זהות המעסיק ותדמיתו נושאים על גבם את עיקר ערך המותג של עובדים / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
הטור האחרון שלי עסק במבנה הפירמידלי של שוק העבודה, המגדיר את פוטנציאל התנועה בין מגזרים, תעשיות, ארגונים ומקצועות. כל אלה מדורגים על פי מיצובם בשוק, ולמרות העובדה שכמעט בלתי אפשרי לטפס במעלה פירמידות המיצוב הללו, אין מגזר, תעשייה, מקצוע או תת-מקצוע עדיפים על פני האחרים. יוצא הדופן היחיד הם הארגונים, שקובעים יותר מכל אלמנט אחר את ערכו של העובד בשוק העבודה הרלוונטי.
מדוע? כי זהות המעסיק ותדמיתו הם שנושאים על גבם את עיקר ערך המותג של העובדים, עם דגש על המעסיק האחרון. על כן עובד המועסק בארגון פחות איכותי יחסית לכישוריו פוגע בערך המותג שלו ובערך השוק. כתוצאה מכך הוא יתקשה מאוד לטפס לארגונים איכותיים יותר, מה שעלול לתקוע את כל הקריירה שלו בסביבה תעסוקתית לא מספיק מקצועית, על כל המשתמע מכך מבחינת קידום ושכר.
מאחורי התופעה הזאת עומדת ההנחה הסמויה שעובדים יעדיפו לעבוד בארגון הכי טוב שאליו הם יכולים להתקבל. מכאן יוצא כי מי שבחר לעבוד בארגונים לא מספיק טובים, קרוב לוודאי שגופים איכותיים יותר לא קיבלו אותו, משמע - הוא עובד לא מספיק איכותי.
אותו עיקרון פועל בהקשר של רכישת מקצוע או השכלה אקדמית. כוחו של הארגון לקבוע את גורל הקריירה מתחיל כבר בשלב הזה, שהרי גם כאן ההנחה המובלעת היא שאדם יעדיף לרכוש מקצוע/השכלה במוסד האיכותי ביותר שיהיה מוכן לקבל אותו. זו הסיבה שלבוגרי אוניברסיטאות מובילות יתרון עצום על בוגרי מוסדות השכלה המדורגים נמוך יותר, בדיוק כמו שלעובדי ארגונים איכותיים פור ענק על קולגות בארגונים פחות טובים, לרבות מוכשרים מהם.
ההייטק מוצף ארגונים לא איכותיים
דוגמה מצוינת לעוצמתו של הארגון, שלעתים היא גבוהה בהרבה מכוחו של המגזר בקביעת ערך מותג של עובדים, היא עובדי הייטק המועסקים בארגונים לא איכותיים. בניגוד למה שאולי נדמה, ההייטק מוצף בארגונים קטנטנים ולא איכותיים, חלקם בתחפושת של הייטק, שהעבודה בהם פוגעת בפוטנציאל הקריירה של עובדיהם, למעט מפתחים בטכנולוגיות מובילות שחסרים בשוק. כל השאר יגלו בשלב כלשהו שהם לא מצליחים לטפס לארגונים איכותיים בהייטק, גם לא מחוצה לו, אף שהם עובדים במגזר הממוצב בצמרת פירמידת מיצוב המגזרים.
לעומתם, עובדי חברות איכותיות מחוץ להייטק - למשל חברות מזון או מוצרי צריכה גלובליות - מצליחים לטפס בפירמידת מיצוב המגזרים מהתעשיות המסורתיות להייטק, ולהתקבל לעבודה בחברות טכנולוגיות איכותיות.
אבל הדוגמה הטובה ביותר היא המגזר ציבורי, הממוקם בתחתית פירמידת מיצוב המגזרים במשק. אמנם הרוב המכריע של עובדיו תקועים ולא יכולים להעפיל אל הסקטור העסקי הממוצב מעליו, אבל חלקם יטפסו די בקלות. קחו לדוגמה עובדים מקצועיים (להבדיל מעובדים אדמיניסטרטיביים) המועסקים בארגונים האיכותיים - למשל עובדי גופים מובילים במשרד האוצר - שמתברגים בארגונים מובילים במגזר העסקי, ולא במקרה.
ארגונים הם המסננת של מועמדים
יש להם עדיפות גורפת על עובדי ארגונים לא איכותיים במגזר העסקי, בזכות איכות הניסיון המקצועי, האתגרים המורכבים והיקפי הפעילות הגדולים, וגם בזכות ההשכלה (הארגונים האיכותיים במגזר הציבורי מקפידים לגייס את בוגרי האוניברסיטאות המובילות).
לסיכום, מוסדות ההשכלה והארגונים המעסיקים הם המסננת האולטימטיבית של מועמדים לעבודה. השפעתם על פוטנציאל הקריירה דרמטית, הרבה יותר מהמגזר, מהאדם עצמו, מכישוריו ומהתפקיד שהוא ממלא - שכן לתפקיד אין ערך במנותק מהארגון המעניק אותו.
המסקנה המתבקשת היא שאנשים שמשכילים ללמוד ולעבוד בארגונים הכי טובים שאליהם הם יכולים להתקבל מרוויחים פעמיים. קודם כול, הם מגדילים את הסיכוי למקסם את הפוטנציאל המקצועי, הניהולי והכלכלי שלהם. שנית, הם רוכשים לעצמם פוטנציאל מוביליות רחב יותר בין מגזרים, ארגונים ותעשיות, ולעתים אף סולם שיאפשר להם טיפוס במעלה פירמידת מיצוב המגזרים במשק. וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.