גיל בר-טל, יו''ר הסתדרות המעוף / צילום: אילן בשור
הראיון עם גיל בר־טל, יו"ר הסתדרות המעו"ף ואחד האנשים החזקים בהסתדרות הכללית, התקיים בעיצומה של השביתה החריגה במשק במהלך השבוע האחרון. כמה שעות קודם לכן, ביום שני, הכריז יושב ראש ההסתדרות ארנון בר־דוד, בשיתוף המעסיקים הגדולים במשק, על הורדת השאלטר כמחאה על החקיקה המשפטית של הממשלה.
● על מה מתבססת מדיניות התחבורה של השרה מירי רגב? | ניתוח
● ראשי הערים הצליחו להפיל את התוכנית המרכזית של הממשלה לטיפול במשבר הדיור
בין פרוץ השביתה בבוקר ועד להודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו בערב על השהיית החקיקה, סיפר בר־טל לגלובס כיצד התקבלה ההכרעה החריגה, התייחס לחשש שהקואליציה תתנקם בהסתדרות - וכן שיתף במה שהתנהל מאחורי הקלעים של המשא ומתן מול משרד האוצר להסכם השכר החדש של עובדי המגזר הציבורי.
"תחילת הידרדרות וכרסום בזכויות העובדים"
הסתדרות המעו"ף היא האיגוד המקצועי הגדול ביותר בהסתדרות. היא מאגדת בתוכה כרבע מיליון עובדים, ביניהם עובדי הרשויות המקומיות, קופת חולים כללית, הבנקים וחברות הביטוח. עד לפני חודשים ספורים העריך בר־טל העומד בראשה שההסתדרות אומנם תיאלץ להשבית את המשק, אבל כמאבק על הסכמי השכר. בסופו של דבר, המו"מ עבר חלק והושגו הסכמות מהירות על עקרונות המתווה בין הצדדים.
עד אז, שביתה כנגד המהפכה המשפטית לא עמדה על הפרק. ארגוני המחאה ניסו לרתום את ההסתדרות מהרגע הראשון, אבל בארגון העובדים התנגדו. בחודש שעבר עוד אמר בר־דוד בכנס של ההסתדרות שהוא "צריך לבחור את המלחמות שלו", והתכוון שהמחאה על הרפורמה היא לא אחת מהן. מאז החקיקה המשיכה לדהור קדימה, והרטוריקה החריפה בהתאם.
"ניסינו להימנע מזה" אומר בר־טל, "חשבנו שיהיו איזונים ובלמים בתוך הממשלה, אבל ביום ראשון נחצה קו אדום", הוא מסביר, בהתייחסו להחלטה של נתניהו לפטר את שר הביטחון, יואב גלנט. "לא חשבתי שזה יגיע לכדי כך, אבל יש לי הרבה סיבות להיות מודאג מהתדרדרות של המדינה, וזה נכון גם לגבי יו"ר ההסתדרות ואנשים רבים בהסתדרות".
רבים מוועדי העובדים מזוהים עם הליכוד. מה אתה אומר לעובדים שמרגישים שנכפה עליהם לשבות?
"חלק מהוועדים והעובדים לא האמינו שלכאן זה יגיע. הם ליכודניקים, אבל הם לא האמינו שהמצב יהיה כל כך קשה. ואז הם נרתמו. באירוע שבו ארנון בר־דוד הכריז על השביתה, ישב לידו פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי שדות התעופה, שהוא איש ליכוד, והוא תומך בעמדה שלנו. אז אתה רואה שיש גלי אהדה גם בקרב הליכוד". עידן, אגב, ספג ביקורת קשה מהמפלגה על השבתת נתב"ג, כולל שיחת נזיפה משרת התחבורה, מירי רגב.
"יש גם מתנגדים לשביתה שקשה להם לנתק את האירוע, כי הם חושבים שמה שבא על ידי ביבי הוא טוב, ואולי הם חוששים להביע ביקורת. אז הם אומרים שהשביתה פוליטית, אבל ההסתדרות עשתה את המחאה הזאת הכי פחות פוליטית שאפשר. היא חיכתה ועשתה את הסכמי השכר, ואחר כך פעלה מאחורי הקלעים וניסתה להגן על זכויות העובדים. אבל ברגע שהקואליציה חוצה את הקווים, מזעזעת את המערכת המשפטית וגם פוגעת בכלכלה, ההסתדרות נעמדת על הרגליים האחוריות".
בר־טל אף מסביר את החשש לפגיעה בזכויות העובדים אם החקיקה המשפטית תעבור כפי שהיא. "אנחנו חוששים מפגיעה באוטונומיה ובכוח של ההסתדרות. אנחנו חווים את ההתנהלות כתחילת הידרדרות וכרסום בזכויות העובדים כאזרחים. הרפורמה עלולה לפגוע בעובדים, בבתי הדין לעבודה, בשכירים ובכולנו.
"יש לנו קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות והתבקשנו לשם הזהירות, על ידי היועצים המשפטיים שלנו, לפנות לרגולטור ולבקש ממנו הנחיות לתקופה זאת שבה הסיכון להשקעות עולה. אנחנו מרגישים את זה גם בהשקעות שעוזבות את הארץ. ארנון אמר שפנו אליו אנשי הייטק וראשי המשק וביקשו ממנו לפעול כי הם מרגישים שהאדמה רועדת".
בימים האחרונים פורסם בכאן11 שמסיבת העיתונאים בה הכריז בר־דוד על שביתה הייתה מתואמת בין ההסתדרות ללשכת נתניהו, שהכחישה את הדיווח. לפי הטענה, הכרזת ההסתדרות על שביתה נועדה לספק לנתניהו את הסולם לרדת מהעץ ולהקפיא את החקיקה. בר־טל לא מאשר ולא מכחיש: "אני לא יודע אם זה נכון או לא, ולא מתייחס לשמועות. הסיבות לצעד של השביתה לא ניתנות לוויכוח. כשארנון בר־דוד נוכח שהסכנה לזכויות העובדים בישראל הולכת וגוברת, כמתחייב מתפקידו החליט יו"ר ההסתדרות שעד כאן". מאוחר יותר פרסם בר־דוד הכחשה גורפת לטענה על תיאום בינו לבין סביבת נתניהו.
"מציע לסמוטריץ' לא לאתגר את הסבלנות"
אחת הטענות שיכולות לעלות כנגד ההסתדרות היא שהם חיכו עם השביתה עד אחרי שייסגרו כל הפינות בהסכם השכר. בר־טל, שהיה מעורב במו"מ על הסכמי השכר, מכחיש. "זה לא שיקול שעלה, גם אם בדיעבד היה יכול לעלות. רצף האירועים הוא כזה: היה מו"מ על ההסכם, הוא היה על השולחן ולפני חודש, בערב לפני שסגרנו עם האוצר, עוד היו פיצוצים שהיו יכולים להסלים לשביתה. אבל בבוקר, כל צד חזר עם החישובים שלו והגענו להסכמה. אבל זה לא שחיכינו עם המחאה נגד החקיקה המשפטית".
הסכם השכר שלכם עם האוצר עוד לא נחתם סופית. האם שר האוצר סמוטריץ', שהוא ממובילי המהפכה המשפטית, יכול להתנקם בכם באמצעות פגיעה בהסכם?
"אני לא מעלה על דעתי אפשרות שההסכמים יופרו אחרי שכבר נקבעו העקרונות שלהם. אני לא רואה את הקשר בין הסכמים כלכליים לבין האירוע של היום. אלה שני אירועים שונים. זה יהיה מהלך רדיקלי".
בר־טל סבור אומנם שלא תהיה פגיעה בהסכם המסגרת, שקובע העלאת שכר ממוצעת של 11% למאות אלפי עובדים במגזר הציבורי בפעימות עד 2027, נוסף למענק חד-פעמי של 6,000 שקל. אולם כשהוא נשאל עד כמה בר־דוד וסמוטריץ' קרובים כעת לחתום במשותף על ההסכם הסופי, הוא משיב כי "לאור מה שקורה עכשיו, זה יכול לקחת יותר מכמה שבועות". עם זאת, הוא מדגיש כי "הבסיס הכלכלי הוסדר והועברו טיוטות ראשונות של כל צד עם השקפת העולם שלו ומה צריך להיות לדעתו. עכשיו מתחיל משא ומתן על הפרטים הקטנים".
אך מעבר להסכם השכר, עשויות להיות לסמוטריץ' דרכים אחרות לפגוע בהסתדרות. עוד במצע הבחירות שלו, דיבר על כך שר האוצר, וגם ח"כ שמחה רוטמן כבר העלה הצעת חוק להגבלת זכות השביתה, שלא קודמה עד כה.
האם עכשיו, אחרי שנורתה יריית הפתיחה בין ההסתדרות לקואליציה, סמוטריץ' יחליט לממש את חזונו לפירוק ההסתדרות?
"אני מכיר את יו"ר ההסתדרות הנוכחי זמן רב, עברנו כברת דרך משותפת של למעלה מ־15 שנה. אני מציע לסמוטריץ' לא לנסות לאתגר את הסבלנות שלו וגם לא את כל אלה שעומדים מאחוריו. אם הדברים יקצינו אז שכל אחד ייקח בחשבון, יכול להיות שמי שיזרע רוח יקצור סופה. יו"ר ההסתדרות הוא חכם ושקול, אבל הוא אמר 'שלא יביאו אותי לקצה'. אין צורך להביא את כולנו לקצה".
"אחרי כל החישובים, יוצא בונוס שמנמן וחמוד"
במסגרת ההסכם שנקבע, חלק מעובדי המגזר הציבורי יקבלו תוספת שכר נמוכה משמעותית מה־11% שנקבעו בממוצע. שיעור התוספת הנמוך יותר יהיה בקרב העובדים בעלי השכר הגבוה יותר, כיוון שכמעט מחצית מההעלאה שסוכמה תהיה שקלית - 500 שקל תוספת בשתי פעימות - והיתר באחוזים. "תוספת שקלית מביאה לאיזון בין החזקים לחלשים. החזקים הם לאו דווקא הוועדים הגדולים, אלא אנשים במשרות שמרוויחים יותר ונהנים פחות מהתוספת באחוזים".
זאת אחת הטענות של הוועדים החזקים כלפי ההסכם. הם מתלוננים שתוספת של 500 שקל היא עלובה במונחי השכר שלהם. היסטורית יש לוועדים האלה יותר כוח בהסתדרות, אז איך אתה מתמודד מולם?
"קודם כל, גם בוועדים החזקים, לדור ב' כיום 500 שקל תוספת לשכר היא מאוד חשובה. מעבר לכך, 500 שקל לבסיס השכר משתרשרים לתוספת על גבי תוספת (בגלל מבנה השכר במגזר הציבורי, א"ד). בסוף זה יוצא לעובד תוספת בין 1,000־1,500 שקל ברוטו. ככל שאתה יותר חזק, התוספת שלך יותר גבוהה בסוף. אחרי כל החישובים השונים, יוצא משם בונוס שמנמן וחמוד".
"יותר משתלם להיות מהנדס בשירות הפרטי"
עוד נקבע בהסכם קיצור של שבוע העבודה במגזר הציבורי, מ־42 שעות ל־40 שעות בשתי פעימות. "גם זה מגדיל את השכר השעתי של העובדים. אם לא תעבוד את השעתיים האלה, אתה תקבל את אותו השכר כמו קודם. אם תבחר כן לעבוד, השעתיים האלה יוכרו לך כשעות נוספות בשכר מוגדל. כל הצדדים הסכימו לכך מתוך מחשבה שעוד שעתיים בעבודה לא ישפיעו על הפריון לכאן או לכאן".
האם יש דרך להרחיב את קיצור שבוע העבודה גם למגזר הפרטי?
"יש מחשבה על זה. זה קורה במגזר הציבורי, ועכשיו נדבר עם יו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי (שהיה שותף למהלך של בר־דוד נגד החקיקה המשפטית, א"ד). דובי הוא איש שיח ואולי הוא יסכים לקיצור שעות העבודה. אם הוא לא יתנגד, ניתן יהיה לפנות לכלי של צו הרחבה לכלל הציבור.
האם הסכם השכר יספיק כדי לתת שקט תעשייתי עד 2027?
"אם אתה שואל האם נפתרו בעיות מבניות במגזר הציבורי וניתן יהיה עכשיו לקלוט כוח אדם איכותי התשובה היא לא. המגזר הפרטי עקף את המגזר הציבורי בעליית השכר, עדיין יותר משתלם להיות מהנדס בשירות הפרטי. קשה לקלוט עובדים טובים והמגזר הציבורי מציע את מה שפחות קוסם כיום לחבר'ה הצעירים.
"פעם קסמה להם הקביעות, להישאר בעבודה על גיל 67 בפנסיה תקציבית. את הפנסיה התקציבית לקחו לעובדים לפני 20 שנה, ואת הקביעות הם לא כל כך רוצים כבר. הם רוצים את הכסף כאן ועכשיו. לכן, יש מגמה להעלות את הכסף בשכר ההתחלתי כדי שיהיה אפשר לקלוט עובדים. קיים כסף מסוים למענקי שימור וגיוס, אבל יש עוד הרבה מקום לשיפור".
האם היית מסכים לוותר על הקביעות לעובדים בתמורה לתוספות שכר מידיות?
"אני חושב שבמגזר הציבורי, שלא תמיד מבוסס על שיקולים כלכליים של רווח והפסד, יש פוליטיקה ארגונית של אנשים מקורבים, לא בדיוק לפי איכות ומצוינות. לדעתי צריכים להיות מנגנונים לבחינת שיקול הדעת של יציאת עובדים. כשאתה רוצה לפטר עובד, אז לא שתוכל להגיד לו יאללה ביי.
"אם פעם מעסיק היה רוצה לפטר עובד ציבור, המנגנון היה מעכב את זה במשך שנים, ועד שעובד היה מפוטר הוא כבר היה פורש לפנסיה. אז הייתי מרכך את המנגנונים, אבל מכניס בהם שיקול דעת, כדי שלא הפוליטיקה תכריע. צריך להיזהר שלא ייבחר ראש עיר חדש, יביא את כל המקורבים שלו וישלח הביתה את כל העובדים".
בהסכם החדש ההסתדרות הסכימה ל3־4 מפוטרים בשנה בגוף ציבורי גדול, ובעצם הלכה צעד אחד לכיוון של ביטול מוסד הקביעות. "עמדתי המקצועית היא שבמקום שלא מתנהל על בסיס רווח והפסד, כמו בשירות הציבורי, צריך מנגנון שיש בו שיקול דעת ומעצור. בהסכם הזה מאפשרים לעירייה גדולה, של 10 אלף עובדים, לפטר בסך הכל 12 עובדים בתקופה של שש שנים. זה חלקית האחוז.
"אם יש עובדים לא מתאימים, יהיה אפשר לסיים את עבודתם, אבל גם זה לא שוחרר לגמרי. ההנהלה עדיין תצטרך לבוא אל ועד העובדים ולטעון בפני מדוע צריך לפטר אותו. ובכל זאת, עובד שלא מתאים, לא צריך להישאר בתפקידו".