אושר שקלים, הליכוד (משדר מיוחד, ערוץ הכנסת, 29.10.23) / צילום: דוברות מד''א
איך קרה שבסופו של דבר אביגדור ליברמן ומפלגתו לא הצטרפו לממשלת החירום שהוקמה בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר? ח"כ אושר שקלים מהליכוד ניסה להסביר זאת בערוץ הכנסת, והשיב כי הוא דווקא היה שמח אם ליברמן היה מצטרף, אלא ש"זה לא הסתייע", משום ש"היו כל מיני תנאים כאלה ואחרים". וכשהמראיין טען בפניו כי התנאי היחיד שהציב ליברמן הוא חברות בקבינט המלחמה, שקלים טען כי גם הדרישה הזו אינה במקומה, ונתן דוגמה מההיסטוריה: "כשמנחם בגין הצטרף (לממשלת החירום) ב־67', הוא לא הציב שום תנאים, שום כלום", קבע.
ההשוואה שעשה ח"כ שקלים אינה ייחודית לו. כך, למשל, בימים הראשונים למלחמה קרא ראש הממשלה בנימין נתניהו "להקים מיד ממשלת חירום לאומית ללא תנאים מוקדמים, כפי שהוקמה עם מנחם בגין, ערב מלחמת ששת הימים". אז מה בדיוק אירע שם מבחינה פוליטית באותם ימים? יצאנו לבדוק.
בתקופה שלפני המלחמה, החל מ־1966, הורכבה האופוזיציה משתי מפלגות עיקריות: גח"ל (גוש חירות ליברלים) בראשותו של מנחם בגין, שלימים הפכה לליכוד; ורפ"י (רשימת פועלי ישראל) שנוסדה על בסיס קבוצת פורשים ממפא"י שהיו מזוהים עם דוד בן גוריון, וביניהם משה דיין. בן גוריון היה באותה עת יריב פוליטי מרכזי של ראש הממשלה, לוי אשכול, שעמד בראש מפא"י. במאי 1967 התקבלו ידיעות על כניסת הצבא המצרי לחצי האי סיני, במה שנתפס כאיום משמעותי על ישראל. המדינה נכנסה אז למה שכונה "תקופת ההמתנה" (שנמשכה עד תחילת המלחמה ב־5 ביוני), שבמהלכה חשו רבים בציבור לחץ וחרדה מפני העתיד לבוא. על רקע זה החלו מהלכים להקמת ממשלת אחדות רחבה. אילו דרישות פוליטיות עלו במהלכם?
פרופ' אמיר גולדשטיין מהמכללה האקדמית תל־חי, מציין כי בתחילת הדרך הציע בגין שכחלק מהקמת ממשלת החירום יוחלף ראש הממשלה אשכול בבן גוריון (מהלך שהובילה מפלגת רפ"י). אבל "גם לאחר שהבין כי החלפת אשכול כראש הממשלה אינה אפשרית, המשיך בגין להתעקש על הדחתו ממשרד הביטחון (אשכול החזיק בשני התפקידים) לטובת דיין". בשלב מסוים של המגעים ניסו במפא"י לצרף לממשלה רק את מפלגתו של בגין, ללא רפ"י בה היה חבר כזכור דיין, אלא שבגין סירב לכך בתוקף, והמשיך להתעקש שדיין יתמנה לתפקיד. זאת, למרות שלפי גולדשטיין רבים בגח"ל, כולל בחירות עצמה, הביעו פליאה על חוסר נכונותו להתפשר בעניין, ומתחו על כך ביקורת.
בסופו של דבר בגין ניצח. אשכול נאלץ לוותר על תפקיד שר הביטחון, ודיין שהצטרף עם רפ"י לממשלה מונה במקומו. יחד עם רפ"י נכנסה לממשלה גם גח"ל, ובגין הפך לשר בלי תיק (וכך גם חבר סיעתו יוסף ספיר). לדברי פרופ' גולדשטיין, "מי שלמעשה גרם לכך שדיין התמנה לשר הביטחון הוא בגין. ללא ההתעקשות שלו - זה לא היה קורה".
שורה התחתונה: דבריו של שקלים אינם נכונים. בגין אומנם לא דרש תפקיד לעצמו לפני שהצטרף לממשלת החירום של 1967, אך הוא התעקש על כך שראש הממשלה דאז יוותר על תיק הביטחון, ואף עמד על כך שמחליפו יהיה משה דיין שהיה באופוזיציה.
תחקיר: יובל אינהורן