הרכב בית המשפט העליון עדיין עם השופט הליברל סטיבן ברייר (יושב שני מימין), שפרש בשבוע שעבר / צילום: Associated Press, Erin Schaff
״אני מתקשה להעלות על הדעת משהו מפחיד מזה״. המלים החמורות האלה בקעו ביום ה' מפיה של אלנה קייגאן, חברת בית המשפט העליון של ארה״ב. קייגאן, שהיא אגב אחרונת היהודים בבית המשפט (היהודי השני, סטיבן ברייר, פרש בשבוע שעבר), כתבה את חוות הדעת של המיעוט בתיק התביעה של מדינת מערב וירג'יניה נגד הרשות הפדרלית להגנת הסביבה (EPA).
בית המשפט קיבל את דעתה של מערב וירג'יניה, ואסר על הרשות להגביל את הפליטה של גזי חממה מתחנות־כוח. רטט של עונג חלף בגוו של הימין האמריקאי, בעיקר הימין, המנסה להגן על תעשיית דלק המחצבים. רטט של חרדה חלף בגוו של השמאל, בעיקר השמאל, המנסה לקדם מדיניות שתמנע התחממות נמשכת של האקלים.
בית המשפט סתם בזה את הגולל על תקנה, שממשל אובמה תיקן לפני שבע שנים. לתקנות יש מעמד מעשי של חוק, כל זמן שהקונגרס אינו מאמץ חוק הסותר אותן, וכל זמן שבית משפט פדרלי אינו מוצא סתירה ביניהן ובין חוקים קיימים. לנוכח הקושי הניכר למצוא רוב בקונגרס לאיזושהי חקיקה, נשיאים בדור האחרון נטו יותר ויותר לשלוט באמצעות תקנות.
מפלצת ביורוקרטית
בכל זמן נתון, בין שליש לחצי המדינות בארה״ב, אפילו יותר, נמצאות בשליטת האופוזיציה. כיום, ב־28 מ־50 המדינות יש מושלים רפובליקאיים. למרבה החשיבות, ב־27 מן המדינות יש תובעים כלליים רפובליקאים. לתובע הכללי, הנבחר ב־43 מדינות, יש סמכויות של שר המשפטים ושל פרקליט המדינה. התוצאה היא שכמעט חצי המדינות בארה״ב נמצאות במאבק משפטי קבוע נגד הממשלה הפדרלית בניסיון לעקר את חוקיה, או למנוע את אכיפתם.
זה בדיוק מה שהחליטה לעשות מערב וירג'יניה ביחס לתקנות אובמה נגד פליטת גזי חממה. המדינה הזו היא אחת השמרניות ביותר בארה״ב. דונלד טראמפ ניצח בה, פעמיים, בהפרש של 40%. אחת הסיבות היא שמערב וירג'יניה היא מן המרכזים ההיסטוריים של תעשיית הפחם. היא מפיקה 15% מדלק המחצבים של ארה״ב. 6% מכל עתודות הגז של אמריקה קבורים באדמתה. חלופות ירוקות הן לצנינים בעיני הרוב הגדול של תושביה (אף כי היא עשתה כברת דרך מסוימת ביצירת תחליפים).
הרשות הפדרלית להגנת הסביבה היא שנואת נפשם של השמרנים. הם רואים בה מפלצת ביורוקרטית, המתערבת בהתמדה ושלא לצורך בפעילות השוק החופשי. השמרנים שונאים כמעט כל פיקוח, בכל תחום של פעילות כלכלית ופיננסית. התמיכה בטראמפ מצד חלקים ניכרים של הימין לא הייתה בהכרח תוצאה של סגנונו או של הרטוריקה שלו, אלא של תמיכתו בדה־רגולציה שיטתית.
למאמן מותר להתפלל
המאבק על הרכב בית המשפט העליון בארה״ב התחיל בשנות ה־70, בעקבות הפסיקה לטובת הפלות מלאכותיות. השמרנים רצו להיפטר משופטים ליברליים, כדי להגן על ערכים חברתיים. אבל המאבק נגד הפלות, או למען תפילות בבתי ספר, או נגד שיווין זכויות להומוסקסואלים, היה רק צד אחד של המערכה. השמרנים הפיננסיים רצו שופטים שיצביעו נגד תקנות ממשלתיות.
בשבועיים האחרונים של יוני, בית המשפט העליון המחיש את ההיקף הדרמטי של השינוי המתחולל בו. בארבע שנות טראמפ, הנשיא קיבל הזדמנות נדירה למנות שלושה שופטים עליונים. היא נדירה, מפני ששופטים מתמנים לכל חייהם, ורבים מהם מכהנים מעבר לגיל 80. מושבים אינם מתפנים לעתים קרובות. איתרע מזלם של הליברלים, ובזמן טראמפ התפנו שליש המושבים. הוא הושיב עליהם שופטים עם השקפות אולטרה־שמרניות בעניינים שאמריקאים חושבים ל״חברתיים״ (כולל הפלות ותפילות) ו״ליברטריאנים״ בעניינים של פעילות כלכלית ויחסים בין הממשלה המרכזית למגזר הפרטי.
בשלהי יוני, בית המשפט לא רק הפקיע את ההגנה החוקתית מהפלות מלאכותיות, ואיפשר בזה את הוצאתן אל מחוץ לחוק בחצי המדינות של ארה״ב; הוא גם ביטל חוק בן מאה שנה ויותר במדינת ניו יורק, שהגביל נשיאה של נשק בהיחבא; הוא פסק לטובת זכות התפילה של מאמן פוטבול בתחומי בית הספר הציבורי שבו לימד (פוטנציאל ניכר לשינוי במחלוקת רבת השנים על הפרדת דת ממדינה); וביום ה' האחרון הוא הנחית מהלומה כבדה על מגמת תיקון האקלים.
צריך לסייג ולהוסיף, שבית המשפט פסק בשבוע שעבר לטובת תקנת הגירה של ממשל ביידן, נגד דעתם של תובעים כלליים רפובליקאיים. זו הייתה חוות דעת מעניינת, מפני שהיא הטעימה את זכותו של הממשל להחליט על מדיניות חוץ בלי התערבות בית המשפט.
בעצם, בית המשפט הוא עכשיו המוסד האפקטיבי ביותר של ממשלת ארה״ב. ״ממשלה״ מופיעה כאן בהוראתה האמריקאית, זאת אומרת לא הקבינט והשרים בלבד, אלא כל שלוש הרשויות: המבצעת, המחוקקת והשופטת.
המבוי הסתום מגיע
בשעה שהרשות המחוקקת תלויה על בלימה (רוב זערורי של דמוקרטים בשני בתי הקונגרס), בית המשפט הלא־נבחר מסתמך עכשיו על רוב חד משמעי של הימין השמרני, 3־6. ״הימין השמרני״ חשוב כאן, מפני שרוב ימני כבר היה בבית המשפט עוד לפני טראמפ, אבל הייתה בו מידה של גמישות, ומפעם לפעם שופטים המזוהים עם הימין נטו שמאלה, או גילו מתינות. הקיץ נראה שהמתינות חדלה לאפיין את בית משפט, שרוב חבריו רוחשים בוז לשורה של פסיקות שהתקבלו בו ב־50 או 60 השנה האחרונות.
בנובמבר יהיו בחירות לקונגרס (כל צירי בית הנבחרים, שליש הסנאטורים), ונראה שהשליטה לפחות בבית הנבחרים תעבור לידי הרפובליקאים. פירושו של דבר שהמערכת הפוליטית תחזור אל תיקו ממין זה ששיתק את ארה״ב כל כך הרבה פעמים בחצי המאה האחרונה. התיקו ישפיע בעיקר על מדיניות פנים וכלכלה. הנשיא בדרך כלל אינו זקוק להסכמת הקונגרס כדי לנהל מדיניות חוץ.
המבוי הסתום האורב עכשיו לנשיאות ביידן הוא תזכורת לחולשות היסוד של המבנה הפוליטי והחוקתי של ארה״ב. מה טוב להיזכר ביתרונות הדמוקרטיה הפרלמנטרית, המחייבת כל ממשלה לקום על יסוד רוב באסיפה המחוקקת. ארה״ב מתפארת ב״הפרדת הרשויות״ שלה, אבל ההפרדה הזו משבשת, לפעמים באופן קריטי, את יכולת התנהלותה.
לא רצון הבוחר
ובשעה שהרשות המבצעת והרשות המחוקקת ינטרלו זו את זו, בית המשפט הלא־נבחר יוסיף להתערב, כדי להטות את המדינה ואת חוקיה ימינה. זה אינו רצון הבוחר. הסקרים מראים פעם אחר פעם, כי רוב ברור של האמריקאים תומכים במעמד חוקי להפלות מלאכותיות, בהגבלה ממשית של הפצת כלי נשק פרטיים ובפעולה של הממשלה להגבלת זיהום האוויר.
בשבוע שעבר פרש זקן השופטים בבית המשפט, סטיבן ברייר הליברלי. הוא עשה כן כדי שלא לחזור על טעותה, או על אנוכיותה, של רות ביידר גינזברג. אילו היא הייתה פורשת בגיל 80, ברק אובמה היה מחליף אותה בשופט ליברלי, והאיזון בבית המשפט היה נשמר (4־5 לטובת הימין). לביידן הייתה אפוא ההזדמנות להחליף את בראייר בשופטת קטאנג'י בראון ג'קסון, האשה השחורה הראשונה מאז ומעולם. היא בת 51, וסביר בהחלט שהיא תכהן 30 שנה.
יש משהו משונה במוסד הלא־מובילי הזה, שהואצלה עליו הסמכות העליונה לפרש חוקה סתומה על פי סדרי יום פוליטיים ואידיאולוגיים. זה אגב היה נכון גם כאשר השמאל משל בכיפה. זה מצב עניינים מסוכן נטייתו של הרוב אשר תהיה.
רשימות קודמות ב- yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/yoavkarny־globes
ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny