מבצעים צבאיים של מערכת הביטחון מתנהלים בשתי חזיתות מקבילות: האחת - מול גורמי הטרור ברצועת עזה, והשנייה - מול משרד האוצר בירושלים. עם שוך הקרבות יניחו אנשי משרד הביטחון את החשבון על שולחנם של פקידי האוצר, ולצדו הדילמה - כמה ימומן מתקציב משרד הביטחון, ומה יצריך תוספת תקציבית מקופת המדינה.
העלות של מבצע צבאי מתחלקת להוצאות הצבאיות ולנזק של המשק כתוצאה מאובדן ימי עבודה או האטה בפעילות. סבב הלחימה נפתח בסוף שבוע כשעסקים רבים סגורים והמשיך לתוך תשעה באב, שגם בו הפעילות הכלכלית נמוכה ממילא. ככל שיתמשך האירוע הביטחוני, כך תתעצם הפגיעה בתוצר.
נכון לעכשיו, מבצע "עלות השחר" הוא עדיין מצומצם יחסית למערכות קודמות. למשל, בתום מבצע "שומר החומות" שהתקיים בשנה שעברה וארך 11 ימי לחימה, הרמטכ"ל אביב כוכבי דרש מהאוצר תוספת בסך 4 מיליארד שקל. האוצר אישר רק 1.5 מיליארד שקל. מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 היה נרחב יותר, כלל כניסה קרקעית של כוחות לתוך הרצועה וארך 50 ימים. בסופו, משרד הביטחון ביקש תוספת של 9 מיליארד שקל, וקיבל 6 מיליארד שקל.
עלות יום לחימה: כ-200 מיליון שקל
עלות יום לחימה מוערכת בסדר גודל של כ-200 מיליון שקל - תלוי בהיקף הגיוס של המילואים ובכמויות אמצעי הלחימה שהופעלו. בסוף השבוע חתם שר הביטחון, בני גנץ, על גיוס של עד 25 אלף אנשי מילואים. פיקוד העורף נשען בכבדות על מערך אנשי המילואים שבו, שנחשבים למילואמינקים "יקרים" יחסית.
הסבב הנוכחי מזכיר יותר את מבצע "חגורה שחורה" מ-2019 מאשר את "שומר החומות" או "צוק איתן". כמו אז, המערכה ממוקדת ישירות מול ארגון הג’יהאד האסלאמי, בזמן ששלטון חמאס ברצועה נותר מאחורי הקלעים. באוצר מזכירים כי מבצע "חגורה שחורה" מומן כולו מתקציב הביטחון, ולא ניתנה תוספת תקציבית למשרד הביטחון בגינו. "בנוגע למבצע ‘עלות השחר’, לכשיסתיים, במקרה שיידרש ובהתאם להיקפו, ייערך דיון בגין עלותו והתקציב הנדרש", השיבו באוצר במענה לפניית גלובס.
מנגד, עוד בטרם החלה הלחימה, כבר החל צה"ל לפי הדיווחים במגעים מול האוצר בניסיון להגדיל את התקציב בכ-10 מיליארד שקל (כמחציתם לבסיס התקציב והיתר כהוצאה חד-פעמית). ממשלת המעבר מנועה מלהעביר תקציב מדינה, ועל כן גם דיוני התקציב מול משרד הביטחון הם מוגבלים. אבל האירוע הביטחוני, לצד הלחצים של צה"ל להגדיל את קופת המזומנים שלו, עשויים לתת רוח גבית לדרישות הכספיות של מערכת הביטחון.