מרפסות סגורות. הודו בעבירות, אך טענו לאכיפה בררנית / צילום אילוסטרציה: תמר מצפי
הכותב הוא ממשרד, מוסרי, טל - משרד עורכי דין, המתמחה בין היתר בהליכי אכיפה לפי חוק התכנון והבנייה
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחדרה על גזר הדין של בית המשט לעניינים מקומיים בחדרה, שנמנע מהרשעתם של תושבי העיר שבנו תוספת לא חוקית לדירתם, ופסק כי הם לא ייאלצו להרוס את חריגת הבנייה - זאת בשל אכיפה בררנית של הרשות המקומית.
● סמוטריץ' נגד הבנקים: להטיל מס על רווחי יתר של הבנקים בשיעורים גבוהים
● זיהום אוויר בלתי סביר מבסיס תל השומר מאיים על בניית אלפי דירות חדשות
● "משבע ורבע אי אפשר לזוז": השכונות שלא ניתן לצאת מהן בבוקר
סיפור המעשה: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחדרה הגישה כתב אישום נגד תושבי העיר בגין סגירת מרפסת שמש (בהיתר) בשטח של כ־3 מ"ר מחומר קל (פאנל מבודד) ובניית תוספת בנייה בשטח של כ־35 מ"ר בחזית הדרומית מזרחית של הנכס הנמצא בגבעת אולגה, חדרה, ללא היתר ובגין עבירות שימוש אסור במבנים.
הגנה מן הצדק
התושבים הודו בביצוע העבירות שיוחסו להם, אך ביקשו לבטל את כתב האישום בטענה לאכיפה בררנית, שכן שכנתם (בדירה מעליהם) בנתה תוספת באותו שטח ללא היתר, ועל התוספת שלה הם בנו את התוספת שלהם - כל זאת, שעה שהרשות המקומית לא הגישה נגד אותה שכנה כתב אישום ולא דרשה את הריסת המבנה.
השופטת רקפת סגל־מוהר מבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה פסקה כי הימנעות הוועדה מלהעמיד לדין את שכנתם של הנאשמים, המתגוררת באותו בניין מתחת לדירה שבה הם מתגוררים, ושביצעה את אותה העבירה ממש - מהווה אכיפה בררנית. נקבע כי הוועדה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהבנייה של השכנה התיישנה, ונפסק כי מטעמים של הגנה מן הצדק יש להימנע מהרשעתם; וכן - וכאן ייחוד ההחלטה - כי אין לחייבם בהריסת התוספת שנבנתה על־ידם ללא היתר.
הוועדה המקומית חדרה ערערה על ההחלטה, אולם נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט רון שפירא, דחה את ערעורה ואימץ את פסיקת בית המשפט לעניינים מקומיים.
בהחלטתו כתב השופט שפירא: " אבהיר, למען הסר ספק, כי בתי המשפט אינם תומכים בביצוע עבירות על חוק התכנון והבנייה ובניית מבנים ללא היתר ובניגוד לתוכנית החלה על המקרקעין, לא משנה באילו נסיבות או מתי העבירות בוצעו. אי־אכיפה של החוק גורמת לפגיעה באמון הציבור, בשלטון החוק ובאכיפת החוקים, וכך פוגעת באינטרס הציבורי.
"אולם אל מול עיקרון מנחה זה עומד עיקרון לא פחות חשוב, והוא של אכיפה שוויונית של רשויות המדינה כלפי מבצעי עבירות. כל זאת כדי למנוע אובדן אמון במערכות האכיפה. לעתים החשיבות של שמירה על שוויון כלפי החוק ויצירת אבחנה בלתי סבירה בין שניים שחטאו, וכפועל יוצא פגיעה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, גוברת על חשיבות ביצוע האכיפה בצורתה הדווקנית".
צעד אמיץ ויצירתי
פרשנות: לעניות דעתו של הח"מ, מדובר בצעד אמיץ ויצירתי - הן של שופטת בית המשפט השלום והן של בית המשפט המחוזי. ברירת המחדל על־פי חוק התכנון והבנייה היא להורות בסיומו של הליך שבו נקבע כי בוצעה עבירה לפי חוק התכנון והבנייה - של בנייה או שימוש ללא היתר - על הריסת אותו מבנה (לבל ייצא החוטא נשכר).
עם זאת, פרשנות תכליתית של האינטרס הציבורי מלמדת כי אף שמדובר בברירת מחדל, אין בית המשפט חייב להורות על הריסת המבנה; בהינתן הנסיבות המתאימות, כאשר קיימים אינטרסים חשובים נוגדים, רשאי בית המשפט להורות על הותרת המבנה החורג על תילו.
האמירה החד־משמעית של בית המשפט, בדבר הצורך באכיפה שיווניות, ראוי שתהדהד היטב אצל גורמי התביעה והאכיפה.
עפ"א 22424-02-23