כל לקוח קובע דדליין ובוחר את היקף ההשגחה. טופס הרשמה יומי בבית הקפה / צילום: Reuters, Kim Kyung-Hoon
הכתבה הוקלטה בספרייה המרכזית לעוורים ולבעלי לקויות קריאה
בבית-קפה לכתיבה Manuscript בטוקיו, יושבים מרצונם החופשי אנשים בוגרים שיש להם דדליין שהם מתקשים לעמוד בו, ומנסים לשחרר את מחסום הכתיבה בעזרת פיקוח הדוק מצד בעל המקום.
טקויה קוואי, הבעלים של הקפה, מנחה את לקוחותיו להגדיר שעה לסיום המטלה ואם יש צורך, גם דוחק בהם להתקדם. ומה קורה כשהם לא עומדים בדדליין? אם הם לא מגיעים אליו עד השעה בה הם עוזבים את המקום, הם צריכים לשלם קנס בסכום המקביל ל־22 דולר. "זו שיטה שמבוססת על כבוד", אומר קוואי, "אבל נראה שהיא עובדת לא רע. הלקוחות מסתכלים זה על זה ורואים שהם נמצאים תחת אותה רמת לחץ, וכך, ביחד, הם בסופו של דבר עובדים קשה".
סטודנטים עם מטלות הגשה, מאיירי קומיקס, סופרים ועובדים שחייבים להשלים את המצגת - כולם כבר זורמים לבית הקפה, שנפתח באפריל באחת השכונות הטרנדיות של טוקיו.
2 דולר לשעת השגחה
ג'ו סאסנומה, עורך דין בחברה טכנולוגית, קיבל הוראה מהמו"ל שלו להשלים ספר משפטי עד סוף השנה. אבל לרוע המזל, המילים שיסבירו התחייבויות חוזיות של ספקי מחשוב ענן לא זרמו למקלדת שלו בקלות. אז סאסנומה הגיע לבית הקפה.
במקום יש 10 כיסאות, והשהות עולה 2 דולר לשעה - או 4 וחצי דולר אם מבקשים מושב פרימיום, שצופה אל קיר לבן לגמרי.
את הספר סאסנומה החל לכתוב עוד בשנה שעברה, כשהיה ספון בדירתו. כשהתמרמר על התקיעות לחברו לשחמט, זה האחרון המליץ לו לנסות את בית הקפה. סאסנומה הגיע יום אחד בתחילת מאי ושילם על סשן של ארבע שעות. היעד שהגדיר בפני קוואי היה לכתוב שלושה עמודים. כבר בניסיון הראשון שלו, העו"ד יצא מהמקום כמנצח. מאז חזר כמה פעמים, ובכל אחת מהן כבר הצליח לכתוב ארבעה עמודים. "אולי זו האווירה, אולי בגלל שאני משלם, אבל אני מתיישב ומיד מתחיל להקליד", הוא אומר.
הצורך לעמוד בדדליין הוא כמובן אתגר אוניברסלי, אבל הדרך המסוימת שמציע בית הקפה קשורה לתרבות הכתיבה והבחינה ביפן. כבר בבית הספר היסודי מתכוננים התלמידים למבחני הכניסה לחטיבות הביניים הנחשבות. הבחינות האלו שמות דגש על שינון עובדות, ותלמידים הנוטים לדחיינות נזקקים לעזרה של הורה או מורה פרטי כדי להתמיד במלאכת השינון. יש גם מי שהולכים ללמוד בספריות ציבוריות, שם השקט הכפוי והסביבה השקדנית מכניסים לאווירה.
קיוקו אוטגקי הגיעה לבית הקפה כדי לעבוד על חוברת הדרכה של מושגים דיגיטליים עבור פקידי ממשל. היא מספרת שהטכניקה במקום מזכירה לה את הילדות. "זה נוח", היא אומרת, "זה מרגיש כמו בבית, כשיכולת להיעזר במישהו שמשגיח על שיעורי הבית שלך".
גם באקדמיה רואים במודל של בית הקפה השראה. אחד המרצים באוניברסיטת טאישו שלח את תלמידיו לשם על מנת שיבינו מה זה אומר לעבוד תחת לחץ. כשהתבוננה בלקוחות, מספרת הסטודנטית סוזונו סאיטו, הבינה שגם אחרי הבחינות באוניברסיטה, "תמיד יהיה לנו לחץ, גם כשנהיה מבוגרים".
התנאים ליצירת נובל
בית הקפה Manuscript לא לגמרי המציא את השיטה. כמה מהסופרים הגדולים של יפן כבר גילו שהם עובדים הכי טוב במקום שבו השטרות שלהם נערמים ככל שהם מתעכבים. הם היו נוהגים ללכת לריוקאן - פונדק דרכים יפני מסורתי, שם נשענו על עזרה מעובדי המקום.
הסופר היפני יאסונרי קוובטה, שנפטר ב־1972, אף זכה בנובל על יצירות שכתב בריוקאן. החדרנית בפונדק בו נהג קוובאטה לשהות תיארה בספר זיכרונות שהוציאה איך הייתה מנסה ליצור בדיוק את התנאים הרצויים עבור כל סשן כתיבה שלו, שארך לילות שלמים. היא הייתה מכינה פחמים באח שיספיקו עד הבוקר, ותרמוס מים חמים ליד קומקום מלא בעלי תה.
בית הקפה של קוואי הוא מעין גרסה של ריוקאן לשנת 2022. הלקוחות יכולים לבחור בין שלוש רמות פיקוח. בראשונה, שקוובטה כנראה היה חש בה בנוח, הוא פשוט מניח לכותבים לשבת לבדם כשלצידם קומקום קפה או תה. במסגרת רמת ההתערבות הבינונית, הוא ניגש ללקוחות כל שעה ומציע להם בלחש חטיף, כמו סוכריה בעטיפה, פריכיות אורז או עוגיות. הרמה המחמירה דומה לישיבה באולם מבחנים תחת עינו של בוחן, מסביר קוואי: "זה ממש כמו לעשות מבחן. אני עומד מאחוריהם ומתבונן".
אוטגקי, שיש לה ערוץ ראיונות ביוטיוב, מספרת ששקלה להתארח בפונדק כדי לכתוב, אבל נשארה לבסוף בעיר בגלל המגפה. לדבריה, היא מעדיפה את בית הקפה על פני חללי עבודה משותפים כי אין בו מוזיקה, יש פחות אנשים, והיא אוהבת את הרעש ממחלף הכביש המהיר הסמוך למקום: "אנשים פשוט כותבים עם הרעש הלבן מהרחוב".
חבילת נופש בחדר סגור
קוואי ושני שותפיו לבית הקפה לא עושים כסף גדול מאירוח הכותבים. החלל משמש גם לעסק רווחי יותר של הפקת סרטונים ליוטיוב ואתרים אחרים. עם זאת, הם רואים פוטנציאל בזכיינות על הרעיון, ומתכננים לפתוח סטודיו כתיבה נוסף ברובע הפיננסי של טוקיו. בעיני רוחם, קבוצות של בנקאים יעבדו שם יחד על דו"חות או מצגות.
לבית הקפה יש גם מתחרים. בעיר המעיינות החמים יוגאוורה, השוכנת מדרום לטוקיו, ישנו ריוקאן המציע חבילות השגחה לכותבים, החל מ־130 דולר ללילה כולל שלוש ארוחות פשוטות. בעת ביצוע הצ'ק־אין, האורחים נדרשים לחתום שהם מאשרים התערבות בזמנם, ומציינים כל כמה זמן הם זקוקים לדחיפה. תוכנית אחרת מיועדת לקוראים שרוצים להשלים ספרים שנערמו על המדף. מנהל הריוקאן מספר שלקוחותיו הן לרוב נשים בשנות ה־20 וה־30 שעוסקות בפרויקטים מקצועיים או יצירתיים.
במקביל, חברת הפקות מטוקיו חברה למספר ריוקאנים ויחד הם מספקים שירות שנועד לאנשי ספרות, או לפחות למי שרוצים להעמיד פנים שהם כאלה. כשהם מחקים את התנאים שמו"לים כופים על סופרים אמיתיים שלא עמדו בדדליין, הפונדקים הללו סוגרים את האורחים בחדרים ואנשי הצוות מתקשרים מדי פעם לבדוק את התקדמותם. מייסדת החברה טומוקו קאיזו מציינת שעד כה היו להם יותר מ־300 לקוחות, ושהעסק עוזר למלא חדרים ריקים בזמן הקורונה.
בחזרה לבית הקפה Manuscript, שם עורך הדין סאסנומה מרגיש לחוץ במיוחד. בביקור האחרון שלו בבית הקפה החל לעבוד על פרק קשה במיוחד. הוא קיווה לכתוב שני עמודים, וכשנותרה רק חצי שעה לזמן שהוקצב לו, חתר במהירות לעבר היעד: "אני יכול לומר לעצמי שלפחות השגתי משהו היום", סיכם.
מיהו אינדה השתתף בהכנת הכתבה