העולם הוירטואלי של נייקי ב-Roblox / צילום: צילום מסך מאתר נייקי
משה רדמן הוא מנכ"ל Anyverse, מרצה ומומחה בינלאומי לחדשנות וטכנולוגיה
בחודש האחרון הקדשנו סדרת טורים לאבולוציה של האינטרנט, שהביאה אותנו לפתחו של המטאוורס - אותו אינטרנט חדש והימרסיבי (שבו מרגישים נוכחים בתוך האינטרנט, ושהוא נוכח סביבנו) שהפך למאוד מדובר.
הצגנו חלק מהיתרונות שבו, בחנו את האופן שבו הוא יכול להיראות, וגם דיברנו על החלקים שצריכים להתחבר על מנת שהוא אכן יתממש - ועל התעשיות הראשונות שצפויות להוביל את המהפכה. הפעם נחבר את הנקודות מהמקום שבו אנחנו נמצאים היום, ועד המקום שבו נהיה ככל הנראה עוד חמש-עשר שנים.
עידן הברווזון המכוער
בשנה האחרונה אנחנו שומעים חדשות לבקרים על חברות בינלאומיות שמתחילות "לפעול במטאוורס". נייקי כבר ביצעה רכישות של חברות בתחום ה-NFT, השתלבה במספר מהלכים בפורטנייט, והקימה עולם וירטואלי ב-Roblox בשם Nikeland. גוצ’י מכרה תיקים במטאוורס והקימה את "סופר גוצ’י", גאפ החלה לשווק קולקציות של קפוצ’ונים ב-NFT, אדידס רכשה נדל"ן במטאוורס, צ’יפוטלה פתחה סניף וירטואלי ב-Roblox, ואפילו בג’יי פי מורגן החליטו שאי אפשר להתעלם מהבאזז, וחתמו הסכם לפתיחת סניף בקניון וירטואלי שצפוי להיפתח בקרוב בדיסנטרלנד (Decentraland).
האם זו הבשורה? האם לזה פיללנו? סניף וירטואלי חסר תכלית של צ’יפוטלה ב-Roblox או קפוצ’ונים וירטואליים ב-NFT שאי אפשר ללבוש בשום משחק, ולא מחוברים לשום דבר? התשובה היא - ממש לא. נכון שבשנה האחרונה יש לא מעט חברות שהחלו את צעדיהן הראשונים במטאוורס, אך רק חלקן הקטן בחרו במהלכים אסטרטגיים ארוכי טווח. רובן סתם "הצטרפו לחגיגה" במה שנראים כמהלכים סופר טקטיים ללא תכלית אסטרטגית או הסתכלות ארוכת טווח. סוג של "וי" שהמציאות מחייבת לסמן, לא הרבה מעבר.
אבל בין שמדובר במהלך מזדמן לניצול העניין התקשורתי, ובין שמדובר במהלך ראשוני כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר, חשוב להבין שהנוכחות של חברות ומותגים במטאוורס היום לא דומה לזו שנראה בעוד 5-10 שנים. הן בגלל שהיום הם עדיין לא מבינים את אופי הפלטפורמות וההתנהגות שהאינטרנט בתצורתו החדשה ידרוש מאיתנו, והן בגלל העובדה שהמטאוורס בעצמו עדיין לא בשל מספיק, ולכן הוא מאפשר מלכתחילה מעט מאוד מרחב תמרון.
שלא תבינו לא נכון: זה מעולה להתנסות, וזה מעולה להתחכך בחדשנות. אבל אם אפשר לעשות את זה מתוך הבנה מעמיקה של המצב הקיים ושל היעד - או לפחות כיוון, כי קשה עדיין להבין יעדים מדויקים כשהכול בהתהוות - זה עדיף. בכל מקרה, אני בטוח לגמרי שכמעט כל מה שאנחנו רואים היום, זה במקרה הטוב גרסאות קדמוניות של מה שיהיה פה בעוד 5-10 שנים. סוג של ברווזון מכוער, רגע לפני שהוא מתבגר להיות ברבור יפהפה.
על כנפי הגיימינג
אז אמנם מה שאנחנו רואים אלה לא באמת מהלכים "מטאוורסיים", אלא יותר גישושים באפלה בתנאים לא תנאים ובהבנה לא הבנה, אבל הקהל כן שם ובגדול, וזה מתחיל בגיימינג. התחום הזה, שאפשר לומר שהוא אחד הזרזים הגדולים ביותר של המטאוורס, הוא היום הצומח ביותר בעולם הבידור והפנאי, הרבה מעבר לקולנוע ומוזיקה יחד.
ההערכות מדברות על כך שיש בעולם כ-3 מיליארד בני אדם שמשחקים באופן תדיר במשחקי מחשב. מה שאפילו עוד יותר מעניין הוא העובדה שיותר מ-70% מהם בגילאי 18 ומעלה, כאשר כ-40% הם בגילאי 35 ומעלה -בניגוד לדעה הרווחת שגיימינג זה לילדים בלבד.
אותם גיימרים ברחבי העולם כבר לגמרי מוכנים למטאוורס, הם כבר משקיעים כסף באווטארים שלהם, בפתיחת שלבים וקבלת כוחות, בסקינים ושדרוגים לדמויות שלהם ועוד. הם כבר מרגישים הזדהות וחיבור עם הדמויות הווירטואליות שלהם ועם הסביבות הווירטואליות שבהן הם משחקים, וזה עוד לפני ש-AR או VR הפכו לטכנולוגיות בשימוש נרחב.
זה גם עוד לפני שעברנו את כל האתגרים של התחום (שבהם עסקנו בטורים הקודמים), ועוד לפני שסכומי ההשקעה שהושקעו בשנתיים-שלוש האחרונות במטאוורס ואלו שעוד יושקעו בעשור הקרוב - מדובר במאות מיליארדי ואולי אפילו טריליוני דולרים - הניבו פירות.
הגיימרים האלה, ואנוכי ביניהם, כבר מחכים לרגע שבו הסביבות הממוחשבות במשחק יתערבבו קצת עם העולם האמיתי, ושנחיה בעולם שאין בו הפרדה כל כך ברורה ודיכוטומית בין האינטרנט לבין המציאות.
לפקס את האנרגיה
אחרי כל מה שתיארנו באשר למטאוורס, עולה תהייה אחת: האם יש משהו שיכול למנוע ממנו להתממש? התשובה בעיניי היא פשוטה - שום דבר. הרכבת הזו כבר לגמרי יצאה מהתחנה, הווירטואלית כמובן.
אמנם לצד היכולת לייצר ערך עצום בתחומים רבים, כמו חינוך, בריאות, עבודה מרחוק או צמצום פערים בין קצוות העולם, יש גם לא מעט סכנות. את חלקן אנחנו רואים כבר היום ב-Web2.0 - אלימות, חדירה לפרטיות וגניבת דאטה, בדידות, בריונות, קיטוב ועוד רעות רבות. כל אלו ואחרות יכולות אפילו להתעצם, מכיוון שככל שנהיה יותר מחוברים לאינטרנט, כך הדברים יהפכו להיות יותר מוחשיים, ממכרים, פוגעניים וקשים להתמודדות.
אך האם בגלל הסכנות הפוטנציאליות לא נכון לקדם את החדשנות, ועדיף לשפוך את התינוק עם המים? לא. חלק מהטבע שלנו כבני אדם הוא להתקדם, לחקור את מה שמעבר לאופק, לייצר חדשנות ולהתפתח - וזה חלק בלתי נפרד מסוד הקסם של המין האנושי.
חשוב מאוד לקדם את המטאוורס במלוא המרץ ובכל החזיתות - בצד התשתיתי, בצד של הרשתות המבוזרות כמערכות תומכות, בצד המכשור המאפשר כמו משקפי VR ו-AR, התוכן הרלוונטי וכן הלאה. כל זה בד בבד עם חשיבה מעמיקה על הדרכים להפחית למינימום את הסיכונים - גם על ידי חברות, וגם על ידי גופים בינלאומיים ורגולטוריים.
אחרי למעלה מ-30 שנה של אינטרנט, אנחנו כבר מספיק מנוסים ומפוכחים בנוגע לטוב ורע ולגבולות הסביר, כדי לייצר אינטרנט חדש עם מקסימום ייצור ערך לעולם מחד, ומינימום סכנות ובעיות מאידך. אני יכול כמובן להבין את אלו שמסתכלים על האינטרנט הקיים, ומפחדים ממה שהוא יביא איתו בגרסתו המשודרגת, אבל אעזר בדבריו האלמותיים של סוקרטס, שאמר "הסוד לשינוי הוא לפקס את כל האנרגיה בבניית החדש, ולא בלחימה בישן", כדי להציע לכל המודאגים והסקפטיים להירגע.
כאדם, הורה ואזרח אני לגמרי מבין את החששות מעולם דיגיטלי מנוכר, ומדיסטופיה בסגנון של סרטי המדע הבדיוני. באותה נשימה, אני גם יודע שאם ניקח את ההזדמנות האדירה שהאינטרנט החדש יביא איתו, כל אחד יוכל להיות מי שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה. העולם יוכל לסגור פערי אי שוויון נוראיים, ותחומים חשובים מאוד שלא נהנו מהאינטרנט כמעט בכלל עד היום יעברו מהפך, ויביאו איתם חדשנות חסרת תקדים - אולי אפילו גדולה מזו שהאינטרנט בעצמו הביא לפני שניים-שלושה עשורים.
אם רק נסתער על ההזדמנות הזו בצורה הכי חדשנית, מעוררת השראה וחסרת עכבות שאפשר - אבל תוך כדי שמירה על עקרונות מוסר, הסקת מסקנות מניסיון העבר ושיח ער לגבי המקום שבו אנו רוצים להיות מבחינה חברתית וערכית - אני בטוח שנוכל לייצר תוצאה לא פחות ממדהימה.