נמל גמליק בטורקיה / צילום: Shutterstock
חשיפת גלובס על אודות ההחלטה הטורקית לעצור כל יצוא ויבוא לנמלים בישראל הכתה גלים בענף התעשייה בארץ ביום חמישי האחרון. ולא רק בצד הישראלי נדהמו מהמהלך, הראשון מסוגו ביחסים בין המדינות - אלא גם במגזר העסקי בטורקיה מתבטאים כלפיו בזעם.
● טורקיה מפסיקה את המסחר עם ישראל: מה המשמעויות ואילו ענפים ייפגעו?
● חשיפה: יצוא הנפט לישראל דרך טורקיה נמשך למרות החרם. אלה הסיבות
● משלוח הרכב שיצא מטורקיה בדקה ה-90, ומה החלופות שבוחנים היבואנים
● ההתייקרות כבר פה, אספקת חומרי הגלם בסכנה: החרם הטורקי מכה בענף הבנייה
מול הצעד החריג, גורמי מסחר בשני הצדדים פועלים כבר עכשיו למציאת דרכים עוקפות, בזמן שטרם ברור עד תום אם נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן מתכנן צעדים נוספים נגד ישראל בהמשך.
הנה שלוש הערות על ההתפתחויות ביחסי ישראל־טורקיה.
1היצוא נמשך
כבר לאחר איסור היצוא של 54 פריטים מטורקיה לישראל לפני כחודש, החלו יבואנים ישראלים להשתמש ביעדים שלישיים, כמו סלובניה, להעברת סחורות לישראל. כעת, בזמן שהממשלות של שתי המדינות מחליפות מהלומות, יבואנים ויצואנים משני הצדדים דווקא משלבים זרועות כדי למצוא פתרונות.
אותה מגמה שהחלה לפני כחודש התרחבה מאוד כבר במהלך סוף השבוע החולף. כך, במקום לכתוב על שטר המטען את ישראל כנמל יעד, מובילים לנמל שלישי - ומשם לישראל. באנקרה כנראה היו רוצים למנוע את השיטה, אולם היקף היצוא הטורקי לכל העולם מקשה עליהם לעשות זאת.
המכס הטורקי אומנם נחשב לאחד הקשים ביותר בעולם בתחום הבידוק, אבל קשה לו לתחקר לעומק את היעד הסופי בפועל. לכן, יצואנים טורקים שולחים סחורות לנמל שלישי, ומבצעים הליך שנקרא "שטעון". בהליך הזה מובילים את הסחורה למדינה השלישית כאמור, ושם מחליפים את שטרי המטען, מעמיסים את הסחורה לאונייה אחרת - ומובילים אותה לישראל.
זהו הליך שעלול להכפיל ואף יותר מכך את עלויות השילוח השגרתיות בין טורקיה לישראל, אבל מבטיח בסבירות גבוהה את המשך זרימת הסחורות. בעקבות כך, סחורות טורקיות שיעדן הסופי הוא ישראל המשיכו בימים האחרונים לנוע, גם אם בהיקפים נמוכים יותר, לנמלים במדינות שונות כמו בולגריה, יוון ומצרים. משם הן לבסוף יגיעו לכאן.
2הביקורת בטורקיה
כאמור, לא רק בישראל קיבלו בתדהמה גדולה את הידיעה על אודות עצירת היצוא והיבוא הטורקי מישראל. זאת כאשר מאז ומתמיד, וגם במשברים שונים, קשרי הסחר בין ישראל לטורקיה נחשבו לאי של יציבות.
לגלובס נודע ממקורות טורקים וישראלים כי במגזר העסקי הטורקי קיים זעם גדול על המהלך. יבואנים ישראלים מקבלים מספקים שלהם את המסר כי ההחלטה של משרד המסחר הטורקי היא שרירה וקיימת, כשהתקווה היא שמשא־ומתן להפסקת אש בעזה יבשיל ויוביל לביטול ההחלטה - כפי שכבר הצהירו באנקרה. "יצואנים טורקים זועמים על הנשיא", אומר לגלובס גורם ישראלי שמעורה בפרטים.
בינתיים, בחלק מהמפעלים בטורקיה מצויים בפאניקה, אומרים גורמים ישראלים וטורקים. תעשיינים טורקים מסוימים בנו את התוכנית העסקית שלהם על בסיס היצוא ללקוחות בישראל, שבחלק מהמקרים מהווים 80% מכלל הצרכנים שלהן.
לצד זאת, הטורקים סובלים ממשבר מטבע מתמשך, שבמסגרתו בארבע השנים האחרונות הלירה הטורקית התרסקה מכ־7 לירות לדולר לכ־32.3 לירות לדולר כיום. "ארדואן נקט פעולה שמנוגדת לאינטרסים הכלכליים של טורקיה", אומר לגלובס יצואן טורקי.
ב־2023 עמד סך היבוא בישראל מטורקיה על 4.6 מיליארד דולר, כך לפי הלמ"ס. היקף הסחורות הללו יוצאו מטורקיה למרות מלחמת "חרבות ברזל", ובשנה שאותה סיימה טורקיה בגירעון מסחרי בסך 106 מיליארד דולר (10% מהתוצר). כלומר, המהלך של ארדואן מהווה גם פגיעה באינטרס של מדינתו ושל סוחריו בצבירת מט"ח. כל אלה, כצפוי, לא מקבלים ביטוי בתקשורת הטורקית המרכזית, שמיישרת קו עם הנרטיב הממשלתי.
למרות המדיניות של ארדואן, בכירים טורקים הביעו בשבוע שעבר אופטימיות בשיחה עם גלובס כי "מדובר בגל שלילי שיחלוף". באנקרה משוכנעים כי בדומה למשברים שונים ביחסי המדינות, כמו משט המרמרה וצעדות השיבה, המלחמה תסתיים - וכך הכול יחזור לשגרה.
3חלק מרצועת עזה
בהתחשב בכל ההשפעות השליליות של הצעד האנטי־ישראלי של ארדואן, נשאלת השאלה מה נשיא טורקיה בעצם רוצה? בראש ובראשונה, ארדואן מזוהה עם האחים המוסלמים, וסביר להניח שהוא היה שמח שארגון הטרור חמאס ימשיך לשלוט ברצועת עזה ואף ינהיג את כלל שטחי הרשות הפלסטינית מרמאללה. בנוסף, באנקרה רואים בעצירת הסחר עם ישראל מנוף לחץ אקטיבי מצידם לסיום המלחמה ברצועה.
הטורקים מפעילים את מנוף הלחץ הזה משום שהם מעורים במתרחש במשא־ומתן בין ישראל לחמאס - כפי שלפני ימים ספורים ציין זאת גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כשהעביר על כך ביקורת - אבל הם נמצאים הרבה מאחורי המתווכות הראשיות. קטר, ובתקופה האחרונה אף יותר מכך מצרים, ממשיכות להכתיב את הטון במגעים להפסקת אש, כאשר אנקרה לא בתמונה.
טורקיה לא מהווה גורם משמעותי בשיח, בין השאר משום שישראל הפיקה לקחים ממשברים קודמים עמה והשיבה ארצה בשלב מוקדם את הדיפלומטים. הדבר הותיר את ארדואן ואת אנשיו ללא יכולת להזמין לשיחות נזיפה או לנקוט צעדים שישרתו את האינטרסים הפוליטיים שלהם. אחד הצעדים הזכורים האלה היה למשל גירוש השגריר איתן נאה במאי 2018.
מטרה נוספת שמעוניינים באנקרה להגשים הוא נוכחות משמעותית של החברות הטורקיות הגדולות, שבכיריהן מקורבים לארדואן, בשיקום רצועת עזה. הטורקים מפנימים כי בזמן שהמדינות הסוניות המתונות, האיחוד האירופי וארה"ב עוסקות בשאלת היום שאחרי - הם מודרים. כך, שיקום הרס ברצועת עזה, שהוערך לפני כשלושה חודשים בכ־18.5 מיליארד דולר לפחות, לא מוביל לתועלות כלכליות, פוליטיות ומדיניות לארדואן. אי לכך, הם רוצים בכל זאת ליטול חלק בנושא, כדי לגרוף הכנסות לחברות הטורקיות הגדולות.