערים. תוכניות אלו יכולות להוסיף הצע גבוה לשוק הדיור, לחזק ולחדש את מרכזי הערים ולעשות שימוש טוב יותר בתשתיות קיימות. גישה זאת עדיפה אלפי מונים על בניית שכונות שינה חדשות על שטחים פתוחים.
8. הממשלה אינה מפעילה עדיין תמרוץ ממשי לתוכניות פינוי-בינוי בערי הפריפריה. תוכניות שכאלו יכולות להסיר את החרפה של בנייני רכבות משנות השישים שנראים כסלמס, ותחתם ליצור עיר מודרנית ותוססת. בניית יישובים חדשים, גם אם בנגב, רק יחלישו את הישובים הקיימים ויהיו נחשלים.
9. הליכי התכנון והרישוי נותרו מסורבלים וארוכים לבלי סוף. אין בכך כדי להקל בדרישות תכנוניות חשובות, ראויות ונטולות פנים, אך אלה יכולות להיות מושגות בדרכים יעילות לאין ערוך ולסייע בכך בהגדלת ההיצע
10 רשות מקרקעי ישראל כזרוע של הממשלה, נמנעת מלשווק במכרזים, קרקעות של המדינה שאינן מתוכננות. שיווק שכזה יכול היה להגדיל את ההיצע בבוא העת, ככל שיהיה תכנון לאזורים אלו.
המצב בשוק הדיור אם כן, לא נאה ולא יאה, אך קיימת ציפייה לשינוי ולחג שמח.
