שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב / צילום: שלומי יוסף
נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אורי שהם, קבע אתמול (ג') כי שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב נתן שתי החלטות בשנת 2019, בעת ששימש כשופט תורן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת בקשות לצווים במעמד צד אחד, הקשורות לתיק בו ארבעת ילדיו של כבוב ייצגו. כלומר, ילדי השופט היו מעורבים בתיק בעקיפין.
השופט כבוב טען כי לא ידע בעת ההחלטה כי ילדיו ייצגו בתיק הקשור לבקשות, וכי כאשר נתון זה הובא בפניו למחרת, הוא מנע את עצמו מלדון בתיק. למרות זאת, הנציב שהם קבע כי התלונה מוצדקת.
התלונה הוגשה על־ידי ארגון לביא בעקבות פרסום של העיתונאי אבישי גרינצייג בתאגיד השידור "כאן".
● דוח נציבות התלונות על השופטים: כשליש מהתלונות המוצדקות - בשל התמשכות ההליכים
● המהפכה המשפטית עדיין פה: המהלך החדש של רוטמן והתגובה של נציב השופטים
● המדינה התנגדה לפצות אדם שקנה דירה ממתחזה - ונדחתה פעמיים בעליון
"גם אם אקבל (בדוחק) את הסברו של השופט, לפיו הוא לא הכיר את מר אבו ניג'ם באופן אישי (הגם שהצטלם עמו), הרי שדי בעובדה שילדיו היו מעורבים בהליך הקודם שעל בסיסו התנהל התיק הנדון - כדי למנוע ממנו מליתן כל החלטה בתיק", קבע הנציב.
שהם הוסיף כי "לדברי השופט, עובדה זו לא הייתה ידועה לו בעת שנתן את החלטותיו, ועל כך יש לתמוה. שכן לבקשה למתן צו מניעה וצווי 'עשה' צורף הסכם הפשרה שבו מופיעים ילדיו של השופט כמייצגי הנתבעים, ובנו וואליד כבוב חתום כמי שאישר אותו. סבורני כי עיון בתיק המדובר על נספחיו (הגם שהם רבים), כפי שהשופט עצמו ציין בהחלטתו כי עשה, היה מגלה על נקלה כי ילדיו קשורים - בין במישרין ובין בעקיפין - בהליך, ושומה היה עליו שלא לדון בתיק, בוודאי שלא ליתן החלטה בעניין".
סכסוך בין בעלי מניות
התלונה עסקה בהחלטות שניתנו בבקשות לצווים במעמד צד אחד בסכסוך בין בעלי מניות בחברת זלמן. הסכם הפשרה הוא תוצאה של תביעה שהגיש מחמוד אבו ניג'ם נגד מספר חברות והאחים איציק ותומר שמש, בגין כספים שהנתבעים היו חייבים לאבו ניג'ם בשל הסכמים שנערכו בין הצדדים. את הנתבעים ייצגו ילדיו של השופט. הצדדים הגיעו להסכם פשרה והנתבעים שילמו כ-3 מיליון שקל, באמצעות העברת זכויות בדירה שעתידה להיבנות בבניין שלגביו התקשרה חברת זלמן ארן לביצוע תמ"א.
במניות חברת זלמן החזיקו חברת גאלרי, בה החזיק תומר שמש וחברת ל.ח. פנסו השקעות. פנסו הגישה תביעה לקיפוח המיעוט, בטענה כי שמש השתמש ברכוש של חברת זלמן כדי לסגור חשבונות כספיים. השופטת רות רונן, בעת שכיהנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוציאה צו מניעה זמני וביקרה את חברת זלמן על התנהלותה.
בהמשך הגישה חברת פנסו בקשה לצו מניעה במעמד צד אחד, צו עיקול לאבו ניג'ם וצו לביטול עסקת המכר של הדירה. לבקשה צורף כנספח הסכם הפשרה בו נכתב כי עורכי הדין הם ארבעת ילדיו של השופט כבוב, וכי אחד מהם, מוחמד כבוב, חתום באופן אישי כמי שאישר את ההסכם.
באוגוסט 2019 הבקשות הובאו בפני השופט כבוב ששימש כשופט תורן. השופט דחה את הבקשות והורה לקבל את תגובת המשיבים. למחרת היום, חברת פנסו ביקשה לפסול את השופט מלדון בהליך, והשופט נעתר לכך.
השופט כבוב: הנתון לפיו ילדיי ייצגו בתיק היה מצוי בשולי הנספחים
השופט כבוב מסר לנציב שהם את תגובתו לתלונה. כבוב הסביר כי הוא נתן החלטה בבקשות מתוקף תפקידו כשופט תורן. לדבריו, עם קבלת הבקשות, הוא עיין בתיק ונתן החלטתו לנוכח העובדה שהשופטת רונן כבר ערכה דיון בבקשה קודמת במעמד הצדדים וקיבלה החלטה מפורטת, ולנוכח העובדה שעד לאותו מועד היו בתיק 20 החלטות.
כבוב הוסיף כי לא מצא עילה לתת צו מבלי לקבל את עמדת הצד השני, תוך סטייה מהחלטות של השופטת רונן שערכה דיון. השופט הוסיף כי "העובדה שילדיי ייצגו במסגרת הסכם הפשרה בתיק הקשור לא נכתבה בגוף הבקשות שהובאו לפניי, הם לא הופיעו כמייצגים בתיק, ונתון זה לא היה בידיעתי בעת שנתתי את ההחלטות".
עוד הדגיש כבוב כי הבקשות והנספחים כללו 200 עמודים, וכי את העובדה שילדיו ייצגו בתיק הקשור הוא למד רק למחרת, כאשר הפנו אותו לנספח הכולל בקשה למתן סעד זמני שכלל את הסכם הפשרה.
בנוסף, כבוב טען כי הוא לא נדרש לבחון ולא בחן בפועל מי ייצג את הצדדים בהסכם הפשרה או בהגשתו לבית המשפט, וכי ברגע שהסבו את תשומת־ליבו לנתון זה, שהיה מצוי בשולי הנספחים, הוא מנע את עצמו מלדון בתיק.
עוד מסר כבוב כי הוא אינו מכיר את אבו ניג'ם באופן אישי, כי לא היו ביניהם יחסי קרבה או חברות, וכי לא זכור לו שהם שוחחו אי־פעם שיחה של ממש. לגבי התמונה יחד עם אבו ניג'ם, כבוב הבהיר כי לאורך השנים הוא הצטלם עם אנשים באירועים, מבלי שהייתה היכרות או קרבה ביניהם.