העמיד את ההגנה על הדמוקרטיה במרכז מדיניות החוץ שלו. הנשיא ג'ו ביידן / צילום: Shutterstock, Stratos Brilakis
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן חתם היום (ד') על חוק המדע והשבבים בטקס בגן הוורדים בבית הלבן. החוק מעניק סובסידיות פדרליות בסך 52 מיליארד דולר ליצרניות שבבים אמריקאיות בתוך תקופה של חמש שנים. "אנחנו יודעים שיש כאלה שמתמקדים יותר בחיפוש אחר כוח מאשר בהבטחת העתיד, כאלה שמחפשים פילוג במקום כוח ואחדות, שמפרקים במקום לבנות", אמר ג'ו ביידן במהלך טקס במדשאה הדרומית של הבית הלבן.
"היום הזה הוא יום לאלה שרוצים לבנות. היום אמריקה מיישמת את הבטחה שלה", הוסיף. "למרות כל הפילוג במדינה שלנו, הראינו לעצמנו ולעולם שאנחנו יכולים להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר", אמר הנשיא לאחר שסימן את ההצלחות האחרונות בחקיקה. "לכן אני בטוח שעשרות שנים מהיום אנשים יסתכלו לאחור על נקודת הזמן הזו בהיסטוריה עם כל החוקים שהעברנו וכל ההתקדמויות שעשינו ויידעו שעמדנו במבחנים שההיסטוריה זימנו לנו ברגע הזה. עם החתימה על החוק הזה אנחנו נחזור להוביל את העולם בעשורים הבאים".
זמן קצר לפני כן צייץ ביידן בחשבון הטוויטר הרשמי שלו: "היום אני חותם על החוק השבבים והמדע. זה חוק של פעם בדור, שמשקיע באמריקה על ידי הגדלת המאמצים שלנו לייצר שבבים כאן בבית. היום הזה מייצג כלכלה בטוחה יותר, עוד מקומות עבודה ועתיד חזק יותר לאומה שלנו. אמריקה מספקת את הסחורה".
הצעת החוק אושרה ברוב של 243-187 בבית הנבחרים וברוב של 64-33 בסנאט, ברובו בתמיכת הדמוקרטים אבל גם בתמיכת חלק מהרפובליקאים. הרעיון שמאחורי חוק CHIPS הוא לגרום לאמריקה להיות פחות תלויה בייצור באסיה, אם כי הוא לא יביא את ארה"ב לעצמאות מלאה בתחום. החוק אמור לעזור לחברות כמו אינטל ו־GlobalFoundries להתחרות ביצרניות מעבדים באסיה כמו TSMC מטייוואן, סמסונג מדרום קוריאה וענקית השבבים הסינית SMIC.
המחוקקים מבקשים לסייע לחברות הטכנולוגיה בארה"ב להקטין את ההוצאה העצומה הכרוכה בייצור שבבים ולוודא שיש היצע מספק של המעבדים האלקטרוניים המזעריים האלה, שכבר מזמן לא נמצאים רק במחשבים אלא בכל ענף כמעט שניתן לחשוב עליו: בכלי רכב, במערכות נשק, בכלי טיס, בשואבי אבק, במדיחי כלים, בצעצועים וכו.
תעשיית השבבים נולדה בארה"ב
מידת ההסתמכות של העולם בכלל וארה"ב בפרט על הייצור במזרח התבררה במלואה בשנתיים האחרונות כאשר מגפת הקורונה שיבשה את הייצור העולמי ואת שרשראות האספקה, שיצרו מחסור עולמי חסר תקדים גם בענף השבבים. אינספור עסקים ותאגידים נפגעו מכך. לדוגמה יצרניות מחשבים ומכוניות נאלצו להקטין את היקף הייצור. עקב כך חל זינוק במחירים בחלק מהמקרים.
תעשיית השבבים נולדה בארה"ב, אך תהליכי קונסולידציה גלובליים מקומיים דחקו עשרות חברות טכנולוגיה להיסגר. אינטל הפכה ליצרנית השבבים הגדולה ביותר בארה"ב, אך בעשור האחרון נאבקה אינטל לשכלל את טכנולוגיית הייצור שלה כדי לעמוד בקצב של "כלל מור" (Moore’s Law) - "חוק" שקבע גורדון מור, אחד ממייסדי אינטל לפיו בערך כל שנה וחצי־שנתיים, מספר הטרנזיסטורים בשבב אלקטרוני מכפיל את עצמו.
על פי דוח מ־2021 של איגוד תעשיית מעבדי המחשבים, רק כ־12% מהשבבים מיוצרים כיום בארה"ב. בשנת 1990 שיעור הייצור בארה"ב עמד על 37%, על פי הדוח.
החוק החדש שביידן יחתום עליו היום יממן כמה ספקיות של ציוד ייצור שבבים וחומרי גלם, אבל מי שירוויחו ממנו הכי הרבה הן החברות שממש מייצרות את המעבדים על ידי חריטת מעגלים חשמליים זערוריים על פרוסות סיליקון.
שמים בצד את היד נעלמה
בארה"ב הבינו בשנים האחרונות כי כדי להתמודד בהצלחה מול סין, היריבה הגיאופוליטית העיקרית של ארה"ב שנושפת בעורפה מבחינה כלכלית (וגם צבאית), היא חייבת לשים בצד אידיאולוגיות כמו "היד הנעלמה" ולהתערב בשוק כדי להסדירו לטובתה. על אחת כמה וכמה כאשר סין, מנהיגת הייצור בעולם בשנים האחרונות, הוציאה הרבה כסף על תוכנית משלה לבניית תעשיית מעבדי מחשבים סינית.
שלא במפתיע, מנכ"ל אינטל, פט גלסינגר, שיבח את החוק שעבר בקונגרס. לחברה היה חלק פעיל במעבר החוק. מעבר להפעלת לוביסטים שיסייעו להשגת אצבעות של חברי קונגרס שיצביעו בעד החוק, אינטל ביטלה טקס הנחת אבן־פינה בחודש שעבר כחלק מהמאמץ לגרום לקונגרס להעביר את החוק. אינטל איבדה את מעמד ההובלה הטכנולוגית ל־TSMC ולסמסונג ומתקשה מבחינה פיננסית לזכות שוב במעמד זה.
גלסינגר צייץ בטוויטר בהתייחס למפעל החדש שהנחת אבן־הפינה שלו נדחתה כי "ההשקעה הזו תשנה את העתיד של ההובלה האמריקאית בייצור מעבדים ובחדשנות. אנו נרגשים להמשיך במלוא המרץ קדימה ולהתחיל לבנות את המפעל של אינטל באוהיו".
כמובן, חשוב להדגיש שהשקעה ממשלתית של 52.7 מיליארד דולר תעזור לתעשיית השבבים האמריקאית שמבוססת בארה"ב אך היא לא תביא להתנתקות מלאה מאסיה.
ב־Boston Consulting Group מעריכים כי אם הממשל האמריקאי היה רוצה להקים שרשרת אספקה בלתי תלויה לחלוטין בעולם שמעבר לגבולות ארה"ב, תג המחיר היה נע בין 350 מיליארד ל־420 מיליארד דולר. כלומר פי שבעה־שמונה מכמה שהממשל משקיע כעת.