בצלאל סמוטריץ', יו''ר הציונות הדתית. מחברי כנסת דתיים לאומיים מצופה אחרת / צילום: הציונות הדתית
הכותב הוא ראש מיזם רבני ערים בתנועת נאמני תורה ועבודה
אם בכלכלה קוראים לזה הפרטה, את מה שאנו רואים כעת במשא ומתן הקואליציוני ניתן לכנות השבטה. טוב מאוד שפוליטיקאים נבחרים מבקשים לממש את הבטחות הבחירות שלהם. ראוי שיבקשו להיות אחראים על הנושאים הבוערים להם. אבל בסופו של דבר אנו חיים במדינה אחת, עם תקציב אחד, צבא אחד וחברה אחת. כל דבר שנעשה בקצה אחד של החברה משפיע בדרך כלשהי על הקצה האחר. לכן, חרף הדרישות של הסיעות השונות לקבל לידיהן תחומי אחריות ותקציבים, צריך שיהיה מבוגר אחראי שיוכל להסתכל מלמעלה על העוגה ולוודא שדרישות הפרט אינן פוגעות יתר על המידה באינטרס הכללי. זה, למרבה הצער, לא קורה.
אם למפלגה מסוימת חשוב לקבל סמכויות בתחומי הביטחון, החינוך או הכלכלה, היא יכולה לדרוש למנות במשרד סגן שר מטעמה, שיקבל את האחריות על כך. סגן השר יפעל בתיאום עם השר הממונה, וכך פעולותיו יאוזנו עם המדיניות הכוללת של המשרד. הפעילות המגזרית תאוזן בפעילות הממלכתית.
רסיסי משרדים
אך כעת הדרך משתנה. מפלגות שרוצות סמכויות בתחומי משרדים שונים לא ממנות שם סגן שר אלא עושות ההפך. הן גורמות לפירוק המשרדים ולהעברת יחידות וסמכויות אליהן. כך, יחידות במשרד הביטחון עוברות לידי שר האוצר המיועד; מג"ב יו"ש עובר לידיו של השר לביטחון לאומי המיועד; תרבות תורנית עוברת ממשרד החינוך לידי השרה למשימות לאומיות המיועדת; היחידה לתכניות חוץ במשרד החינוך יעברו לידי סגן שר במשרד ראש הממשלה; מועצת החמ"ד תועבר ממשרד החינוך לידי שר האוצר המיועד; החברה למתנ"סים תועבר ממשרד החינוך לשר הפנים המיועד; הפריפריה החברתית תילקח ממשרד הנגב והגליל ותועבר אף היא לשר הפנים המיועד.
מה קורה לנו כאן? במקום מערכת ביטחון אחת, שתפעל תחת גוף אחד, תהינה מערכות ביטחון שונות למי שבתוך הקו הירוק ולמי שמעבר לו; במקום מערכת חינוך ממלכתית אחת, שתדע לנהל את תקציב העתק שלה באופן מאוזן ותיתן ייצוג לקולות שונים, נקבל מערכות חינוך שונות עם תקציבים נפרדים למגזרים ותת־מגזרים שונים; ובמקום טיפול כולל בפריפריה נקבל טיפול אחד לנגב ולגליל וטיפול אחר לפריפריה החברתית. נוסיף לכך את התקצוב המיוחד לחינוך המוכר הבלתי רשמי, ונקבל את הגדלת החינוך הפרטי, האליטיסטי ברובו, על פני זה הממלכתי.
התוצאה המיידית היא ששבטים שונים בחברה הישראלית יקבלו יותר על חשבון שבטים אחרים. אבל חמור מכך; פירוק המשרדים יוביל להגברת השבטיות בחברה הישראלית ופירוק הממלכתיות. איך אפשר לחנך לממלכתיות וכלל־ישראליות בעוד מבקשים להחריג את החינוך הממלכתי דתי ממשרד החינוך? כיצד אפשר לטפל באוכלוסיות המוחלשות בישראל אם עושים הפרדה ביניהן? כיצד ביטחונה של מדינת ישראל יובטח אם חלקים שונים במערכת יפעלו באופן עצמאי ובלתי תלוי?
הגשר המחבר
אולי ממפלגות חרדיות אין ציפייה. הן מראש מגיעות עם אג'נדה שבטית, שמבקשת לדאוג בעיקר לבוחריהן. אבל מחברי כנסת דתיים לאומיים מצופה אחרת. הציונות הדתית כתנועה תמיד אחזה באג'נדה ממלכתית. פניה היו מכוונות לעם ישראל כולו, על כל גווניו ושבטיו. תפקידה ההיסטורי היה להוות את הגשר המחבר בין מגזרים ודואג לחינוך וביטחון ורווחה לכולם; לא רק למגזר המצומצם שבוחר בה.
ההסכמים הקואליציוניים המתגבשים מראים כיוון אחר. גם את רסיסי הממלכתיות שעוד נותרו הם מפרקים. והמגמה הזו תתנקם בנו בעתיד. לא רק שהלכידות והממלכתיות נפגעות אלא גם מי שמקבל עכשיו את מבוקשו עלול לשלם על כך מחיר כשממשלות ישתנו. לא כך בונים מדינה. לא לשם כך נבחרו המפלגות שצריכות בסופו של דבר לדאוג לכולנו.