ניר ברקת, הליכוד (נאום בכנס, 19.9.22) / צילום: איל יצהר
חודש וחצי לפני הבחירות נאם ח"כ ניר ברקת בפני פעילים של הליכוד ותיאר בפניהם מה יש לעשות אחריהן. ״לא מספיק רק לחזור לשלטון, עלינו גם לקחת שליטה… בארה"ב, בגרמניה ובצרפת, ביום שנכנסת ממשלה או נשיא חדש, אלפי פקידים אורזים את חפציהם נפרדים מהכסאות והולכים הביתה. שם זה טבעי ומקובל… ככה מחליפים שלטון בצורה מסודרת". בשבועות הקרובים נחזה כנראה בדרך שבה ייערכו חילופי השלטון בישראל, אבל האם מעבר לים הדברים אכן נראים כפי שתיאר ברקת?
במדע המדינה נהוג לחלק סוגיית מינויים של עובדי מדינה לשני מודלים עיקריים. הראשון הוא המודל הבריטי שלפחות באופן קלאסי מתבסס על שירות מדינה שהוא לחלוטין א־מפלגתי (בפועל, גם בבריטניה זה כבר אינו המצב באופן מלא). מול הדגם הזה ניצב המודל האמריקאי. במאמר של ד"ר סילביה הורטון מאוניברסיטת פורטסמות' היא מציינת כי כיום יש בארה"ב כ־3,000 משרות בכירות שבהתאם לשיטה הזו משתנות בכל פעם שמתחלף נשיא. אלה האלפים שעליהם דיבר ברקת בהקשר של ארה"ב.
אבל מה המצב בגרמניה ובצרפת? שתי המדינות הללו שייכות למודל הקונטיננטלי, הנמצא בין המודל הבריטי לאמריקאי. לפי המאמר של ד"ר הורטון, בגרמניה ישנו מעמד של עובדי מדינה המקביל ל"בכירים פוליטיים". מדובר במנכ"לי משרדים, דוברים ועוד שאותם אכן ניתן להחליף בכל רגע מבלי צורך לספק סיבה. יחד עם זאת, האפשרות הזאת לא תמיד מנוצלת. כך, למשל, באותו מאמר נכתב כי "רוב עובדי המדינה לא מתחלפים (עם שינויי הממשל)". במסמך של מכון קהלת שעוסק בסוגיה, אליו הפנה אותנו ברקת, נכתב בהקשר זה כי "הגישה הכללית (בגרמניה) היא כי שינוי הממשל עשוי לגרור אחריו שינוי בשירות המדינה, אך לא מהפכה". לפי המסמך, אותו מעמד של "בכירים פוליטיים" מונה כ־400 איש.
הגענו לצרפת. "אף ששירות המדינה בצרפת אמור להיות מקצועי וברובו אינו פוליטי, המערכת הצרפתית מאפשרת העברת עובדים בעלי רקע פוליטי לתוך שירות המדינה המקצועי, בתנאי שהעובד עומד בדרישות המקצועיות של התפקיד", נכתב בסקירה של קהלת. ואכן, ב־2021 דיווחה ממשלתו של הנשיא המכהן, עמנואל מקרון, כי מאז כניסתו לתפקיד ב־2017 הוא החליף כ־87% ממנהלי האגפים, במטרה שיהיו "נאמנים" למדיניות הממשלה. המהלך הזה אומנם עורר ביקורת ציבורית רבה, אך החוק בצרפת מאפשר זאת. לפי קהלת, במדינה יש בין 700 ל־1,000 משרות שמאוישות "באופן לא תחרותי", כלומר על ידי פוליטיקאים, כך שגם הנתונים הללו עשויים להתאים פחות או יותר לדבריו של ברקת, אם כי כפי שניתן להבחין, דווקא לא מדובר כאן בתהליך מיידי.
בשורה התחתונה: דבריו של ברקת חצי נכונים. בארה"ב השיטה שאותה הוא הזכיר אכן קיימת, אך בגרמניה חילופי השלטון לא מביאים איתם שינויים אוטומטיים וגורפים, וגם לא מדובר במספרים שבהם נקב. בצרפת ביצע מקרון בשנים האחרונות צעדים שמזכירים את המהלכים שלהם הטיף ברקת, אך הם לא נעשו בן לילה ולא התקבלו כ"צעד טבעי" כפי שהשתמע מדבריו.
תחקיר: אוריה בר־מאיר