שבט לוי בעבודת המשכן / צילום: הדפס מאוסף פיליפ מדהרסט של איורי התנ''ך, wikimedia.org

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"...וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ"

הציבור איננו רוחש הערכה לפקידים, ולצערנו, דימוי ירוד קנו לעצמם גם גופים כמו המשטרה, ארגוני המורים ואברכי הכולל. לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו: כמה אנשים אנחנו, אנשי הכלכלה היוצרת, צריכים לממן? השאלות נכונות, אבל הן מלינות על המצב הקיים ולא פותחות צוהר לשינוי. השאלה שצריכה להעסיק שרי אוצר, ראשי ממשלה, ממונים על השירות הציבורי וראשי הישיבות ומפלגות היא איך משנים את כללי המשחק?

שיעור הפקידים: 1.5% בלבד

לסוגיית הפקידים, המכונים "האיש השמן" במשל המפורסם של שר האוצר נתניהו ב־2003, שורשים עוד בימים עברו. ברצוני לשוב אל המודל הפקידותי שהציע התנ"ך. בתחילת ספר במדבר בפרשת השבוע נספרו כל הלוחמים הגברים בעם ישראל. "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (במדבר, פרק א, פסוק ג'). מספרם עמד על כשש מאות אלף איש.

בנפרד מהם נספרו הלויים. להם יועד תפקיד אחר: "אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם...וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" (במדבר, פרק א', פסוק מט'-נג').

הלוחמים של עם ישראל אמורים לכבוש את הארץ ולקבל נחלה על מנת להקים משק חקלאי ולקדם את כלכלת המדינה החדשה. בני שבט לוי לעומתם, הופקדו על שמירת המשכן. לאחר הכניסה לארץ, הם המשיכו בשירות ציבורי ולאורך התנ"ך מילאו תפקידים מיניסטריאליים שונים: שמירה על המקדש ודאגה לתפקודו, הוראה וחינוך, רבנות קהילה, גביית מיסים ואחריות על האוצר, שיטור ומשפט, שמירה על המלך, פיקוח על חוק שעות עבודה ומנוחה ואחריות על מיזמי בינוי.

בתחילת ספר במדבר מצוין כי השירות הציבורי, שהורכב כולו מלוויים עמד על תשעת אלפים מתוך שש מאות אלף, קרי 1.5% מהאוכלוסיה. הרב יצחק דון אברבנאל הסביר מדוע הוטל על שבט לוי תפקיד הפקידות: לאנשים היוצרים אין אפשרות לשאת כל כך הרבה על הגב. שבט לוי הושאר הקטן ביותר בשבטי ישראל, כדי שלא להכביד על הציבור.
הפרופורציה התנ"כית משקפת ראייה כלכלית־ערכית אליה נכון לכוון. כמו בכל משאב אחר, כשיש עודף, השווי יורד. בהתאם לכך, מספר נמוך של פקידים עשוי להעלות את קרנם בעיני הציבור ובעיקר בעיני עצמם. ככל שיחושו שהם 'יחידה מובחרת' שדואגת להפעלת המערכת, ההספקים יעלו ועלות המנגנון תיראה לכולם הרבה יותר שפויה.

במקום בירוקרטיה ורגולציה: צבא אזרחי

הגישה הכלכלית הישראלית שאני מזהה במקורות היא "כלכלת אחווה": כלכלה המניחה יסודות של צמיחה, שייכות וקוד ערכי משותף. מודל המסנטז עקרונות קפיטליזם, כמו קדושת הרכוש הפרטי והדרייב האנושי ליצור ואף להתעשר, עם אחריות הדדית והשקעה בהצלחתו של אחד למען שגשוגו הכלכלי.

מודל "כלכלת אחווה" מושתת על סיירת פקידים שנותנת את הטון במסירות, יעילות ומצוינות ערכית, כשלצידה פועל "הצבא הגדול" - צבא האזרחים. במקום להיות מאוימים מאזרחים מעורבים, יש להרחיב את השורות באזרחים אכפתיים מתנדבים. כך ניתן להפחית משמעותית מספר רב של פקידים, והבירוקרטיה והרגולציה לא ימחצו את האנשים הפרודוקטיביים.