מערת המלח. מאות נטיפי מלח יוצרים פסלים מרהיבים / צילום: אורלי גנוסר
הכניסה למערת המלח הארוכה בעולם נראתה תמימה למדי, לא מסגירה במאומה את מה שמתחולל בפנים. חמושים בקסדה ובפנסי ראש, יצאנו למסע בזמן בעולמות של מטה. על המבצע ניצחו נציגי המרכז לחקר מערות בישראל שבאוניברסיטה העברית, אנשי מערות, שבעגה מקצועית מכונים "מערנים". המערה מסועפת ומורכבת, אורכה עשרה קילומטרים ומהר מאוד נאלצנו לרדת על הברכיים ולזחול בחללים צרים ובוציים. בהמשך טיפסנו על בולדרים והיו גם אולמות בהם יכולנו להזדקף, אבל בעיקר הוקסמנו מהתופעות שיצר הטבע.
גושי מלח שעיטרו את המערה יצרו בה פסלים ונטיפים מרהיבים. "הגיליוטינה" לדוגמה היא גוש מלח שבשל לחצים עזים נדחס מעלה, וכך נוצר מופע אנכי מהפנט. ב"אולם החתונה" השתלשלו מהתקרה מאות נטיפי מלח שכמו עוצבו בדמות שנדליר בדולח מנצנץ ולכל אורך הדרך פגשנו גושי מלח טהור שהטבע פיסל בהם צורות פראיות.
מערה נחשבת לחלל שבו האורך עולה על הגובה, והיא נוצרה לרוב בתהליכים גיאולוגים טבעיים של בלייה המשפיעים על המסלע. בחוף למשל, יוצרים הגלים מערות ונקרות. מערות בקרח נוצרות מהמסה, די דומה למערות מלח. יש מערות שנולדו בין סלעים כתוצאה ממפולות, והנפוצות ביותר הן מערות קרסטיות, שנוצרו מהמסת סלע תת-קרקעית שבמהלכה נוצרים נטיפים.
יואב נגב, מחוקרי מערת המלח, הוא גם המוביל של חוג שוחרי המערות בישראל, חובבי הז'אנר שרוצים להעלות את המודעות למערות ולחשיבותן. המטרה העיקרית היא לשמור עליהן, אבל גם להכיר אותן יותר. לדבריו נושא שמירת הטבע הוא קריטי, כי מדובר בסביבה רגישה, ולעתים אפילו סתם כניסה שלא במועד הנכון עלולה להפריע. כמו כן במקרה של נטיפים חשוב לא לגעת בהם וכמובן שלא להפריע לשוכני המערות הטבעיים, כמו עטלפים.
ההבדל המהותי בין המערות הוא בזווית. ישנן מערות אנכיות ואופקיות, וטיול בראשונות דורש קורס בסיסי בו רוכשים ידע טכני להתמודדות עם גלישה, טיפוס ומעבר בתחנות. במערות אופקיות האתגרים שונים: יש בהן זחילה במעברים צרים, טיפוס על בולדרים, בוץ, אבק ועוד. הסוג הראשון דורש ציוד מקצועי. השני בסיסי בלבד, ובשני המקרים כדי להשתתף בסיור יש להירשם מראש לחוג שוחרי המערות בישראל (פרטים בהמשך).
ישראל שופעת מערות מסוגים שונים. חלקן פתוחות לכל, אחרות בהדרכה בלבד. המפורסמת שבהן היא מערת הנטיפים בהרי ירושלים, שבה תהליך המסת הסלע יצר נטיפים וזקיפים המפסלים בה צורות פלאיות. גם מערות האדם הקדמון בנחל מערות וברכס הכרמל מומלצות ונגישות.
מערת התאומים שבנחל מערה גדולה ומרשימה. מדרגות מובילות לתחתיתה, וכדאי להצטייד בפנסים. המערה סגורה בחורף כדי לא להפריע לשנת העטלפים החיים בה ובתחתיתה בריכה קטנה ממי מעיין. בנחל שרך שוכנת מערת שרך, מערונת טבעית עם כניסה תחתונה ויציאה עליונה, שילדים אוהבים. הזחילה פשוטה, וזו חוויה.
גם מערת עלמא במרום הגליל היא אטרקציה נהדרת. זוהי מערה קרסטית עמוקה במיוחד, שנוצרה גם כתוצאה משבר טקטוני וניתן לטייל בה עצמאית במסלול המסומן בחיצים מחזירי אור (הלוך בלבן חזור באדום). פתח המערה גדול אך בהמשך הוא הולך וצר (לכן רצוי להימנע מתיקים גדולים, רוב המטיילים מחביאים אותם באחד הנקיקים). גולת הכותרת היא הנטיפים והמעיין שבתחתית המערה, חוויה מומלצת. "הבור הסיני" שליד עופרה הוא כינוי למערה אנכית הפתוחה לקהל בזכות סולם שהותקן בה, ועומקה 60 מטרים. המערה בסכנה בשל תוכניות בנייה בשטח. באזור יש יותר מ-50 מערות דומות, שאינן נגישות.
לצד חוג שוחרי המערות (חפשו באינטרנט ובפייסבוק) פועל גם מועדון מערות, שעורך מדי פעם לחבריו טיולי מערות לכל המשפחה. הצטרפות כרוכה בסיוע בפעילות כגון מיפוי, סקרים וכו'. אם הנישה הזו מסקרנת אתכם, זו הזדמנות פז. מלבד זאת מציעות כמה חברות טיולים מודרכים למערות ובהן מערת קולונל בהר סדום, מערת חריטון, מערת קנאים ועוד.