מתעשרי ההיטק תורמים לחברה הרבה יותר / צילום: Shutterstock
הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים של הקריה האקדמית אונו
אני לא מכיר את עדי אלטשולר, המכנה את עצמה בחצי הלצה "השמעון פרס של העמותות", אבל את התזה שהיא פורסת בראיון שער במוסף "הארץ" תחת התואר: היזמת החברתית הבולטת בישראל אני מכיר למעלה מ-30 שנים. למען האמת מתחילת פעילותי בחברה האזרחית. מכיר ובז לה.
למי שלא מצוי בפרטי הסערה ששוטפת הן עולם ההייטק והן את המגזר השלישי, להלן סיכום קצר: בראיון טוענת אלטשולר שדור הסטארט-אפ, מתעשרי ההייטק, לא מגלה את הנדיבות הפילנטרופית של דור בעלי ההון שקדם להם.
למי שלא מצוי בפרטי הסערה ששוטפת הן עולם ההייטק והן את המגזר השלישי, להלן סיכום קצר: בראיון טוענת אלטשולר שדור הסטארט-אפ, מתעשרי ההייטק, לא מגלה את הנדיבות הפילנטרופית של דור בעלי ההון שקדם להם. "החבר'ה של פעם, המבוגרים, פועלים מתוך תודעה של ציונות, של דאגה לעם היהודי, ומבחינתם כולם חוליה בשרשרת. נותנים ברוחב לב. מענטשים. לעומתם יש את המתעשרים החדשים. אנשי הסטארט-אפ ניישן והיוניקורנס. כל תל אביב בגדול. מנכ"לים שעשו אקזיט של מיליארדים אבל התרומות שלהם נמוכות בהרבה... הם קמצנים. הם יהירים". לעומתם, לטענתה, עם אנשי "החברות המסורתיות הרבה יותר קל". הם לא מקשים בשאלות, סומכים על דבריה ופותחים את הארנק בשמחה. כדוגמאות היא מפרטת שורת שמות של חבריה הטובים, בעלי הון שמדגימים זאת. הבולטים שבהם: תייר החלל איתן סטיבה ומוריס קהאן.
רוחב לב מועט
אלא שבחינה פחות רדודה מגלה פחות רוחב לב מזה שנטען. חלק מאותם בעלי הון שמוזכרים בראיון עשו את הכסף בצורה שמעלה קושיות מוסריות - אם באמצעות אספקת נשק למשטרים אסורים ולמלחמות אכזריות; אם באמצעות ניצול משאבי טבע ששייכים לכולם ואם בדרכים שכל אדם שמתיימר להיות חברתי חייב להתנער מהן. לא זו בלבד אלא שחלקם גם דאגו להתחמק מתשלום מס בישראל בשיטות לא ממש מתוחכמות כהעברת מגוריהם מחוץ לישראל. כנראה מרוב תודעה ציונית ודאגה לעם היהודי, כעת, אחרי כל זה אלטשולר מתרגשת מזה שהם מעניקים לה "אפילו 50 אלף שקל". מה אוסיף? אכן מענטשים אמיתיים.
לתרום פירורים
כאמור, הטריק הזה של לעשוק את החברה ואחר-כך לתרום פירורים לנזקקיה הוא עתיק כימי הקפיטליזם האמריקאי. בדרך הזו אתה יכול לעשות כסף מסירסור בזונות, מתעשיית ההימורים הממכרת, מהרס משאבי הטבע או מאספקת נשק שמשמשים לטבח אזרחים, להתחמק מתשלום מסים ואחר-כך לתרום כמה פרוטות למיזמים מיוח"צנים כדבעי ולקבל את תשואות החברה ואת הכרת הטוב שלה.
דווקא מתעשרי ההייטק שאלטשולר מתארת את הכסף שלהם כ"מטונף" פועלים מתוך אחריות חברתית אמיתית. את כספם הם עושים (לרוב) מקידום מטרות שתורמות לאנושות ולא פוגעות בה, הם מתבססים על יכולות שכליות (להבדיל מקשרים שרכשו בשל קרבתם לשלטון); הם משלמים עליו מסים מלאים בשיעור מרבי, מסים שמועברים למדינה כדי שזו תנהל את המדיניות החברתית הראויה משום שהיא היחידה בעלת מבט העל ההוליסטי הדרוש. בניגוד לעמותות שמקדמות אינטרסים פרטניים המדינה יכולה באמת לדעת על מה עדיף להוציא את התקציב שהוא לעולם חסר - על מיזם כמו "זיכרון בסלון" או על מתן סיוע לאלפי ניצולי השואה שחיים בחרפת רעב (בניגוד למה שנאמר באותו ראיון, אגב) .
חשוב לא פחות, גם כשאנשי ההייטק מחליטים לתרום, הם שואלים שאלות חשובות - למשל האם התרומה לא תביא את המדינה לסגת מעוד תחום אחריות חברתי כי נוצר "מענה" חברתי ע"י עמותה (מענה שאחר-כך ייסגר כי חסר לו 180 אלף שקל כמו שמתואר בכתבה)? האם אנחנו לא מסייעים לתהליך ההפרטה שפוגע באוכלוסיות המוחלשות וכולי.
עם כל הכבוד, מתעשרי ההייטק מגלים אחריות חברתית אמיתית ובהקשר הישראלי גם ציונית. זה אולי פחות ניתן ליח"צון, אבל זה הרבה יותר אמיתי. לתשומת-לב השמעון פרסים של העמותות.