הרב ד''ר משה קהן / צילום: איל יצהר
א' גדל במשפחה חרדית בירושלים. הוא למד בתלמוד תורה, בישיבה קטנה ובישיבה גדולה, ובגיל 27, כתלמיד כולל מצטיין, נשוי ואב לשניים, כבר הייתה לו שאיפה אחת ברורה: להיות ראש ישיבה או רב מוביל בקהילה. הוא מעולם לא למד אנגלית או מתמטיקה, ובטח שלא עשה בגרות, אבל תמיד, כך הוא מעיד, היה צמא לידע: "מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לספרות ולידע מכל תחום אפשרי, לא רק לימודים תורניים. אינני רואה בזה סתירה, אדרבה, יש בחינוך ללימוד תורה את הרצון והיכולת ללמוד כל דבר באופן מעמיק, והמסוגלות לפענח טקסטים כמעט נעלמה היום". עד שיגשים את החלום להיות ראש ישיבה, החליט א' ללמוד במכינה קדם-אקדמית כדי לרכוש עוד ידע. שם הוא פגש חבר שסיפר לו על פרד"ס - עמותה חדשה שמכשירה צעירים חרדים מבריקים להשתלב בגופי הביטחון היוקרתיים והחשאיים ביותר של מדינת ישראל. "כילד חונכתי לשאוף להיות אישיות תורנית, עבודה בשירות הביטחון לא הייתה בכלל בלקסיקון בסביבה שלי", הוא מספר, "אבל הרעיון סקרן אותי מאוד".
כשניגש למיונים, הוא גילה שחוץ ממנו הגישו מועמדות למחזור הראשון של פרד"ס (ב־2018) יותר מ־2,000 צעירים חרדים. "לא נתתי לעצמי סיכוי להתקבל", הוא נזכר. אחרי ארבעה חודשים רצופי מבחנים וראיונות, קיבל א' הודעה שהוא בין ה־40 שעברו את המבחנים - והחליט לעזוב את הכולל. היום הוא בן 30 ומשמש סוכן סייבר בשב"כ. "לא האמנתי שאמצא את עצמי בתפקיד כזה".
לחברים בקהילה הוא מספר סיפור אחר, "רובם חושבים שאני עובד בהייטק", אבל זה לא גורע מהסיפוק שהוא חש בעבודה: "בסופו של יום ארוך ולעתים מייגע ההרגשה מספקת ומרוממת. אני תורם לביטחונה של המדינה ולחיי אדם".
גם פ' (30), נשוי ואב לשלושה מאשדוד, הוא בוגר פרד"ס, וכיום משמש כמתכנת בצוות הפיתוח במערך הסייבר הלאומי. הוא נולד וגדל בבני ברק, בן זקונים במשפחה בת עשרה ילדים. אביו היה מורה בישיבה ואמו עקרת בית. "גדלתי בסביבה חמה, מוגנת ושמורה. לא הכרתי כלום מעבר לפריזמה המצומצמת של בני ברק. הייתי ילד טוב, הלכתי בתלם. חלמתי כמו כולם להיות הכי טוב בלימודי תורה. את העולם הטכנולוגי לא הכרתי בכלל. לא היה לנו מחשב בבית כשהייתי ילד".
הוא למד בישיבה עד גיל 25, אלא שאז כבר היו לו שני ילדים, והוא הבין שלא יוכל להמשיך במסלול הזה. "ראיתי שאני לא מסתדר כלכלית ורציתי לפרנס את המשפחה. שאלתי את הרב ובעצתו החלטתי שאני יוצא לעבוד". עד גיל 28 הוא התגלגל בין עבודות שלא דורשות תואר אקדמי, ואז נחשף לפרד"ס. "לא הייתה לי גישה לרשת, אבל חברים ראו את הפרסום וסיפרו, וזה עניין אותי. הרגשתי שאני רוצה לשרת את מדינת ישראל ולממש את הפוטנציאל שלי באופן שייתן לי גם ערך מוסף".
פ' הגיש מועמדות ועבר את הליך המיון, "שהיה ארוך ומאתגר", הוא מספר. "כשהודיעו לי שהתקבלתי מתוך 2,500 מועמדים זה היה אחד הימים המאושרים בחיי".
האתגר הבא היה להשלים בגרויות בשלושה חודשים, כפי שנדרש במסלול. "אנגלית כמעט לא ידעתי, ובמתמטיקה אם היו שואלים אותי כמה זה 2 בחזקת 2 הייתי שואל מה זה 'בחזקת'.
"כיום, כשנתיים וחצי לאחר מכן ולאחר מכינה אינטנסיבית, סיימתי בהצלחה את כל הקורסים המתמטיים הדרושים לתואר במדעי המחשב". בתפקידו היום עוסק פ' בכתיבת קודים לכלים טכנולוגיים להגנת סייבר על המשק.
מה היו האתגרים המרכזיים בהשתלבות שם?
"הנושא של הסייבר היה חדש לי לחלוטין. לציבור החרדי אין טלפונים חכמים והוא לא מחובר לרשת אז לא נתקלים במתקפות סייבר. כשהגעתי נפתח בפניי עולם של מושגים ויכולות וכלים".
ויש עוד אתגר: בצוות שבו עובד פ' חברות מן הסתם גם נשים. "לפני עשר שנים לא הייתי יכול לדמיין סיטואציה כזאת, שבה אני נמצא עם נשים באותו המשרד, אבל בפרד"ס עברתי תהליך. היום אנשים כאן מתעניינים בי ומקבלים הצצה לעולם החרדי, ואני מכיר דברים שלא ידעתי קודם".
"דווקא החזקים בחרדיותם"
בראיון חריג לגלובס, בעילום שם ותחת מגבלות חמורות של מקומות עבודתם, חושפים חלק מאותם צעירים מדוע בחרו במסלול, על מה ויתרו בדרך ואיך זה לעבוד במקומות הכי סודיים במדינה כשרוב החברים שלהם עדיין משקיעים את רוב זמנם בלימוד תורה.
"אנחנו חבורה של חרדים שמשרתת ומייצגת את המדינה בתפקידים משמעותיים, וזה נותן לנו גאווה וסיפוק", אומר פ'. "מדי פעם יוצא לנו להיפגש כל החברים שהתחילו את הדרך בפרד"ס יחד, ויש שם נציגים מהשב"כ, המוסד, מפא"ת, להב 433 ויחידות אחרות במשטרה. זו תחושה מאוד מאוד מרגשת".
את עמותת פרד"ס (פשט, דרש, רמז, סוד) הקים ב־2018 הרב ד"ר משה קהן במטרה לתת הזדמנות שווה לציבור החרדי בתפקידי מפתח במערכות הביטחון והמודיעין. עובדים בה רבנים, אנשי שירותי הביטחון לשעבר ואנשי אקדמיה, שתפקידם לאתר בני 24 עד 35 מהקהילה החרדית מוכשרים במיוחד, עילויים, בעלי זיכרון פנומנלי ויכולות למידה וניתוח חריגות.
מי מהם שמתקבל לתוכנית נכנס למסלול הכשרה בסיסית של שלושה חודשים שבו הוא לומד שלושה ימים ארוכים בשבוע, בעיקר אנגלית ומתמטיקה. לאחריה הם מתחילים לימודי תואר באוניברסיטה הפתוחה לבחירתם - מדעי המחשב או גיאופוליטיקה. כבר בשנה הראשונה ללימודים הם משתלבים בגופי הביטחון והמודיעין המובילים והחשובים בישראל במשרות כמו מומחי סייבר, מתכנתים, מפענחים ואנשי מודיעין.
הצעירים האלה מגיעים לתוכנית ללא בגרות או רקע של לימודי ליבה, רבים מהם היו עטופים בקהילה סגורה, שבה למדו תורה עשר שעות ביום.
גם קהן עצמו הגיע משם. הוא נולד וגדל בירושלים, ולמד בישיבות הנתפסות כספינות הדגל של הציבור החרדי הליטאי.
הוא כבר היה במסלול הישיר להיות רב גדול, אבל הרגיש שזה לא מספיק לו. "עשיתי בגרויות ולמדתי לתואר ראשון בערבית ובאנגלית. התחלתי הכול מאפס. למדתי את ה־ABC כמעט בגיל 30". בהמשך הוא הפך למרצה לערבית ולקוראן ולמד קורסים בתולדות היהודים בספרד המוסלמית ושירה - כל זה במקביל ללימודי תורה בלילות. "חייתי חיים שונים מהחרדי המצוי והעשרתי את עולמי, אבל הקרבה לעולם החרדי, ההבנה שאני חלק ממשפחה גדולה, אפפה אותי משמעותית".
התחושה הזאת הולידה את הרעיון להקים את הפרד"ס. "הבנתי שלמעשה יש חלק משמעותי בציבור שהוא בלי שום כחל וסרק עילוי לכל דבר ועניין, אנשים שחייהם באינטלקטואל, והם רוצים לתרום ולהיתרם, ויש להם מנועים מטורפים".
קהן חשב מה ימשוך את אותם כישרונות מתוך הישיבות ללימודים ולעבודה, ומצא את התשובה. "הבנתי שלארגוני הביטחון היוקרתיים בארץ ובעולם יש המון הילה ויוקרה בקרב הציבור החרדי, עוד יותר אפילו מהציבור האזרחי. זו הילה שמבוססת על ספרי נוער שהם קראו ומותחנים חרדיים של שמואל ארגמן.
"רציתי להבהיר לאברכים הצעירים שהמסלול שהם נכנסים אליו לא הופך אותם לסוכני שינוי בקהילה. המסלול שלנו פנה דווקא לצעירים שאוהבים את אורח חייהם וחזקים בחרדיותם".
במסגרת עבודתו כמרצה באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטה העברית נפגש קהן לא פעם עם בכירים בשירותי הביטחון. "פניתי לכל מי שאני מכיר. התחלתי עם המוסד, ושם קיבלו את זה בזרועות פתוחות וחיברו את השב"כ ועוד גופים".
לא נשאלת איך צעירים בעלי השכלה תורנית בלבד ישתלבו בגופים הללו?
"היו מכשולים. באחת הפגישות אמרו לי: תקשיב, הם אמורים להתמודד עם חיילים ששירתו ב־8200, שמוכשרים שנים. היו גם שאלות לוגיסטיות, כי חלקם נגיד לא ניידים, וכמוהן סוגיות כמו איך יקבלו את זה בקהילה".
אחד האנשים שסייעו לקהן להוציא לפועל את התוכנית הוא יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר. "בימים הראשונים שלי בתפקיד החלטתי שהארגון צריך להיות שוויוני מקצה לקצה", מספר כהן, "לכולם ולכולן, ללא הבדל דת־גזע־מין, צורת חיים, שאיפות וכו'. היינו צריכים לעשות הרבה שינויים תרבותיים, ובאנו במגע עם עמותות שונות. פרד"ס מאוד בלטה, כי יש לה מבנה ויעדים ברורים, היא יודעת איך לאתר ולגייס ומשקיעה זמן ומאמץ במיון ובהכשרה.
"אני בסוף בא ממשפחה חרדית, אז יכול להיות שגם הרקע שלי השפיע על הפתיחות לנושא. זה מהלך שמאיר פנימה, אל עובדי המוסד שרואים 'הנה, חרדים יכולים לעבוד איתנו כתף אל כתף במבצעים, במודיעין, בביטחון, בטכנולוגיה', אבל גם החוצה, זה עניין חברתי גדול".
אבל כהן מדייק: "זה לא עניין אפליה מתקנת, אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. המתקבלים הם אנשים מוכשרים שהמוסד צריך, ובזכות המסננת המאוד צפופה של פרד"ס ושנים של הכשרה ומיון מגיעים טובים, אנשי מוסד לכל דבר ועניין".
עם פרסום מחזור א' של התוכנית הגישו מועמדות כ־2,000 אברכים ותלמידי ישיבות, מהם התקבלו 40, ולמחזור ב' הגישו כַ־2,500 מועמדים, מהם התקבלו 35. המיונים כוללים שאלון מוטיבציה, מבחן קוגניטיבי, שאלון אמינות ולבסוף מרכז הערכה עם ארבעה בוחנים - שניים מהם מנהלים מארגוני הביטחון ושניים פסיכולוגים תעסוקתיים מהעולם החרדי.
במסגרת התוכנית הם לומדים הכשרה בסיסית ואז תואר ראשון, אותו הם מסיימים בשלוש שנים. "זה מדהים לראות איך אנשים מתחילים מאפס, בתוך חודש וחצי יש שמחה על הפנים שלהם, בתוך פחות משנה יש להם הישגים אקדמיים גבוהים ובתוך שנה הם בעבודה שהם לא חלמו עליה שנה קודם", אומר קהן. בימים אלה מתחילים בפרד"ס את ההרשמה למחזור השלישי.
"הייתי חייב לפרנס"
עבור ס' (35), אב לארבעה מירושלים ובוגר התוכנית, שעובד כיום במפא"ת, המינהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית - העולם הזה דווקא לא היה זר לגמרי. אבא שלו היה איש טכנולוגיה שפיתח תוכנת ניהול לבתי ספר, וכבר מגיל צעיר היה להם מחשב בבית, "כשעוד היה מקינטוש", הוא מספר. "אנחנו משפחה טכנולוגית: הכרתי את האינטרנט מגיל צעיר יחסית, לאבא שלי היה טלפון נייד עוד לפני כולם וסבתא שלי בת 90 ושולחת וואטסאפים".
ס' גם היה בילדותו בבית ספר ולא בחיידר, כך שעד כיתה ח' למד אנגלית, היסטוריה ומתמטיקה לפי התוכנית של משרד החינוך. למרות זאת, בהמשך הוא השתלב במסלול הלימודים הרגיל בישיבות ובגיל 23 המשיך לכולל. "תמיד הייתה לי משיכה לדברים לא סטנדרטיים בציבור שלנו. קראתי ספרות מתמטיקה. אבל האידיאל שלי היה לימוד התורה".
במקביל ללימודיו בכולל עשה תואר ראשון בחינוך מיוחד ותעודת הוראה של מורה בכיר, ובהמשך התמחה בהוראת מתמטיקה, וגם עבד בזה. "עבדתי כמורה במגמת תקשוב ובמתמטיקה בתיכון, אבל שכר מורה הוא לא טוב, והייתי חייב לפרנס. אמרתי שאם אני כבר הולך לעבוד אז שהתמורה תהיה המקסימלית".
כשסיים את פרד"ס בחר במפא"ת, שם הוא משמש כראש מדור טכנולוגיות תעופה. "זה הרבה הרבה יותר ממה שאנשים חשופים אליו. אנחנו עוסקים בעתיד הטכנולוגי של המדינה עבור שני הדורות הבאים, במה שאין. זה כמעט מדע בדיוני עבור רבים".
משמעת וחיבור למשימה
אז מה בעצם הופך את אותם צעירים חרדים לכל כך מתאימים לתפקידים האלה? "תמיד אמרו עליי שהיכולת האנליטית שלי היא בזכות העובדה שלמדתי גמרא מגיל 8", מספר כהן. "בחינוך התורני לומדים ארגומנטציה וטיעונים וצד א' וצד ב' ודעות שונות ופסיקה וניתוח. זה מעניק לחרדים כלים אדירים. לחלקם יש זיכרון פנומנלי, אחרים בעלי יכולת ניתוח יוצאת דופן. יש להם אינטליגנציה גבוהה, מודעות לאומית מדהימה וכישורים מיוחדים. חלקם ציונים גדולים, אבל זו ציונות מעודכנת מאוד".
אברהם זרוק, ראש המכלול הטכנולוגי במערך הסייבר הלאומי, מסביר: "הם מגיעים אחרי הרבה שנים בישיבה, עם הרגלי לימוד גבוהים מאוד והרבה משמעת עצמית ורצון להתחבר למשימה. יש להם יכולת לראות את הדברים בצורה שונה. חלק מלימוד הגמרא זה שקלא וטריא - היכולת לשאול שאלות, לחשוב על איפכא מסתברא. זה מאפשר ראייה רחבה וממוקדת מאוד הנדרשת בעולמות הסייבר".
מנגד, הוא מבהיר, "לא הורדנו את הסטנדרט לטובת שילובם במערך. ישבנו עם משאבי אנוש וחשבנו על הצרכים ועל הדקויות הקטנות, לא הקלנו ראש בשום בקשה, לא באנו לשנות אף אחד, אלא לחבר. שני הצדדים מבינים את התועלות מהשילוב. זה נותן לנו מענה להכשרת הון אנושי בתחום הסייבר, שבו קיים מחסור משמעותי".
"בקום המדינה היו פה 600 אלף איש ואנחנו מתקרבים ל־10 מיליון", מוסיף אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד ומי ששימש 40 שנה בתפקידים מבצעיים בשירות המדינה. "ככל שיש יותר אנשים כאן יש הכרח שגופים ממלכתיים יכילו יותר נתחים שונים של החברה בישראל, ולא מדובר רק על התחום העדתי. החוגים החרדיים מושפעים מהדרך שבה אנשים בתוכם מתנהגים. זה מקרב אותם ליכולת לא רק להזדהות עם המדינה, אלא גם לראות את עצמם ככאלה שצריכים לשרת אותה".
איך מקבלים את זה שם?
"יש לא מעט קהילות חרדיות בארץ שמתוכם יוצאים אנשים לכיוונים האלה והם זוכים לא רק לברכה של בכירי החרדים, אלא גם לעידודם, בתנאי שדבר היותם תומכים בתהליכים האלה לא ייוודע ברבים. הם חוששים גם שאם זה יהפוך לנחשול, תושפע הלכידות של הקהילה החרדית. אז הם תומכים בתהליכים הללו רק בסתר. יש כמובן כאלה שאינם שמחים לחשיפה של החרדים לסביבה אחרת על כל המשתמע על כך. ברגע שאתה פותח את הפתח נכנסות אלומות שונות של השפעה".
ר' (30), בוגר פרד"ס שעובד בחטיבת הסיגינט (מודיעין אותות) סייבר באגף המודיעין של משטרת ישראל, מרגיש את הסיפוק מהתפקיד כל יום. "היום פענחתי תיק ענק של ימ"ר ירושלים, וגם אתמול. זה מדהים. אלה תיקים מאוד רגישים וגדולים שלא היו מפוענחים בלי הכלים ביחידה שאני עובד בה", הוא מספר בהתלהבות. "כשביקרתי ביחידה החוקרת, שיירה של עשרה חבר'ה, המפקדים, הקצינים, השוטרים, כולם שאלו איפה ר', ואז הם רואים בחור חרדי עם חולצה לבנה ומכנסיים שחורים. הם הופתעו מאוד אבל קיבלו אותי באהבה".
איך זה לעבוד בסביבה חילונית?
"יש כבוד הדדי, והחברים סביבי מביאים את העולם שלהם אליי ואני את שלי אליהם. הם מאוד מכבדים. למשל, הם לא השמיעו מוזיקה במשרד בתקופת ספירת העומר מרצונם, לא ביקשתי, ואני עמדתי פה עם כולם בצפירה, למרות שבתלמוד תורה לא עומדים, ממשיכים ללמוד. אבל אני מרגיש היום חלק מהסביבה שאני נמצא בה".
מה גילית בעבודה במשטרה שלא ידעת קודם?
"אני נחשף לפשיעה. בקהילה החרדית לא מספרים לך על רצח או אונס. פתאום בן רגע נחשפתי לעולם רע שלא הכרתי בכלל. אבל אני מאושר שאני יכול לעזור לצמצם את זה. לפעמים אני קורא בעיתון על הישגים של המשטרה שהייתי מאחורי הקלעים שלהם. אני לא יכול לספר לאף אחד, אבל יש גאווה בלב".