ניומן ואוסף האומנות שלו / עיבוד: טלי בוגדנובסקי (צילום מסך מתוך ראיון ביוטיוב)
ברגע שצעדה מליסה נוימן למשרד של עורכי דין לפני שמונה שנים לשמוע את הקראת צוואתה של אימה, היא חשה מתח באוויר. אחותה הגדולה, בלינדה נוימן דונלי, הייתה שם אבל האחות הבכורה, כריסטינה נוימן, והאב, יוברט נוימן, אספן האמנות הנודע, לא נכחו. בלינדה נראתה עצבנית וחסרת מנוח.
● 5 הערות| הסיפור המדהים מאחורי הציור האבוד של גוסטב קלימט שהתגלה השבוע
● מאסטרפיס|היצירה הזו הוצגה במרתף של כנסייה. היום היא נחשבת לאחת מפסגות האמנות במאה ה-20
"מה קרה?" נזכרת מליסה ששאלה את אחותה כשהרגישה את הלב שלה מחסיר פעימה.
בלינדה, בנשימה מהירה, סיפקה רק נחמה כללית, והבטיחה: "אנחנו הולכות לתקן את המצב".
מליסה אומרת שהייתה מבולבלת. אימם המנוחה, דולורס אורמנדי נוימן - נגנית נבל ג'ינג'ית ואחת התומכות המוקדמות של אמן הגרפיטי ז'אן מישל בסקיאט - אמרה במשך שנים לשלוש בנותיה שכל דבר שתותיר מאחור יתחלק שווה בשווה בין שלושתן. רוב אוסף האמנות של המשפחה בשווי מיליארד דולר, המונה כ־2,000 יצירות, וכולל ציורים של פיקאסו, ז'ואן מירו ויצירות של ג'ף קונס, הוחזקו בנאמנות שנוהלה על־ידי אביהן. אבל אימן החזיקה במספר ציורים לאחר שהיא ויוברט נפרדו כמה עשרות שנים קודם - כולל "הבשר והרוח" של בסקיאט, ציור ברוחב 4 מטר שקנתה ב־1983 עבור 15 אלף דולר, יצירת מופת שמחירה נאמד כעת ביותר מ־40 מיליון דולר, לפי שמאים.
מליסה הלכה בשקט בעקבות אחותה לחדר הישיבות. עורך הדין שניהל את עיזבון אימה ישב בקצה הרחוק של שולחן ארוך והתחיל להקריא.
התזמורת של פילדלפיה, בה כיהן אחיה של אימן, יוג'ין אורמנד, כמנצח אגדי, תקבל 100 אלף דולר על־פי הצוואה. הולם, חשבה לעצמה מליסה כשהקשיבה להקראה.
הבנים הצעירים של בלינדה, מיילס וג'ארד, יקבלו את שעון הזהב של הסבא־רבא שלהם ויצירת גרפיטי מוקדמת שהייתה שייכת לאם, מידי האמן A-One. הבת של בלינדה, ווינטר, תקבל את התכשיטים האינדיאניים שהיו שייכים לאמא שלה. זה מתוק, חשבה מליסה, אפילו שהייתה שמחה לו אמא שלה הייתה מקדישה תכשיט אחד גם לבתה הצעירה.
כריסטינה, הבת הבכורה, קיבלה כ־10% מהערך של העיזבון של האמא, סכום לא ידוע שהוחזק בנאמנות בפיקוח בלינדה. בצוואתה, אמא שלהן כתבה שזה נעשה בגלל של"כריסטינה היו קשיים בניהול ענייניה הפיננסיים בעבר, כבר נתתי לה סכומים במזומן במשך חיי ואין לה ילדים".
וואו, חשבה מליסה, זה נשמע קשוח כשזה מגיע מאמא שלהן, שאהבה את כריסטינה במיוחד.
אבל אז הגיעה הפצצה הכבדה באמת: חלקה של מליסה בעיזבון הוגבל למיליון דולר, בהם היא יכולה להתחלק עם ילדיה, כל עוד היא לא מערערת על הצוואה.
אם תערער, לא תקבל מאומה.
"סליחה - אתה יכול לקרוא את זה שוב?" ביקשה מליסה.
היא רתחה. לפני מותה של האם, היא נהגה לשהות בביתה של מליסה מספר ימים בשבוע, והיא טיפלה בה במקביל לשינוי בקריירה מבנקאות לרפואה. מליסה חשה קרובה לאימה, אבל שום דבר בעל ערך סנטימנטלי לא הורש לה או לשלושת ילדיה.
עורך הדין המשיך להקריא: "הרכוש הפרטי הנותר בעת מותי שלא חולק על־פי הסעיפים הקודמים של מסמך זה, כולל וללא הגבלה לחפצים אישיים, יצירות אמנות, ביגוד, רהיטים, כלי בית, כלי רכב ומכוניות אחרות, יינתן לביתי, בלינדה נוימן דונלי".
מליסה העיפה מבט על אחותה, שבזה הרגע ירשה את הבסקיאט וכמעט את כל השאר.
זו מעולם לא הייתה התוכנית. מה השתנה?
"אנחנו אחיות", נזכרת מליסה שאמרה לה בלינדה, כשהיא אוחזת בזרועה. "נעבור את זה".
אבל זה רק נעשה גרוע יותר.
מורשת מפוארת שהתפרקה בגלל סכסוך משפחתי
"ההיסטוריה של אבא שלי. הצוואה הזו היא ביזיון, לעג, ומבוכה למשפחה".
יוברט נוימן, הפטריארך בן ה־92 של המשפחה, הקליד את הכותרת הזו בראש טקסט שכתב לאחר שקרא את הצוואה של פרודתו. אב המשפחה, אדם גוץ ושמנמן עם שיער לבן צפוף וחיבה לחולצות הוואי זעקניות, אמר שתמיד התכוון לחלק את האחזקה באוסף האמנות המשפחתי שווה בשווה בין שלוש הבנות שלו. זה מה שאביו, מורטון, עשה פעם עבורו ועבור אחיו המנוח, ארתור. הוא הניח שפרודתו ושלוש הבנות חשו באופן דומה שיש לשמור על האוסף בשלמותו.
"תמיד היינו אמורים לעשות את זה יחד", אומר היום יוברט, כשהוא יושב בבית הפרטי שלו במנהטן מוקף ביצירות רבות, התלויות על כל קיר ומונחות על כל שולחן.
אבל בשמונה השנים שחלפו מאז הקראת צוואתה של אשתו, הידרדרה המשפחה לסכסוכים ולפחות 18 תביעות הוגשו בין בני המשפחה. יותר מתריסר מהתביעות האלה עדיין פתוחות. טענות וטענות נגד הושמעו בבתי המשפט פליליים, אזרחיים ולענייני משפחה - כולל האשמות בהתעללות פיזית, מרמה והשפעה לא הוגנת על זקנים. במשפטי המשך ובעדויות של חברים וקרובי משפחה ניתן לזהות את הפערים הדוריים. בלינדה מכרה את הבסקיאט עבור מחיר הרבה יותר נמוך ממה שקיוותה. בינואר, היא ניסתה לסלק את אביה כמנהל עיזבון האמנות של המשפחה, ששוויו מוערך במיליארד דולר.
"היא פשוט רוצה שאמות", אמר על בלינדה.
בלינדה אומרת שהיא רק ממלאת אחר משאלות הלב של אימה.
כריסטינה, שניסתה להישאר מחוץ למריבה, אומרת שליבה של אימה "היה נשבר אם היא הייתה רואה את המצב של המשפחה, והיא הייתה עושה כל דבר אפשרי כדי לרפא את קרע".
אוסף אמנות מנקר עיניים
אולם, יוברט אומר שברגע שקרא את הצוואה, הוא לא היה מסוגל לשתוק. ב־2018, הוא הקריא מכתב מחאה בפגישה עם עורכי דין שייצגו את בלינדה.
"אבי, מורטון ג' נוימן, בה את האוסף הזה ברוח ותבונה", כתב במכתב, לפני שמתח ביקורת על "ההתעלמות המוחלטת" של פרודתו "מאחריותה למורשת המשפחתית ולעולם האמנות בו החזיקה תפקיד חשוב שנים רבות".
המורשת המשפחתית התחילה עם מורטון, שעשה את הונו ככימאי בשיקגו בשנות ה־20 לאחר שהקים את Valmor Products, עסק להזמנת מוצרי קוסמטיקה בדואר. מורטון החל לבנות אוסף של עתיקות מכסף ונופים פסטורליים עד שבנו יוברט, שהיה אז נער, שכנע אותו להביט יותר מקרוב על אמנות מודרנית ב־1947.
ב־1951, מורטון לקח את שני בניו לבקר במוזיאון פרנאן לז'ה בפריז, והשלושה בסופו של דבר קנו יצירות חשובות של מאן ריי, ז'ואן מירו ופיקאסו, שאחר־כך הפך גם לחבר קרוב של נוימן האב.
יוברט אמר שאביו "לימד אותי לאהוב אמנות כמו שאוהבים מוזיקה - לא באופן אינטלקטואלי, אלא בגלל שהיא נכנסת לך ללב".
שנה אחרי הטיול לאירופה, התאהב יוברט בנבלנית ששמה דולורס אורמנדי, בזמן שלמד באוניברסיטת מישיגן. הזוג נישא ב־1954 ולאחר סיום הלימודים, עברו לניו יורק - בתחילה יוברט עבד אצל מעצב משקפיים, אך בהמשך הוא עסק ברכישת יצירות אמנות עבור אביו, שבשלב זה כבר היה מולטימיליונר.
בעשורים הבאים, הוסיף יוברט לאוסף המשפחתי יצירות של אמנים עכשוויים כמו ג'ון צ'מברליין, אנדי וורהול, וקלאס אולדנבורג. ב־1983 שילם יוברט 10,000 דולר עבור הציור Mitchell Crew של בסקיאט, יצירה בגודל קיר בגווני טורקיז שנחשבת היום ליצירת מופת.
עד שנות ה־90, הגלריה הלאומית לאמנות ומכון האמנות של שיקגו חיזרו אחר המשפחה בבקשה שיתרמו או ימכרו את האוצר שלהם, אך ללא הצלחה. כיום, קבלת הזמנה לסיור בביתו של יוברט במנהטן נחשבת לטקס חניכה של אנשי הסוד של עולם האמנות. נשיאת הלובר, לורנס דה קאר, ביקרה שם לא מזמן.
כריסטינה לא גילתה עניין רב באיסוף אמנות, אבל יוברט אמר ששתי בנותיו הצעירות אימצו את המסורת המשפחתית. בלינדה, אישה מתולתלת וחברותית, למדה תולדות האמנות במכון קורטולד לאמנות של אוניברסיטת לונדון וניהלה גלריה לאמנות בניו יורק במשך כמה שנים. מליסה למדה מתמטיקה באוניברסיטת קורנל, ואז עבדה כאנליסטית מחקר פיננסי ב-Lehman Brothers, לפני שעברה לאחרונה ללימודי המטולוגיה־אונקולוגיה.
יוברט ודולורס נפרדו בסביבות 1989, אך הם מעולם לא התגרשו. מליסה אומרת שהוריה המשיכו לנסוע לירידי אמנות וביאנלות ביחד עשרות שנים אחר־כך, והאם התעקשה שיחגגו חגים משפחתיים וימי הולדת ביחד.
יוברט המשיך להדריך את בנותיו הצעירות באמנות, והשלישייה הפכה למוכרת במעגלי סוחרי האמנות. כשנתקלו באמן שאהבו, יוברט קיבל את זכות הבחירה הראשונה, לטובת האוסף המשפחתי, ואז היה תורן של הבנות לבחור. האוסף שנוצר כך כולל היום יצירות מרכזיות מעבודותיהם של אשלי ביקרטון, ג'ף אלרוד ונינה שאנל אבני.
מליסה נזכרת בחיבה בטיולי רכישת האמנות האלה עם אבא שלה ועם אחותה בלינדה, שהחשיבה לחברתה הטובה ביותר. "הלכנו ביחד לכל מקום".
גם בלינדה אומרת שהיא חשה נוסטלגיה לעתים, אבל היו גם "זמנים אפלים", כולל זיכרונות לגבי מזגו החם של אביה. היא אומרת שהוא נתן יחס מועדף לחלק מהבנות.
האחות הגדולה דחקה באימה לשנות את צוואתה
ב־2012, ארבע שנים לפני הקראת הצוואה של דולורס, בלינדה ובעלה, ג'פרי דונלי, מכרו את הלופט שלהם בטרייבקה ובאופן זמני עברו עם שלושת ילדיהם לגור בבית הפרטי של אביה של בלינדה במנהטן.
היא מספרת שחששה לגבי המעבר בגלל "אופי לא צפוי" של אביה, אבל היא גם חששה שהוא בודד. "הוא הבטיח לנו שהבית בעיר יחולק ליחידות נפרדות", אמרה. יוברט מכחיש שיש לו אופי הפכפך או שהוא בודד אבל מסכים שבתחילה שמח על המעבר והסכים להתגורר בעיקר בשתי הקומות העליונות, בעת שבלינדה ומשפחתה התגוררו בקומות התחתונות בבית בן 5 הקומות.
בערב ה־18 בפברואר 2015, דולורס, אז בת 79, נפלה ושברה את הירך בדירה הנפרדת שלה בסנטרל פארק מערב, שם התגוררה לבדה. היא שכבה כך 20 דקות לפני ששכן שמע את זעקותיה והתקשר לבלינדה, שהבהילה אותה לבית החולים, כך סיפרה.
בזמן שחיכתה דולורס לניתוח, היא ביקשה מבלינדה להתקשר לאיימי הולצמן, עורכת דין העוסקת בעיזבונות שהומלצה להן קודם לכן על־ידי אליסון וולפסון, חברה וותיקה של המשפחה איתה תכננה בלינדה לפתוח גלריה.
על־פי רישומי בית המשפט, בלינדה התקשרה למשרד של הולצמן ב־8:45 בבוקר למחרת. בגלל שהולצמן הייתה בחופשה, דיברה בלינדה עם שותפתה בזמנו, רובי ווייק, במשך כ־45 דקות, על־פי עדות שנתנה אחר־כך ווייק. בלינדה אמרה לווייק שאביה היה "אדם אומלל ורשע עם הרבה כסף" ושאימה רצתה לעדכן את הצוואה שהכינה שנים רבות קודם לכן.
הרישומים מראים כי בצוואה המוקדמת, שנחתמה ב-1999, שלוש הבנות של דולורס היו רשומות כמוציאות לפועל שוות בכוחן של העיזבון. בעלה של דולורס, יוברט, לא נזכר בגרסה המוקדמת של הצוואה.
בלינדה אמרה לווייק שלאימה "יש שלוש בנות, והיא לא רוצה להותיר להן הכול באופן שווה", העידה ווייק. בלינדה אמרה שמליסה התחתנה עם מנהל קרנות גידור מאז שאימה ניסחה את הצוואה המוקדמת והייתה אמידה באופן עצמאי. בלינדה גם אמרה לווייק שלאימה יש באוסף "ציור אחד בעל ערך גבוה במיוחד", בהתייחסות ל"בשר והרוח" של בסקיאט. עוד אמרה בלינדה, שכעת רצתה אימה למנות אותה לאחראית הבלעדית על העיזבון. בהתחשב במצב השברירי של בריאותה של האם, היא אמרה שאימה רוצה לחתום על הצוואה החדשה עוד באותו יום. ווייק סירבה להגיב.
פחות משעתיים אחר־כך, אמרה ווייק בעדותה, היא דיברה עם דולורס במיטתה בבית החולים לגבי הפקדת העיזבון כולו בידי בלינדה.
עד 2 בצהריים, ניסחה ווייק צוואה חדשה. בלינדה, שיצאה לארוחת צהרים עם וולפסון, דחקה בווייק "לשלוח לי טיוטה בדואר אלקטרוני בהקדם האפשרי" כדי שבלינדה תוכל להדפיס ולהראות אותה לאימה, עוד לפני שיביאו לה את הניירות הרשמיים לחתימה. בלינדה שילמה גם את דמי התשלום של עורכת הדין, בסך 2,000 דולר.
כמה שעות לאחר מכן, חתמה דולורס על הצוואה החדשה, כשוולפסון והגיס של דולורס משמשים כעדים. אחר־כך נכנסה דולורס לניתוח בירך, ושרדה התקף לב במהלכו.
שבוע אחר־כך, בזמן שהחלימה מהניתוח, נפגשה דולורס עם עורכת הדין שלה, איימי הולצמן, שחזרה מהחופשה. דולורס ביקשה מהולצמן לשנות את הצוואה שוב, כך ששתי בנותיה האחרות יקבלו חלק כלשהו מהעיזבון. הולצמן העידה על הוספת סעיף איסור ערעור, שנועד למנוע מאחיותיה של בלינדה לערער על תנאי הצוואה. אם יערערו האחיות על כל פרט בגרסה החדשה, יוותרו על חלקן בירושה.
בעדותה אמרה הולצמן שדולורס נראתה צלולה, אבל שלא ידעה שבתקופה זו השתמשה דולורס במשככי כאבים וכדורים מאלחשים. בפרוטוקול בית המשפט פשוט כתוב שהיא מעידה כי דולורס חזרה שוב ושוב על כך שבתה בלינדה צריכה עזרה בגלל "חוסר יציבות פיננסית".
כשבועיים לאחר מכן, ב־4 במרץ, דולורס עדיין הייתה בבית ההבראה. הולצמן הגיעה למקום עם הצוואה החדשה, ודולורס אמרה שהיא רוצה לכלול מחדש את כל הנכדים בצוואתה, אבל זקוקה למידע נוסף, כך לפי עדותה של הולצמן. למרות זאת, היא חתמה על הצוואה שהביאה איתה הולצמן.
לטענתה של בלינדה, כל מה שעשתה היה לעזור לאימה בסידורים לגבי הצוואה החדשה, ושהיא לא נכנסה לפרטים. היא אומרת שאימה האמינה שמליסה הייתה "המועדפת בין שלושתנו הבנות" על האב יוברט, וכנראה תירש את אביה כמנהלת העיזבון המשפחתי. אימה, אמרה בלינדה "עשתה מה שהייתה יכולה כדי להגן עליי".
מליסה מטילה ספק באופן בו בלינדה מתארת את רגשותיה של אימה. לדבריה, האם הפכה "מוטרפת" לגבי שינוי הצוואה פעם נוספת - ואפילו ביקשה מבת הזקונים עזרה בהעסקת עורך דין נוסף.
בשלב זה, מליסה לא הייתה מודעת לקיומה של הצוואה החדשה, והיא חיכתה עד הקיץ שלאחר מכן כדי לפעול. "אמא שלי אומרת שחתמה על צוואה שלא משקפת את כוונותיה וביקשה ממני ליצור איתך קשר", כתבה מליסה לעורך דין באוגוסט 2016.
אבל שם נעצרה התקשורת. דולורס נפטרה מסרטן הכבד חודש לאחר מכן, בעת ששהתה בבית המשפחה לצד בעלה הפרוד ומשפחתה של בלינדה.
בעולם האמנות חיכו שנים להזדמנות כזו
באביב 2018, השמועה נפוצה במהירות במעגלי האמנות: בלינדה גייסה את בית המכירות סותבי'ס כדי למכור את היהלום שבכתר העיזבון של אימה, "הבשר והרוח" של בסקיאט. הערכת השווי: לפחות 30 מיליון דולר.
עד לנקודה זו, שוק האמנות לא התייחס יותר מדי לגורל העיזבון של דולורס, בגלל שעד לשלב זה אוסף האמנות של משפחת נוימן נחשב לבלתי ניתן להשגה. רבות נכתב לאורך השנים על רצונו של יוברט לשמור את האוסף מחוץ לשוק האמנות, ואף אחד לא ציפה שהסנטימנט ישתנה.
אבל הבסקיאט שלח מסר אחר. אולי האוסף של נוימן סוף כל סוף יוצע לשוק?
מרי־קלאודיה חימנז, מנהלת עיזבונות ונאמנויות בסותבי'ס בזמנו, אומרת שלא טיפלה באופן אישי בקונסיגנציה של ציורו של בסקיאט. אבל היא הוסיפה כי כל הצוות היה מסוקרן לגבי העיזבון של דולורס, וכן לגבי שאר האוסף של משפחת נוימן, שפיתח מעגל מעריצים, כך אמרה. כשערכה סיור בביתו של יוברט, אמרה, "בכל מקום אליו תפנה, יש יצירה אייקונית ששווה מיליונים".
בסותבי'ס הסכימו להעמיד את הציור במכירה פומבית, כדי לשלם את שארית חוב המס על העיזבון של אימה.
"שמירה על אוספים שלמים, זה דבר שמאוד קשה לעשות בגלל שלא תמיד הדור הבא חולק את אותה התשוקה", אמרה חימנז. "זה בלתי ייאמן ששלושה דורות יתחייבו לאותה מטרה - ישמרו את אותה תחושת שליחות".
ובמאי, מה שהתחיל כמריבה משפחתית פרץ לצהובונים. 'אב תובע את ביתו כדי לבלום מכירה של יצירת מופת של בסקיאט', נכתב בניו יורק פוסט.
יוברט ביקש מסותבי'ס להסיר את הציור מהמכירה. בית המכירות סירב, ואמר ל"פוסט" כי "הטענה שלו, שהוגשה בדקה ה־90%, אינה מבוססת". שופט בבית המשפט העליון במנהטן הסכים. "הבשר והרוח" נמכרה כמעט שבועיים אחר־כך תמורת 30.7 מיליון דולר.
בלינדה הייתה מאוכזבת ותבעה את אביה תביעה נגדית. "הציור היה נמכר במחיר גבוה בהרבה אם אבי לא היה מתערב במכירה", היא טענה.
העניינים התלהטו אפילו יותר לאחר שבלינדה אמרה שמצאה רשומות של אימה על ביקורים בבית חולים שרמזו שיוברט היכה את אשתו בתחילת שנות ה־80. הוא הכחיש את ההאשמה בתוקף כשבלינדה התעמתה איתו על הנושא.
ואז הוא ביקש ממנה וממשפחתה לעזוב את ביתו.
בלינדה סירבה והשיגה צו עיכוב לפינויה מהדירה. בערך בתקופה זו, היא גם השיגה צו הרחקה. היא אמרה לבית המשפט לענייני משפחה של ניו יורק שאביה דפק באגרופו על הדלת, "צועק ומאיים", ושהיא וילדיה היו "מבועתים", על־פי הכתוב בבקשה מ־30 במאי 2018. יוברט מכחיש שהתנהג באופן מאיים כלשהו.
השופט בבית המשפט לענייני המשפחה בודד את בני המשפחה בקומות שונות של הבית, ואמר להם לא להתקרב אלה לאלה. הותקנו מנעולים על המעלית, נשכרו שומרי ראש - ואז פוטרו - והצדדים המשיכו להטיח האשמות זה בזה.
"זה היה נורא", אמרה בלינדה אחר־כך. בנקודה מסוימת, אביה הפסיק לשלם על חלק משכר הלימוד של ילדיה. אחר־כך חידש יוברט את התשלומים.
אמנים כמו טום סנפורד אומרים שניסו להמנע מנושא התביעות כאשר נתקלו בבני משפחת נוימן בתערוכות או ירידים. וגלריות כמו גגוזיאן הושיבו את בני המשפחה בשני קצוות האולם באירועים בהם השתתפו.
הנבזיות הגיעה לשפל חדש בערב ה־22 בדצמבר 2018, כשבעלה של בלינדה, ג'פרי, התקשר למשטרה. ג'פרי, שעבד במימון עסקאות נדל"ן, אמר למוקדן שיוברט "זה עתה דחף אותי על הדלת", על־פי תמליל של השיחה. "הוא לא אמור להיות בקשר איתנו בכלל, והוא פשוט יצר סיטואציה אלימה".
יוברט, בן 86 בזמנו, הכחיש שדחף את ג'פרי. צילומים ממצלמות אבטחה שהיו מותקנות בבית לא מראים באופן ישיר את המפגש, אבל ניתן לראות בהם את יוברט מובל החוצה באזיקים בעת שג'פרי מסתכל מהצד. יוברט אומר שישן על רצפת הבטון בתחנת המשטרה. היה ספסל מתכת בתא שלו אבל הוא חשש שיתגלגל וייפול תוך כדי שינה. יוברט אומר ששוטר השתמש באלה שלו כדי להזיז את רגלו בכדי "לוודא שאני עדיין בחיים".
בבוקר למחרת, מליסה נפגשה עם בת זוגתו החדשה של יוברט, מנהלת אוספי האמנות של שיקגו לשעבר דברה פורדן, בבית המשפט כדי לארגן את שחרורו של היוברט. כשראה אותן, החל לבכות.
יוברט חזר לבית המשפט ב־2019 כדי להדוף את הטענה שהפר צו הרחקה כלשהו, אבל לפני תחילת השימוע, בלינדה וג'פרי משכו את בקשותיהם לצו ההרחקה - ולכן השופט ביטל את הטענה. מאוחר יותר טענה בלינדה שמשכה את צו ההרחקה בין היתר בגלל שבית המשפט הפלילי שניהל את המעצר הורה לאביה לא להתקרב אליהם.
מספר שבועות אחר־כך, שופט אחר אישר את זכותו של יוברט לסלק את ביתו מהבית, והורה לה לשלם 16,364.34 דולר בדמי שכירות רטרואקטיביים.
גורל העיזבון בשווי מיליארד דולר, עדיין לא ידוע
"הסיטואציה היא כמו הסדרה שושלת", אמר עורך הדין של יוברט, ג'יי איטקוביץ. יוברט ביקש ממנו להיות שם ביום המעבר, כדי לוודא שמשפחתה של בלינדה לוקחת רק את הרכוש שלהם. אסור היה להם לקחת את האמנות, אחרי הכול. היצירות נותרו בעיזבון.
גורל העיזבון בשווי מיליארד דולר לא ברור. מאז שפונתה מהבית, חזרה בלינדה לבית המשפט בניסיון נוסף לסלק את אביה מתפקידו כמנהל העיזבון. לאבא שלה יש "טינה" כלפיה, כתבה בבקשתה. הוא אמור לייצג את האינטרסים שלה באוסף המשותף של המשפחה, אבל היא אומרת שהיא כבר לא סומכת עליו שידאג לה. היא כבר לא יכולה לסמוך גם על מליסה, ולכן ביקשה אחותה תחסם מלרשת אותו כנאמנה המנהלת את העיזבון. בלינדה ביקשה שנאמן שימונה על־ידי בית המשפט יפקח על אוסף האמנות המשותף.
לו הייתה מצליחה בלינדה להשתלט על האוסף כולו, מליסה חוששת שאחותה פשוט הייתה מוכרת את כולו במכירות פומביות. בלינדה אומרת שאין לה תוכניות למכור את כל האוסף.
לפחות בנושא אחד עד כה, זכתה בלינדה בניצחון משפטי. בפברואר 2023, הסיפור שהתחיל את התפרקות המשפחה - השינויים בצוואה של דולורס - הגיע למשפט. לאחר שהשחקנים העיקריים ואפילו אחד הנכדים העידו, חבר המושבעים קבע כי בלינדה לא הפעילה לחץ לא סביר על אימה לשנות את הצוואה שלה. היא פעלה על־פי רצונה של דולורס, כך השתמע מהחלטת המושבעים, והאם הייתה מודעת למעשיה.
פסק הדין גרם לה "הרגשה שלא תיאמן", אמרה בלינדה, להרגיש "קולה של אימי סוף כל סוף נשמע".
סביר שבתי מכירות היו בין אלה שעקבו אחרי תוצאות המשפט. הם זקוקים להיצע, אחרי הכול, וככל שהקשרים המשפחתיים מתפוררים, גדלה הסבירות שבסופו של דבר האוסף יימכר.
"זה כל־כך עצוב", אמרה מליסה נוימן, כשהיא יושבת במטבח בבית הפרטי בו היא גרה, כמה רחובות מביתו של אביה.
היום מליסה הולכת לתערוכות אמנות בעיקר לבד, או לעתים עם אביה. היא לא דיברה עם בלינדה כבר שנים.
היא ואביה ערערו על תוצאות המשפט בנוגע לצוואת האם. ב־10 בינואר, הם זכו לניצחון משל עצמם כשבית המשפט סירב לבקשתה של בלינדה לסלק את יוברט מתפקידו כנאמן על העיזבון. בית המשפט אמר שבקשה זו מצריכה משפט מלא. כמו כן הורה בית המשפט ליוברט לחלק באופן שוטף את כספי העיזבון למוטבים. "הגיע הזמן שיוברט יתייחס למשפחתו באותה מידה של כבוד שהוא מתייחס לאמנות", אמר עורך הדין של בלינדה, טרנס עובד.
בבית של מליסה, היא מצביעה על חלון הגג, בגובה שש קומות. אור טבעי מאיר על גרם המדרגות המרכזי, שלכל אורכו תלויות יצירות אמנות מהרצפה עד התקרה. מבט מדוקדק באוסף האמנות ייקח שעות, בהתחשב בכך שבסלון יש יצירות של קארן קילימניק, במדרגות תלוי ציור של קית' הרינג, ובקומה העליונה מאוחסנים ציורים במגירות מחליקות - פתרון אחסון שלרוב פוגשים רק במוזיאונים, בגלל גודל האוספים שלהם.
מליסה רוצה להמשיך את דרכו של אביה וסבה, ולהוביל את האוסף המשפחתי. אך היא יודעת שהיא כנראה תצטרך להתחרות על התפקיד אחרי שאביה ילך לעולמו.
זו הסיבה שהיא ואביה העמידו לאחרונה בעצמם כמה ציורים למכירה פומבית - כולל הציור "בקבוקי סודה" של הצייר האמריקאי וויין ת'יבו. בנובמבר האחרון היצירה נמכרה על־ידי בית המכירות סותבי'ס תמורת 3.7 מיליון דולר.
מכירת הציור הייתה בניגוד לשאיפתם המוצהרת לשמור על האוסף שלם, והם ערים לאירוניה שבדבר, אך בסופו של דבר, אמרה מליסה, "אנחנו חייבים לשלם את ההוצאות המשפטיות".