מימין: אדם ותד, מיכל לוי, כרם עומר / צילום: איל יצהר
ביקור אצל:
פארק המים שפיים
משתתפים בשיחה:
1.אדם ותד, בן 24, אחראי כניסה, 5 שנים בפארק
2. מיכל לוי, בת 49, מנהלת שירות לקוחות, 4 שנים בפארק
3. כרם עומר, בן 24, מציל, 6 שנים בפארק
על מה מדברים?
איפה אנחנו: בפארק שפיים, שהוקם ב-1975 כפארק המים הראשון בישראל. הפארק משתרע על פני 50 דונם ויש בו 31 מסלולי גלישה, ו-8 מתחמי מים ובריכות.
מאיפה הגעתם: כרם עשה קורס מצילים, והגיע לשפיים אחרי שהשתעמם בבריכה בה עבד: "חיפשתי מקום מלא אנרגיה ואנשים". מיכל, מנהלת הלקוחות, הייתה מנהלת פרויקטים ומפיקה כמעט 20 שנה, ואדם הוא סטודנט לרפואה שעובד בפארק כל חופשת סמסטר כבר 5 שנים.
בוקר: הפארק נפתח לקהל ב-9, והצוות מגיע בערך שעה לפני. אדם מגיע מכפר ג'ת שבמשולש אחרי שעה נסיעה, ומיכל מגיעה מכפר סבא אחרי 45 דקות בדרכים ("בשבת זה לוקח 12 דקות"). כרם לעומתם מתגורר סמוך לפארק, יחד עם מצילים נוספים, ומתעורר כמה דקות לפני. "אחרי העבודה אנחנו הולכים יחד לחדר כושר ולים".
בכניסה: אדם בודק למבקרים את הכרטיסים, ופוגש אותם נרגשים: "כשאני סורק לילד בן 4 את הכרטיס אני אומר לו: מפה ישר למים". באוגוסט התור בכניסה משתרך וגם מזג האוויר לא קל: "חם פה מאוד ואין צל", אבל הוא מתנחם במאווררים.
אבודים: המשרד של מיכל דווקא ממוזג, אבל היא מעדיפה להסתובב בחוץ בין המבקרים "גם בחום של אוגוסט". לא פעם קורה שהיא משמשת כבייביסיטר: "המצילים מביאים אליי ילדים שאיבדו את ההורים, ואני שומרת עליהם. היה ילד שהיה איתנו כמעט שעה כי ההורים שלו נרדמו", היא מספרת, וכרם מאשר: "יש הרבה כאלה".
מגלשות: המתקן הכי מבוקש הוא ריינבו סליידס - מתחם של 14 מגלשות צבעוניות. במתקנים יש הגבלת גובה - מה שלא מונע מהילדים לנסות להסתנן: "אבל המפעילים כבר מיומנים באיתורם, ומוציאים אותם מהתור", מציינת מיכל.
מצילים: כרם מנהל את בריכת הגלים, שמכילה מאות שוחים. "כמציל צעיר הייתי יותר בלחץ, זה עבר". אבל לא הכול רגוע, ולעתים הוא נאלץ לזנק למים: "לפני שבוע הייתה טביעה של שתי בנות, קפצנו למים והצלנו אותן. אבל אני מעדיף לא להיות גיבור. מציל טוב זה מציל יבש".
אוצרות: כרם והצוות שלו מנקים בסוף היום את הבריכה, ולפעמים מגלים שלל נכבד: "מצאנו הרבה תכשיטי זהב, ופעם אפילו שקית עם 5,000 שקלים". האבדה חזרה לבעליה אחרי תחקיר מעמיק: "הוא היה האיש השמח בעולם כשהכסף חזר אליו".
בלי קריוקי: בכניסה אצל אדם נשאר הרבה רכוש שהוחרם על ידי המאבטחים. "יש סכינים, גז לקפה ומלא רמקולים לקריוקי". והיה גם מישהו שהביא נרגילה מפלסטיק. "הוא אמר: 'מה? זה לא זכוכית". לא פעם מבקשים ממנו להשתמש בציוד המוחרם: "אנשים באים לבקש סכינים. מגיעים עם אבטיח שלם ומבקשים שאחתוך להם".
תורים: הפארק מכיל כ-11 אלף איש, אך מאז הקורונה הוגבלה הכניסה ל-3,500. כרם לא מתגעגע לימים ההם: "היום אני מגיע לעבוד בכיף, בלי לחץ כמו פעם". הקורונה גם השפיעה על התורים, ולא רק בשל ההגבלות: "אנשים יותר רגועים, יש להם סבלנות לחכות", מציין אדם ומיכל מהנהנת: "הקורונה לימדה אותם פחות להידחף".