זירת פיגוע דקירה במזרח ירושלים, השבוע / צילום: ap, Mahmoud Illean
שבוע לאחר זוועות ה־7 באוקטובר, פרקליט המדינה עמית איסמן הכריז על שינוי במדיניות ההעמדה לדין בגין עבירות הסתה והזדהות עם ארגוני טרור. העבירות, שלרוב מטופלות בפינצטה, זכו להנחיה ברורה וחד־משמעית: יש לחקור, לעצור ולהעמיד לדין כל מי שמפרסם דברי שבח ותמיכה במעשי הזוועה, אף אם מדובר בפרסום בודד. בנוסף התיר איסמן למשטרה לפתוח בחקירה ללא צורך בקבלת אישור מהפרקליטות לשם כך, כפי שנהג עד היום. להעמדה לדין, יצוין, עדיין נדרש אישור של הפרקליטות.
● האם כ-10% מהתלונות על "הסתה לטרור" ברשת הפכו לכתבי אישום?
● הכספים הקואליציוניים כבר הוקפאו, אז מדוע נדרשה ההבהרה של היועמ"שית?
● תיקים תקועים ועומס מצטבר: למה מערכת המשפט עדיין פועלת במתכונת חירום?
● "ביזוי כבוד המת ושירי הלל למחבלים": כך נאבקת הפרקליטות בהסתה הגוברת ברשת
ההנחיה עשתה את שלה. בחודש שחלף מאז הטבח הוגש מספר חסר חריג של כתבי אישום בעבירות של הסתה והזדהות עם ארגון טרור, והוא עומד, נכון ליום 8 בנובמבר, על 60. לשם השוואה - בין השנים בין 2018 ל־2022, שכללו בין היתר את "צעדת השיבה" וכן את אירועי מבצע "שומר החומות", הוגשו 88 כתבי אישום.
גם אם מנרמלים את המספר ביחס לשינויים שאירעו בגודל האוכלוסייה, וגם אם אפשר להצמיד להם הסבר פרקטי בדמות העובדה שבתי המשפט סגורים כעת כמעט לגמרי נוכח מצב החירום המיוחד, מה שפינה את הפרקליטים מהתיקים השוטפים - ברור שבראש ובראשונה מדובר בהחלטת מדיניות: זו המלחמה, בה"א הידיעה, של הפרקליטות עכשיו.
למספרים של הפרקליטות נלווים גם נתוני המשטרה: נכון ליום 5 בנובמבר, נבדקו על־ידי משטרת ישראל 458 פרסומים שנחשדו בהסתה. ביחס ל־201 מהם אושרה פתיחה בחקירה. מעל ל־100 חשודים נעצרו. ביחס לרבים מן הנאשמים עתרה הפרקליטות לעצרם עד תום ההליכים. בחלק מן המקרים הבקשות הללו התקבלו.
"זה אזור שחור, לא אפור"
בפרקליטות מסבירים את שינוי המדיניות בפשטות: מעשי הזוועה לא הותירו ברירה אחרת. המקרים האלה, נטען שם, כלל לא מצויים בעולמות של חופש ביטוי. "זה שחור, לא אפור. זה עמוק בקצה של המעשים הכי מזוויעים שיש", אומר גורם בכיר בפרקליטות המדינה לגלובס. "אזרח או תושב של המדינה שמוצא את עצמו מזדהה עם מעשים כאלה, נכון - גם בהיבטי מדיניות כללית של עניין ציבורי וגם בהיבטים של מדיניות משפטית - להעמיד אותו לדין, ואנחנו באמת מעמידים לדין כל מי שפרסם פרסום בודד כזה".
במקרה כזה, הוא גורס, גם אין צורך במחקר שיבסס את ההחלטה על שינוי המדיניות. יש פה בבירור סיטואציה של מעשי זוועה המוניים - וחשש מהישנות שלהם. זאת, מעבר לעובדה שהמעשים פשוט עונים להגדרות שקבע המחוקק בעבירות האלה. לדבריו, מכל מקום, האינדיקציות שמקבלת הפרקליטות מהמשטרה והשב"כ הן שהפעילות הזו מרגיעה מאוד את השטח.
הכלי הפלילי אפקטיבי?
באקדמיה, שם דווקא חובבים מחקרים אמפיריים, מטילים ספק באפקטיביות של העמדה לדין בעבירות כאלה, לפחות בכל הנוגע לטרור. ד"ר מיכאל וולפוביץ מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים חוקר בין היתר מניעים וגורמים לטרור, והוא בוחן במסגרת עבודתו גם פרסומים התומכים בטרור ברשת באופן ספציפי. לטענתו, יכולות להיות סיבות טובות מאוד להעמדה לדין בעבירות האלה, חברתיות ואחרות, אבל לא כדאי לצפות שזה יפחית טרור. במילים אחרות: זה לא כלי אנטי־טרור יעיל במיוחד.
"יש מעט מחקרים שבודקים את הקורלציה בין התדירות או הכמות של ההסתה ברשת לבין פעילות טרור, ובמחקרים שכן נעשו ראו שאין קשר, או שאם יש קשר - הוא רופף. יש גם מחקרים שמצאו קשר הפוך: הסתה לא מובילה לטרור, אלא טרור מוביל להסתה. לכן", הוא סבור, "כדאי להיפרד המחשבה שזה הכלי שיושיע אותנו מהטרור".
הוא מוסיף ומסביר כי צריך להפריד בין שתי יחידות אנליזה: המיקרו, כלומר האינדיבידואל שסופג את התוכן הרדיקלי - מה ההשפעה של התוכן הזה עליו? מה הסיכוי שבעקבות החשיפה לפרסומים הוא ירצה לבצע פעילות טרור?
והמאקרו - נניח שיש מיליון פוסטים מסיתים - איך זה משפיע על מספר האירועים שיש בפועל. "ברמת המיקרו קיימת קורלציה, אבל היא קטנה לעומת גורמי הסיכון האחרים", הוא מבהיר. "ברמת המאקרו - הקורלציה קטנה עוד יותר".
וולפוביץ מסביר כי היום גם קשה הרבה יותר לאתר פרופילים של תומכי חמאס למשל, ביחס למה שהיה לפני המלחמה, מה שעשוי ללמד על כך שמדיניות האכיפה כנראה כן מאיימת עליהם. "אבל האם ההפחתה בהסתה ברשת תוביל לירידה בטרור? ספק גדול. הירידה בחשיפה שצריך להגיע אליה כדי שזה כן ישפיע על טרור היא כל־כך גדולה, שכמעט לא ניתן להגיע אליה בלי לחסום את האינטרנט". וזה, כמובן, לא יקרה.
סכנת "פאניקה מוסרית"
המאבק של מערכת אכיפת החוק בישראל בהתבטאויות מסיתות ובהזדהות עם מעשים לא התחיל היום. פרופ' מירי גור אריה, מומחית למשפט פלילי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מזכירה כי אחרי רצח רבין הועמדו לדין מי שהזדהו עם מעשה הרצח, והם אף ישבו בשל כך בכלא. בשנת 2000 קבע בית המשפט העליון כי העבירה שעל בסיסה הורשעו אינה יכולה לחול על מי שעשו את המעשים שלא ביחס לארגון טרור, והם זוכו.
אז והיום נותרה עמדתה של פרופ' גור אריה ביחס לחקירה, מעצר והעמדה לדין בעבירות ביטוי - זהה: דרושה לשם כך זהירות מיוחדת - גם במלחמה. "אנחנו תמיד מצהירים שהמבחן האמיתי לחופש הביטוי הוא כאשר ישנן דעות שמקוממות אותנו. ובדעות נלחמים בדעות", היא מסבירה ומדגישה המשפט הפלילי הוא פשוט לא הכלי המתאים לטיפול באמירות. הוא מגביל מדי ומשתק.
באופן ספציפי חוששת גור אריה מניכור של המיעוטים המביעים את דעותיהם. כתבי האישום שהוגשו מאז ה־7 באוקטובר, רובם ככולם, הוגשו כלפי ערבים, מרביתם צעירים. בפרקליטות הדגישו כי אין כל כוונה לייצר אפקט מצנן כלפי התבטאויות של ערבים, וכי הם אינם מעוניינים להגביל את חופש הביטוי שלהם, אבל זה לא מרגיע את החששות של גור אריה. "בעתות משבר עלולה להתפתח 'פאניקה מוסרית'", היא מסבירה את התופעה הסוציולוגית שבמסגרתה בתקופות משבר, כדי לא לערער את הביטחון, "קבוצת הפנים", שמגדירה את ה"אנחנו", מרחיקה את מי שהיא לא רואה בו חלק ממנה. "לאט־לאט עלולה להתפתח דמוניזציה של המיעוטים, לראות בהם 'שטן עממי'. לכן", היא טוענת, "גם מעצימים כל ביטוי, מאמינים שהוא נורא ואיום, ורואים בהעמדה לדין בגינו הצלה של האומה מפני סכנה. לאט־לאט זה עלול להסלים. התופעות האלה ידועות קיימות וטבעיות, ולצערי גם מסוכנות".
החשש של גור אריה הוא לא רק מפני פגיעה באפשרות להתבטא, אלא גם מהשלכות הפוכות מאלה שרשויות האכיפה מכוונות אליהן - מתן דחיפה דווקא למעשי האלימות: "כשיש אזרחים שרואים בעצמם מראש מיעוט, והם מרגישים עכשיו שהם ה'טארגט' של כל הסיפור - בסוף הם יתקוממו", היא מזהירה. "צריך לאפשר להם לבטא את הקונפליקט שהם נמצאים בו".
ד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ששותף בין היתר לדוח שעסק בניסוחן של עבירות ההסתה בחוק העונשין (שהן לא אלה שמכוחן העמידו לדין הפעם, אשר רלוונטיות ספציפית לטרור), דווקא סבור כי גם אם יש אפקט מצנן כאן, אם המשמעות שלו היא פחות ביטויים מסיתים - מדובר באפקט חיובי.
"צריך להיזהר עם כל מה שקורה מסביב, סתימת פיות בבתי הספר ובאקדמיה. אבל דווקא אכיפה פלילית נעשית עם ביקורת של הפרקליטות ושל בתי המשפט. גם לא כל שוטר מורשה לפתוח בחקירה - מדובר ביחידות ספציפיות שזו המומחיות שלהן. כחברה אזרחית אנחנו צריכים להיות עם עין ביקורתית לוודא שזה לא הופך להיות כלי לאכיפה פוליטית או רדיפה של ציבור מסוים. אבל כעניין עקרוני, העבירות האלה מוצדקות, והערך המוגן בבסיסן הוא חשוב".