הצוללת. הילה ויסברג בשיחה עם אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה / צילום: אייל מרגולין
אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, תושבי העיר שלך פונו בתחילת המלחמה מבתיהם ופוזרו בין 223 מלונות ברחבי הארץ, אילת, טבריה, ירושלים, תל אביב, חיפה, אזור השרון ועוד. מדוע פוניתם באופן כה מפוזר?
"קריית שמונה פונתה אחרי יישובי הדרום והיישובים הצפוניים שצמודים לגדר. כשהגיע תורנו, שובצנו במלונות ברחבי הארץ שבהם היו חדרים פנויים. תושבי מטולה, למשל, הועברו כקבוצה, כי זו מועצה מקומית עם 2,000 תושבים, אז קל יותר לעשות את זה. מלבד זאת, 3,000 מ-24 אלף תושבי קריית שמונה נשארו בעיר".
● טרנד ההשקעה שסוחף את הישראלים: "יהיו לי מיליונים, אוכל לפרוש מוקדם"
● חצי שעה של השראה| איילת שקד מגלה - כך נראה ראיון העבודה הראשון אצל נתניהו
● הכירו את הנשיא שפיטר 5,000 איש והכריז על 300 חוקים חדשים, תוך שבוע
ציינו השבוע 100 ימים למלחמה. איך נראים חייהם של מפוני קריית שמונה כיום?
"המצב מורכב. 60% מהתושבים במלונות, כי רק שם אפשר לקבל את מלוא השירותים, דוגמת מסגרות לילדים. השאר שוכרים דירות. זה סיר לחץ עצום, שמלווה בחוסר ודאות לגבי העתיד. אתן לך את הדוגמה הכי בסיסית - כביסה. בתחילת המלחמה אנשים ארזו מעט בגדים מתוך מחשבה שהפינוי הוא לשבוע־שבועיים. כביסה בבית מלון עולה לא מעט. כפתרון קנינו 600 מכונות כביסה ומייבשים, ופיזרנו אותם במלונות. יש סיטואציות מאוד קשות ועוד לא דיברנו על חוסר הוודאות הכלכלית".
תאר אותה.
"רוב התושבים הם שכירים, ואם הם בחל"ת הרי שמדובר ב־70% מהשכר. למי שמשתכרים מינימום, ויש לא מעט כאלה, מדובר באלפי שקלים בודדים בחודש. אבל המצוקה הקשה היא בקרב העצמאים. השדרה העסקית שלנו מורכבת מעסקים קטנים כמו מכולות, חנויות, נגריות ומוסכים. את מלוא הפיצוי לאובדן ההכנסה הם יוכלו לקבל רק בסוף האירוע. בנושא הזה, לצערי, אנחנו עוד לא רואים את המדינה מחוברת (בעלי עסקים שעמם שוחחנו ציינו שטרם קיבלו את המקדמות לנובמבר ודצמבר והתלוננו על חוסר מענה מצד רשות המסים - ה"ו)".
הלחימה מול חיזבאללה לא מוגדרת כמלחמה, אלא כמצב שהוא מתחת לסף המלחמה.
"אני שומע כל מיני מילים מכובסות: מלחמה לא עצימה, מבצע, מלחמת התשה. אבל בסוף זו מלחמה לכל דבר. יש פה בתים שסופגים פגיעות ישירות מדי יום. הנ"טים שנורים לכאן מעידים שהאיום עדיין נמצא פה, על הגדר. אלה לא טילים לטווח ארוך. רק השבוע נהרגו שניים (ברק ומירה איילון - ה"ו) מטיל נ"ט שפגע בביתם בכפר יובל, קרוב לכאן. מי שלא חושב שזו מלחמה, אגיד זאת בעדינות, מוזמן לשהות פה לצדי, ואז לדבר. חיזבאללה כבר הודיע ב־2018 על הכשירות שלו ושל כוח רדואן לכבוש את הגליל, ואפילו פרסם סרטוני הדמיה שמראים כיצד הוא מתכוון לעשות זאת. אז מה, אנחנו צריכים לשבת פה כצאן לטבח ולחכות שזה יקרה?".
כלומר, בצפון ישראל מגיבה, אבל לא פועלת כדי לסלק את האיום.
"כן, בסוף פינו אותנו בגלל איום שמרחף מעל ראשינו. כל עוד הוא לא מוסר, אי אפשר לדבר איתנו על חזרה".
שמענו גם את ראש הממשלה נתניהו אומר השבוע "חיזבאללה סופג מהלומות קשות, אך אנחנו צריכים להחזיר את הביטחון לצפון כדי לאפשר לתושבים לחזור".
"אני שומע את הסיסמאות האלה 100 ימים. אני רוצה לראות תוצאות בשטח".
מה דעתך על תקציב המדינה ל־2024? מרכז השלטון המקומי שלח השבוע מכתב לראש הממשלה ושר האוצר בנוגע לקיצוצי התקציב המתוכננים, המהווים, לדבריו, "פגיעה אנושה באזרחי מדינת ישראל וביכולת השלטון המקומי לספק שירותים לתושבים".
"השלטון המקומי הוכיח שהוא יודע לנהל את המשבר הזה טוב יותר מהממשלה, ובמקום לחזק אותו, מחלישים אותו. הממשלה צריכה לקצץ במשרדים המיותרים שלה, לפני שהיא פוגעת באזרחים. אנחנו סוחבים על גבנו את העול הכלכלי של המלחמה".
"איך מרתיעים שהידים?"
הרבה לפני שלמדנו להכיר את איום הקסאמים על יישובי הדרום, קריית שמונה הייתה העיר המטווחת ביותר בישראל. היא סבלה מירי קטיושות מלבנון לאורך עשרות שנים. זו המציאות שלתוכה גם אתה גדלת, ומשפחתך אף למודת טרור.
"נכון. ב־1974, 11 שנים לפני שנולדתי, נרצחו סבתי ודודתי בידי חוליית מחבלים שחדרה לעיר מלבנון. זו הייתה חדירת המחבלים הראשונה בישראל. הם היו שלושה והצליחו לחסל 16 מתושבי קריית שמונה ועוד שניים מאנשי כוחות ביטחון. דודה שלי הייתה אז בת 8 (המחבלים נכנסו לבניין מגורים ברחוב יהודה הלוי בעיר, כולל לדירת משפחת שטרן, חלק מבני המשפחה התחבאו וכך ניצלו - ה"ו). גם אז, כמו היום, ישראלים חפים מפשע התבוססו בדמם וחיכו שעות עד להגעתו של כוח חילוץ של גולני. חלק מההרוגים יכלו להינצל לו צה"ל היה מגיע מהר יותר".
איך חוויית הילדות מימיי הקטיושות שונה מהחוויה כעת?
"בילדות שלי לא הייתה כיפת ברזל ולא היה צבע אדום. הטילים היו נופלים ברחבי העיר ורק אז ג'יפים של משמר הגבול היו מתחילים לכרוז לתושבים להיכנס למקלטים. כך ידענו על אירועים. ההגנות השתכללו, אבל באותה המידה הצד השני השתכלל. צריך לזכור: הייעוד של אותם ארגוני טרור הוא להשמיד את מדינת ישראל, והמחבלים מאמינים שהם שהידים שמתים מות קדושים. אז אני לא מקבל את כל האמירות האלה שהם מורתעים. איך מרתיעים שהידים?".
זו הייתה הקונספציה. עכשיו אנחנו מנסים להתפכח ממנה.
"אז זו השאלה: האם אנחנו לומדים ופועלים אחרת, או שאנחנו עדיין שבויים בקונספציה?".
נחזור למציאות היום. בעוד למפוני הדרום יש בכל זאת אופק, לנוכח הקמת מנהלת תקומה והעובדה שיועברו ליישובים זמניים, נראה שמפוני הצפון נמצאים באי־ודאות מוחלטת. זה אכן המצב?
"לתושבי הדרום אין בתים לחזור אליהם, ובנייה אורכת שנה־שנתיים, כך שהם יודעים שלא יוכלו לחזור הביתה בפרק הזמן הזה. אצלנו המצב שונה: למעט 26 בתים ומבני ציבור שספגו פגיעות, הבתים עדיין קיימים. מגיע לתושבי הדרום את כל הטוב, וחשוב לייצר להם ודאות. גם לנו. אבל כבר היום צריך לעסוק ביום שאחרי, לא לחכות לרגע שבו אנשים יחזרו לבתים, ורק אז יתחילו להקים מנהלות ולשפץ. צריך גם לחשוב איך מחזקים את האוכלוסייה שבוחרת להיות המגן האנושי של מדינת ישראל תוך יישוב הגבולות. מגיע להם לחיות באיכות חיים יותר טובה מזו שיש במרכז, אחרת הם יבחרו במרכז".
מה זה אומר?
"לתת קדימות ברכישת קרקע לצעירים בני המקום. לא היה בינוי בקריית שמונה עשרות שנים עד ששיווקנו כמה שכונות, אבל חצי מהן מיועדות לשוק החופשי והשאר לבני המקום. צריך לשנות את האיזונים האלה לטובת המקומיים, כי עד המלחמה צעירים שלא הצליחו למצוא דירות, נאלצו לעזוב. לגבי הטבות מס - רוב התושבים לא נהנים מהן, כי ממילא המשכורות יחסית נמוכות והטבות המס בקושי ניכרות".
מנגד, אוכלוסייה אמידה שמגיעה לעיר - יש לכך תועלות.
"במבחן התוצאה זה מתמרץ מעט אוכלוסייה אמידה להגיע לכאן. אלא שאני רוצה שאנשים פה יתפתחו ויהיו אמידים. זה יקרה דרך תעסוקה וחינוך איכותיים וחיי קהילה". כששטרן חוזר לדבר על הצרכים הכלכליים הדוחקים של תושביו, "שחלקם פנו לראשונה בחייהם לעזרת הרווחה", הוא מספר שנשען על פילנתרופיה במידה רבה. "אנחנו מתקשים לתפקד בלי זה. אבל גם התרומות הולכות ואוזלות אחרי שלושה חודשים".
"הסנטימנט הנורא ישתנה"
נבחרת לראשות העיר בסוף 2018, כשהיית סך הכול בן 32. הצלחת לעמוד ביעד שהצבת לעצמך - עצירת ההגירה השלילית לעיר. לצד זאת, התפתח בעיר אקוסיסטם שמקיף 26 סטארט־אפים. כל התנופה הזאת נעצרה כעת בבת אחת?
"העיר פונתה וגם החברות העתיקו אל מחוץ ממנה את הפעילות שלהן, בלי צפי לחזרה. ישבה פה למשל חממה בשם פרש סטארט (Fresh Start) שהקימה קבוצה ובה החברות תנובה וטמפו והקרנות OurCrowd ופיניסטר, שתי קרנות הון סיכון אמריקאיות ושתי חברות המזון הגדולות ביותר במדינת ישראל. יש פה מערכת שלמה שאפשרה את הפריחה הזאת: מכללת תל חי שמיועדת להפוך לאוניברסיטה ומכון מיגל שעובד עמה בצמוד (פועל בתחומי האגרוטק - ה"ו) ומחזיק 250 חוקרים ו־94 דוקטורנטים".
עד כמה אתה חושש שההישגים האלה ייגדעו, שהתושבים לא יחזרו, החברות לא יחזרו?
"אם אני מסתכל על מלחמות קודמות, תמיד הייתה הגירה שלילית לאחריהן. לפני שנה יצאתי לארה"ב עם עוד תשעה ראשי רשויות שנמצאות בסיכון לרעידת אדמה כדי לקבל כלים להתמודדות. הפגישו אותנו עם אחד מראשי הערים בלואיזינה שנפגעו בעבר מסופות ההוריקן. כעבור שנתיים 40% מהאוכלוסייה לא חזרה לעיר. אנחנו זקוקים לכיפת ברזל כלכלית. כיפת ברזל היא לא רק נגד טילים".
אתה מזהה תסיסה פוליטית בקרב התושבים? התנגדות לממשלה?
"כרגע התחושות נוראות. אנשים לא מבינים למה הם נמצאים כל כך הרבה זמן מחוץ לביתם, כשהמלחמה עדיין מוגדרת 'לא עצימה'. אבל הסנטימנט עוד ישתנה פעמים רבות. ניקח מצב היפותטי שבו מחר הממשלה תשמיד את כל האויבים שלנו, תחסל את הכור באיראן ואת נסראללה. כולם יגידו 'וואו, איזו מדינה, איזו ממשלה'. אם מחר נתעורר לאלפי טילים או אסון אחר, יגידו בדיוק הפוך".
מרשות המסים נמסר בתגובה: "מבדיקה שערכנו עולה כי 80% מהעסקים בקריית שמונה שהגישו בקשות לקבלת פיצוי במסלולים השונים כבר קיבלו פיצוי סופי או מקדמה. היתר, בשלבי טיפול מתקדמים. עסקים ביישוביי ספר זכאים לפיצוי מלא על הנזק הכלכלי שנגרם להם כתוצאה מהלחימה במסגרת מסלול אדום. מאחר שכך, משך הטיפול בתביעה המוגשת במסלול האדום הוא מורכב וממושך יותר, ובכדי להקל תזרימית על אותם עסקים אפשרה רשות המסים הגשת בקשה למקדמה בטרם הגשת תביעה".
השיחה המתפרסמת כאן מבוססת על ראיון שנתן אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, לפודקאסט "הצוללת של גלובס". מדי שבוע נפרסם כאן ב-G כתבות מתוך הפודקאסט. אתם מוזמנים להאזין לפרק הזה ולפרקים נוספים בכל אפליקציות הפודקאסטים.