ינקי קוינט, מנהל רמ''י ומ''מ מנהל רשות החברות הממשלתיות / צילום: שלומי יוסף
לא פחות משלושה עשורים ניסתה המדינה להיפטר מהחזקותיה בקרנות ההשתלמות, ללא הצלחה. אולם לאחרונה, כך נודע לגלובס, חלה התקדמות משמעותית בנושא, כאשר בשבועיים הקרובים צפויה להתכנס ועדת השרים לענייני הפרטה במטרה לדון במכירת כל החזקות המדינה בשבע קרנות השתלמות ממשלתיות. בשלב זה לא צפויות לעלות התנגדויות להצעה, ולכן הסיכוי שתעבור גבוה.
● כצעד משלים להורדת הדירוג של ישראל: S&P הורידה דירוג לבנקים לאומי והפועלים
● עסקת הענק של משרד הביטחון בתחום השריון
לפי הצעת ההפרטה, שהוכנה ברשות החברות הממשלתיות, מניות המדינה בקרנות יועברו כמקשה אחת, בפטור ממכרז, לידי הסתדרות העובדים. קרנות אלה מנהלות היקף נכסים בסך כ־8.4 מיליארד שקל עבור כ־98 אלף עמיתים, נכון לנתוני סוף שנת 2023.
מהן הסיבות למהלך, ומהן המשמעויות עבור ציבור החוסכים ועבור המדינה? גלובס עושה סדר.
אילו קרנות יופרטו?
הגדולה שבהן היא קרן ההשתלמות לעובדי המדינה, בה מנוהלים כספים של 46 אלף עמיתים. נוספות לה קרנות לעובדים סוציאליים, משפטנים, אקדמאים במדעי הרוח, הנדסאים, ביוכימאים ורוקחים. כל אחת מקרנות ההשתלמות האלו בנויה כיום כחברה ממשלתית נפרדת. המניות שלהן מוחזקות היסטורית בשותפות של 50%־50% בין המדינה להסתדרות.
עם זאת, הצעת ההפרטה אינה מקיפה את כל החברות הממשלתיות האמונות על קרנות השתלמות. בבעלות המדינה יישארו קרנות ההשתלמות של השופטים, המורים והעובדים בגני ילדים.
מה הסיבה להפרטת הקרנות?
בניגוד להפרטות בולטות אחרות, דוגמת נמל חיפה או דואר ישראל, הפעם המטרה המרכזית אינה תועלת כלכלית למדינה או שיפור התחרות במשק. כאן הרציונל מבחינת רשות החברות הממשלתיות, שמקדמת את המהלך, הוא קודם כל היפטרות מהחזקות מיותרות של המדינה ומתחומי אחריות שהמדינה אינה מעוניינת להימצא בהם.
ניתן למצוא לכך טעמים של שיפור היעילות וחיסכון בירוקרטי. למשל, יתייתר הצורך של המדינה באיוש 37 משרות דירקטורים לקרנות. רק תשע מהן מאוישות כרגע ונרשמת סחבת במינוי דירקטורים חדשים. בשתיים מהקרנות - של האקדמאים והרוקחים - אין ולו דירקטור מכהן אחד מטעם המדינה כדי להשגיח שכספי העובדים מנוהלים היטב. בארבע מהן אין קוורום לקבלת החלטות.
בכמה כסף יימכרו הקרנות, ומה יקבלו הלקוחות?
חברות הקרנות מוגדרות בחוק כגופים ללא מטרות רווח. ככאלה, בעלי המניות בהן לא אמורים להרוויח כתוצאה מהמכירה. כלומר, לקופת האוצר לא צפוי להיכנס שקל. בנוסח הצעת ההפרטה שתעלה לוועדת השרים בקרוב נכתב כי "תמורת המכירה, ככל שתהיה, תועבר לעמיתי החברות בהתאם להסדרים שיסוכמו בין המדינה לבין הרוכש".
האם זה אומר שמאה אלף ישראלים המחזיקים בקרנות ההשתלמות עומדים לזכות במענקי הפרטה? צר לנו לאכזב, אבל בשורה גדולה לחוסכים אינה נשקפת באופק. לחברות יוזמנו הערכות שווי, אבל הסברה כרגע במדינה היא שהשווי הכספי נמוך עד אפסי. זאת, בעיקר בגלל שתישאר ההגבלה על הקרנות, לפעול שלא כדי להשיא רווח למחזיקי המניות.
האם לעמיתים בקרנות יש סיבה לדאגה?
לקוחות הקרנות לא אמורים להרגיש שינוי משמעותי ברמת הניהול השוטף, לפחות בעתיד הקרוב. שהרי בפועל, לא המדינה ולא ההסתדרות מנהלות את ההשקעות בעצמן. לכל אחת מהקרנות יש מנהלי תפעול ומנהלי השקעות מהשוק העסקי. למשל, בנק לאומי משמש כמנהל תפעול בקרנות לעובדי המדינה, האקדמאים והעובדים הסוציאליים, ומלם מטפלים בקרנות המשפטנים, הביוכימאים וההנדסאים. בין מנהלי ההשקעות ניתן למצוא את מיטב, אינפיניטי, אי.בי.אי, ילין לפידות ואקסלנס.
אם קיים חשש, הוא נוגע כנראה לשאלה מי ייקח אחריות באירועי משבר תיאורטיים לאחר ההפרטה. תחת הכותרת "סיכון וחשיפה מיותרים למדינה", מובא בהצעת ההפרטה ציטוט מדוח מבקר המדינה משנת 2015, בו "נקבע שההחזקה בקרנות יוצרת למדינה סיכון וחשיפה מיותרים, שכן עמיתי הקרנות עשויים לפתח ציפיות ולהסתמך על כך שבעת משבר יהיה אפשר להיפרע מ'הכיס העמוק' של המדינה".
נקודה נוספת שחשוב לשים לב אליה נוגעת לממשל התאגידי. הדרישות הרגולטוריות הקיימות כיום מהקרנות הענפיות הן מרוככות ולא עומדות בקו אחד עם קופות ההשתלמות החיצוניות של המוסדיים. ההקלות מצד רשות שוק ההון התקבלו בעבר בשל מעורבות של ההסתדרות בחקיקת הקרנות. על כן, קריטי להבטיח שכל מעבר יכלול הגנה על כספי הציבור.
בהתאם, לפי מתווה ההפרטה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יביא לאישור ועדת הכספים של הכנסת תיקון לתקנות, "כך שניתן יהיה להבטיח שיפור בממשל התאגידי של החברות לאחר הפרטתן". כך נקבע, בין השאר, שלפחות רבע מחברי הדירקטוריון יהיו חיצוניים, ושניים מהם לפחות יהיו בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית. עוד נכתב כי "דירקטור אחד לפחות יהיה בעל מומחיות בניהול השקעות או בניהול סיכונים; בשני שליש מהדירקטורים לפחות תתקיים כשירות מקצועית; רוב חברי ועדת הביקורת יהיו דירקטורים חיצוניים; וכל הדירקטורים יהיו קבועים ולא ימונה להם חליף".
למה המדינה מוכרת את הקרנות להסתדרות?
בעבר ניסו במדינה אפשרות להפרטה מסחרית של ממש: להכניס לקרנות שותפים עסקיים, לאפשר להם להרוויח מהפעילות ולהזרים את כספי המכירה לתקציב המדינה. הסנונית הראשונה הייתה ב־2007, אז התקבלה ההחלטה למכור את השליטה על קרן ההשתלמות למהנדסים מידי המדינה וההסתדרות. תמורת 24 מיליוני שקלים זכתה מנורה מבטחים במכרז שפורסם ל־60% מההחזקות בקרן, על 25 אלף עמיתיה - במסגרת שינוי תקנון הקרן מגוף ענפי לגוף עסקי.
אולם, אותה מכירה הביאה להגשת תביעה ייצוגית מטעם המהנדסים שתקבולי ההשתלמות שלהם מופקדים לקרן. הם דרשו לקבל את תמורת המכירה, זכו לרוח גבית מהממונה על שוק ההון, ובהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, נאלצה המדינה להיענות לבקשת נציגי העמיתים. חוסר היכולת להרוויח כסף ממכירת הקרנות, כתוצאה מאותו תקדים משפטי, מתואר בהצעת ההפרטה כ"היעדר אינטרס כלכלי להחזקה של המדינה בחברות".
עמדת רשות שוק ההון, כפי שמובאת בטיוטת ההפרטה, היא שעדיין אפשר למכור את הקרנות לגוף עסקי, כל עוד התמורה מחולקת לעמיתים. זאת, "בכפוף לשינוי בתקנון ההתאגדות של החברות, שמשמעותו הפיכת החברות לחברות שמנהלות קרנות ההשתלמות שאינן ענפיות על כל המשתמע מכך". אלא מה, שלשם כך נדרשת הסכמת ההסתדרות - שכיום מתנגדת.
למעשה, התנגדות ההסתדרות להכנסת שותף עסקי, הביאה לכך שארגון העובדים הוא בפועל הרוכש הפוטנציאלי היחידי לקרנות. כפי שמפורט בעמדת רשות שוק ההון: "בנסיבות הקיימות לאור נוסח מסמכי ההתאגדות של החברות ובשים לב לכך שנמסר לרשות שוק ההון על ידי רשות החברות הממשלתיות כי ההסתדרות מתנגדת לצירוף שותף שהוא גורם עסקי, נראה כי בפועל לא ניתן למכור את החזקות המדינה בחברות אלא לגורם שהוא ללא כוונת רווח".
במסמך שהכינה רשות החברות מתוארת מציאות לפיה ממילא ההסתדרות היא בעלת הבית האמיתית של הקרנות. אף שהחברות נשלטות על ידי המדינה, הרי שניהולן דה פקטו נעשה על ידי ההסתדרות הכללית, זאת בשל זכות מינוי מנכ"ל החברות על ידי ההסתדרות הכללית ובשל הקושי המעשי של המדינה באיוש חברי הדירקטוריונים מטעמה, ובכלל זה משרת יו"ר דירקטוריון החברות, לעומת מינוי מלוא מכסת הדירקטורים מטעם ההסתדרות הכללית, וכן בשל "אחידות הדעות" והדומיננטיות של חברי הדירקטוריון מטעם ההסתדרות הכללית בחברות".
מה התהליך הנדרש להפרטה?
ראשית תעלה ההצעה לוועדת השרים להפרטה, שאמורה להתכנס בתוך שבועיים. בהמשך הדרך נדרשים עוד אישורים בוועדת הכספים ובממשלה.
לפי העמדות המובאות בהצעה, לא נצפית כרגע התנגדות משמעותית למהלך. מבנה הבעלות בכל הקרנות המועמדות להפרטה הוא ששר העבודה, כיום יואב בן־צור (ש"ס), מחזיק במניית ההכרעה, המקנה לו את המילה האחרונה במקרים של דעות שקולות בדירקטוריון או בהנהלה. הוא גם אחראי על מינויי דירקטורים לקרנות.
בנוסח הצעת ההפרטה שתעלה לוועדת השרים בקרוב, נכתב כי השר בן־צור "אינו מתנגד להצעה". עמדה דומה מובאת בדברים בשם שר האוצר. רשות התחרות הודיעה כי "לא נדרשת היוועצות עמה", והדירקטוריונים בחברות שדנו בהפרטה הודיעו על תמיכה.
למה ההפרטה לא התבצעה עד היום?
כאשר מדברים על מריחת זמן בביצוע תוכניות ממשלתיות מתכוונים לסיפור של הפרטת קרנות ההשתלמות. הן נוסדו לאורך השנים 1967־1980, בתקופה שבה המדינה הייתה ריכוזית יותר במשק, טרום גל ההפרטות הגדול שבא לקראת סוף שנות ה־80. בשנות ה־90 התגבשה ברשות החברות המסקנה כי אין מקום להמשך מעורבותה של המדינה בניהול קרנות ההשתלמות. מאז חלפו שלושים שנה, נכתבו לפחות שני דוחות מבקר המדינה בנושא, והתקיימו לא מעט ניסיונות שווא להתניע את הנושא. אחד הניסיונות הקודמים היה של יעקב (ינקי) קוינט, מי שניהל את רשות החברות עד לפני ארבע שנים, וחזר אליה בתחילת השנה כממלא מקום. מתחת לרדאר, הוא התחיל לגלגל מחדש את תוכנית ההפרטה, כאשר נראה שהפעם הסיכויים של המדינה לחסל את החזקותיה בקרנות גבוהים יותר.