בית המשפט העליון / צילום: Shutterstock, Seth Aronstam
הכותב הוא שופט בדימוס של בית משפט השלום בירושלים ומרצה במחלקה ללימודים רב־תחומיים במכללת ספיר
אחת המחלוקות העיקריות בנושא הרשות השופטת קשורה להרכב הוועדה לבחירת שופטים. המצדדים ברפורמה סבורים כי תפיסתם התרבותית־ערכית של השופטים איננה מייצגת את הרב־תרבותיות בחברה הישראלית ופוגעת באמון הציבור במערכת. המתנגדים טוענים כי מעורבות פוליטיקאים בהליכי בחירת שופטים תגרום לפוליטיזציה של המערכת ותפגע בעצמאות בתי המשפט ובאיכות השופטים.
מוצע כאן שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, המתבסס על מחקרים בתורת המשחקים וחוכמת ההמונים. השינוי מתבסס על ראיות מדעיות וחף מאידאולוגיה.
הקבוצה נבונה יותר
הוכח כי קבוצה גדולה נבונה ממרכיביה, אפילו מהחכמים ביותר. לכך מתווספים תנאים מצטברים לקבלת החלטה קבוצתית מיטבית:
ראשית, גיוון: רצוי שזהות חברי הוועדה תהיה מגוונת ככל האפשר. שנית, עצמאות: כל חבר יחליט בנפרד בצורה עצמאית ללא השפעה של סמכות או חבר דומיננטי. תנאי חשוב להצלחת הקבוצה הוא הצורך למנוע יצירת "קבוצות" ו"גושים" בוועדה. זאת מאחר שכוח "הגוש" גבוה ממספרם היחסי של אותם פרטים בקבוצה.
הוועדה לבחירת שופטים כוללת כיום תשעה חברים, בהם נציגי שלוש הרשויות ולשכת עורכי הדין. מוצע כי מספר חברי הוועדה יעלה ל־12, ולהרכב הוועדה תתוסף נציגות של שני חברי אקדמיה, וכן ייעשו שינויים בהרכבה ואופן בחירת מועמדים לוועדה. בישראל ישנם/ן מלומדי משפט, והפעילות המחקרית ענפה ושוקקת. ראוי שקול האקדמיה יישמע בוועדה. המינוי יהיה חד־פעמי וקצוב בזמן. הנציגים יגיעו ממוסדות שונים ויוחלפו בנציגי מוסדות אחרים.
כיום יש שלושה נציגים לרשות השופטת: נשיא העליון ושני שופטי עליון. השופטים הם בעלי ידע רחב ביותר, במיוחד בקידום מי שכבר במערכת. עם זאת, אחת הביקורות היא שהשופטים מביעים עמדה אחידה.
לפי הצעתנו, יגדל מספר השופטים בוועדה לארבעה, אך עצמאות ההחלטה, הביזור והגיוון יתחזקו בדרך אחרת. ראשית, רצוי שהנציגים יהיו מכל תחומי הרשות השופטת. לצידה של נשיאת העליון יהיו שופט עליון בדימוס, נשיא מחוזי בדימוס ונשיא שלום בדימוס. נציגים אלה לא כפופים לאיש מתוקף היותם בדימוס ומערכאות שונות, ויש להם ידע רב יותר מאשר לשופטי העליון אודות המתרחש בערכאות הנמוכות.
ישנה טענה כי לא ייתכן שהשופטים "ימנו את עצמם". הפתרון נמצא בתורת המשחקים ודומה לבעיית "חלוקת העוגה". כיצד מחלקים עוגה בין שניים? אחד חותך אותה לשני חלקים, והשני בוחר את החלק המבוקש. החותך לא יכול להתלונן, שכן הוא חתך שני שווים. הבוחר לא יכול להתלונן, שכן הוא בחר את חלקו. בהתאם, מוצע כי שר המשפטים (באישור חברי ועדת החוקה) יבחר את נציגי השופטים ואת שני נציגי האקדמיה. כך, נבחרי הציבור לא יוכלו להתלונן, שכן השר בחר את נציגי הוועדה. השופטים לא יוכלו להתלונן, שכן כוחם בוועדה עלה.
כדי למנוע מצב שהשר ימנה בבבת־אחת את כל הנציגים, כל נציג יתמנה לתקופת כהונה אחת קצובה, אך אלה ימונו בשנים עוקבות. כל שנה יהיה צורך במינוי אחד מהם. במצב הפוליטי, ממילא שר ממוצע ימנה מספר נציגים מוגבל לתקופה קצובה.
בוועדה חברים שני שרים ושני חברי כנסת. מאחר שהחברות בקואליציה מהווה השתייכות למחנה כלשהו, כדי להפחית את "הקבוצתיות", מוצע כי השר השני לא יוכל להיות חבר מפלגתו של שר המשפטים. מוצע גם לקבוע בחוק כי חבר כנסת אחד יהיה מהקואליציה (לא ממפלגתם של השרים), וחבר כנסת נוסף יהיה מהמפלגה הגדולה באופוזיציה.
בחירת נציגי הלשכה
שני נציגי לשכת עורכי הדין נבחרים על־ידי המועצה הארצית של הלשכה. בפועל, מי שבידו הרוב במועצה, בוחר את שניהם. לכן, מועמד אחד ייבחר מתוך רשימה שתוצג על־ידי ראש הלשכה, ומועמד שני ייבחר מתוך רשימה שתוצג על־ידי ראש הסיעה הגדולה באופוזיציה.
הרכב הוועדה המוצע גדול במקצת מהמצב הקיים: תריסר חברים במקום תשעה. מספר זה הוא סביר ויעיל. מדובר במספר זוגי דווקא, ויש בכך יתרון: החלטות לא יפלו על חודו של קול, אלא לפחות על חודם של שני קולות.
לסיכום, השינוי ישפר את פועלה של הוועדה לבחירת שופטים ולא תלוי בשיוך פוליטי כלשהו. הוא מתבסס על תובנות מוכרות, וכל מי שמבקש ועדה טובה יותר, יוכל לתמוך בו.