פרופ' יובל אלבשן / צילום: איל יצהר
הכותב היה מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וכיום הוא שותף במשרד עורכי הדין אלדד-פרץ
ישנם רגעים בחיי אומה, בהם דרושה לה מנהיגות בעלת מאפיינים מסוימים. יש רגעים אחרים, בהם המדינה נדרשת למנהיגות אחרת. עת מלחמה מול עת שלום, עת של משבר ומצוקה, מול תקופה של שיקום. הדוגמה הידועה ביותר בהיסטוריה היא מבריטניה, שנדרשה למנהיגותו של ווינסטון צ'רצ'יל כדי להובילה דרך האתגרים של מלחמת העולם, מחשרת הסופה ועד לניצחון. עם זאת, רוב הבריטים חשבו שהם זקוקים למנהיגות אחרת, לקראת תקופה הבניה מחדש, אחרי הניצחון ומחירו. מה שנכון למדינות, נכון גם לארגונים ולמוסדות קטנים יותר, ציבוריים ועסקיים.
במוסד רפואי, מקצועי, כגון מרכז רפואי גדול שעובר משבר כספי-כלכלי, נכון לבחור במנהלת בעלת ניסיון מוכח בשדה הפיננסי, שניחנת בגישה לעולמות התקציב וניהולו. במוסד דומה, שסובל מכשלים מתמשכים ומתדמית של רמה מקצועית נמוכה, שפגעה באמון הציבור בו, ההחלטה הנכונה עשויה להביא לתפקיד דווקא רופאה מוערכת, שתכונותיה הבולטות הן במישור המקצועי, הרפואי. גם המנהלת הראשונה, בעלת הרקע הכלכלי, תצטרך, בנוסף לרקע זה, להביא לתפקיד מעמד מקצועי; גם המנהלת השנייה, הרופאה בעלת השם המקצועי, תצטרך להיות בנוסף לכך גם בעלת כישורי ניהול, אך הדגשים בשני המקרים יהיו שונים.
יובל אלבשן הוא הדמות שהביטוח הלאומי של מדינת ישראל צריך בראשו עכשיו, 2022.
הצעדים בביטוח הלאומי בשנים האחרונות טובים וראויים, אך לא די בהם
השאלה שהציבור שואל את עצמו היום, לגבי המוסד לביטוח לאומי, היא האם הגוף הזה אכן עומד לצידנו ברגעים החשובים בחיים, או שמא הוא מהווה את הרשות השניה למסים ולאגרות במדינה. האם המוסד ממלא את ייעודו, להוות את הגוף המרכזי בהתווייתה ובישומה של מדיניות רווחה, להיות נושא הדגל של רעיון הערבות ההדדית, הקטנת הפערים בחברה, צמצום העוני וקיום הביטחון הסוציאלי.
בשנים האחרונות נעשו בביטוח הלאומי צעדים ראויים וטובים לקידום הערכים האלה. עם זאת, לא היה בהם די. הציבור הרחב לא רואה את המוסד לביטוח לאומי בחזית המאבקים למען השכבות החלשות ולא מרגיש כיצד המוסד מנסה לצמצם פערים בחברה. המוסד מהווה את הפלסטר הלאומי, שנועד לכסות על פצעי האדם החלש באמצעות קצבאותיו, אך הוא לא פועל מספיק כדי למנוע מלכתחילה את קריעת החתכים בגוף החי של החברה הישראלית. קולו לא נשמע כשהמדיניות הרחיבה את אי השוויון ופגעה בציבור המוחלש. כשבוצעו צעדים שנויים במחלוקת שמענו דיון בין נבחרי ציבור ועיתונאים, ראינו פעילים חברתיים, כמו יובל אלבשן ושותפיו לעשיה, אך לא נשמע קולה של הרשות שהוקמה ונועדה לכך. מזה זמן, וגם בימים האחרונים שמענו את נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, כשהוא עוסק בענייני החוסן החברתי בישראל וצמצום הפערים החברתיים, יותר מאשר שמענו את הביטוח הלאומי.
המוסד נדרש לאמון הציבור ולהערכתו כדי לבצע את עבודתו, אך קודם לכך - הוא נדרש למצפן ערכי ומוסרי שיכוון את מהות עבודתו, ולא רק את תדמיתה. הובלת הארגון בידי אדם, שכל חייו הוקדשו למאבקים חברתיים, עשויה לקדם את המוסד לכוון הנכון. יובל אלבשן הוא אדם כזה. שמו עולה אצל כל אחת ואחד בין האסוציאציות הראשונות למילה "חברתי" וכמחשבה הראשונה העולה לאחר השמעת הביטוי "משפטן חברתי".
יותר ממנהל, פרופ' אלבשן הוא מנהיג
קורות חייו של פרופ' אלבשן, כתיבתו המקצועית והספרותית, כולם מלמדים על יכולתו ועל רצונו להפוך את הביטוח הלאומי למצפן החברתי של המדינה, ליועץ החברתי לממשלה, לידיד בית המשפט בסוגיות של הזכות לקיום בכבוד ונגזרותיה. פרופ' אלבשן הוא אדם שיוליך את הביטוח הלאומי ממקומו הנוכחי, שבו הוא מחלק דגים לרעבים, למוסד שילמד אנשים לדוג, יחלק חכות ואף יזום אריגה קהילתית של מכמורות.
לפרופ' אלבשן יש ניסיון ניהולי באקדמיה, קבלות המוכיחות הובלה של שינויים חברתיים וקידום אוכלוסיות. הוא לא התמקד בצדדים הכלכליים של ניהול ארגון בסדר גודל כזה, אך הוא היה מעורב בכל גווני הניהול וההובלה. הוא מנהיג, יותר ממנהל, אך זה בדיוק מה שדרוש לארגון הזה כעת, ואת החסרים שיש לכל אדם, אדם חכם כמוהו משלים באמצעות מינוי ההנהלה הבכירה שסביבו, משפחתו המקצועית.
פרופ' אלבשן ניהל רשת של עשרות מרכזי עמותת "ידיד" בכל הארץ, עם מאות עובדים ומתנדבים שסיפקו סיוע משפטי וסוציאלי לעשרות אלפי בתי אב נזקקים. הוא ניהל, כדקאן, את הפקולטה למשפטים באונו שלומדים בה אלפי סטודנטים בחמישה קמפוסים שונים, ותקציבה מעל 100 מיליון שקל. העיסוק העיקרי שלו היה הנגשת האקדמיה לציבורים שנמנעו מלהשתלב בה, כגון החברה החרדית והחברה הערבית. מערכת המשפט והשירות הציבורי כולו כבר נהנים מפירות עבודתו, בוגרים שמתחילים להתקדם לעמדות מפתח וגורמים לכך שנציגותה של המדינה מול בתי המשפט שלה ומול הציבור, מתחילה להיראות יותר ויותר מגוונת.
עבור אנשים פרטיים ועבור קבוצות אוכלוסיה, הצמאים כל כך למעבריות חברתית שתאפשר להם לצאת ממעגלי העוני והמצוקה, מינויו של אלבשן יכול להיות אור של תקווה, בקצה מנהרה של מצוקה, כשנראה שהכלים החברתיים לשינוי חסומים בפניהם. עבור עובדי המוסד לביטוח לאומי, המינוי יהווה השראה ועידוד לערכיים ולראויים שבהם. עבור פעילים חברתיים בכל שכבות וסוגי האוכלוסיה, הדבר ילמד שלעיתים, מאבק שמתחיל בלי הבטחה לדבר, מלבד יזע ודמעות, עשוי להסתיים בהשפעה ובנצחון.
מאז שוועדת האיתור בחרה באלבשן, ובעיקר אחרי שוועדת המינויים של המוסד, המורכבת מנציגיהם של אינטרסים שונים, אישרה את מועמדותו אך דרגה אותו שני, הזירה הציבורית מלאה במסרים של השמצות וביקורת, רובן מבוססות על טענות כוזבות. טענות על זיקה פוליטית הוכחשו ולא נמצאו להן תימוכין כלשהם. ההתנגדות מלמדת בעיקר על המתנגדים, שחלקם צריכים ליטול קורה מבין עיניהם שלהם.
שר הרווחה כבר יודע מי האיש הנכון ביותר למשימה
שר הרווחה, מאיר כהן, יודע שאלבשן הוא האיש הנכון למשימה. כמי שהיה מנהל בית ספר וראש עירייה, חבר כנסת ושר, הוא יודע לאבחן את הבעיות במוסד לביטוח לאומי, שעליו הוא מופקד ויודע מי יוכל להציע פתרונות לבעיות אלה. כמי שגדל במעברה, ובעיירת פיתוח עד שעמד בראשה - הוא יודע כנראה לאבחן את אלבשן כאדם שלא רק מדבר "חברתית" אלא מחויב לערכים אלה מעמקי הווייתו. מי שנבחר על ידי הציבור כדי לקדם את הערכים והעקרונות בהם הוא מאמין, צריך להיות מסוגל לא רק להציג את מועמדותו של האדם המתאים ביותר בעיניו, כזה שיגשים את ערכיו, אלא גם להביא לבחירתו.
המגבלה היחידה שצריכה לחול על המינוי היא שלא יתמנה אדם שבאופן מובהק לא מתקיימים בו תנאי הכשירות לתפקיד. אין עילה משפטית לפסילת מינויו של פרופ' אלבשן. כנראה שלא ימצא אדם מושלם, לאף תפקיד. אין באדם אחד את כל התכונות כולן בשיעור של מאה אחוז כל אחת. סדר העדיפויות וקביעת המשקלות בין התכונות הדרושות, צריך להיות נתון לשר. השר הוא היחיד הנושא באחריות למינוי. לכל הבוחנים והמעירים, המלומדים והצייצנים, האובייקטיבים והאינטרסנטיים, היושבים על הטריבונות בעוד האדם בזירה נאבק, אין אחריות על המוסד או על המינוי. מאיר כהן הוא זה שיתברך בהצלחת הביטוח הלאומי תחת המנהל המוצלח שימנה והוא גם מי שיידרש להסביר מה קרה למוסד לביטוח לאומי בתקופת כהונתו כשר, אם אלבשן יכשל חלילה, והמוסד לא יצליח לעמוד במשימותיו. האחריות על כתפיו של השר, ולכן הסמכות צריכה להיות בידיו. המגבלות על סמכותו למנות את המנהל צריכות להיות רק אלה שנלמדות מהדין, ואין לבלבל בין הסמכות לסנן ולפסול מועמדים לא ראויים, שלא נמצאה עילה משפטית להפעלתה במקרה זה, לבין משימת הדירוג של המתאים ביותר מבין הראויים, שצריכה להישאר בסמכות הממנה.
***גילוי מלא: פרופ' יובל אלבשן כתב עד לאחרונה טור בגלובס.