גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

החוקרים שמגלים: איזה תפקיד יש לתרבות במלחמה

ממוזיקה ואופנה ועד שירה ואמנות פלסטית, התרבות הישראלית בחצי השנה האחרונה מתכנסת בתוך עצמה ● חוקרים שדיברנו איתם מתעקשים שבניגוד לאימרה על מוזות בזמן מלחמה, הן לא שותקות, אבל גם לא ביקורתיות ● מה תפקיד האופנה בתיעוד, ומה אפשר ללמוד מסיפורם של משורר אנגלי והציור "גרניקה" על המשמעות שיצירות עשויות לקבל בעתיד?

''גרניקה'' של פיקאסו, דוגמה לביקורת בדיעבד / צילום: ap, Manu Fernandez
''גרניקה'' של פיקאסו, דוגמה לביקורת בדיעבד / צילום: ap, Manu Fernandez

ד"ר נדב אפל עוקב מאז אירועי אוקטובר אחרי רשימות ההשמעה באפליקציות המוזיקה בישראל, ומה שהוא מוצא שם זה כמעט רק שירים בעברית. "להיטים בינלאומיים מגיחים לדקה, ואז נעלמים", אומר אפל, מהמחלקה לתרבות במכללת ספיר ומהמחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה. "זה דפוס שונה מאוד מזה שהיה לפני המלחמה. העולם נתפס כעוין, מנותק ולא רלוונטי. יש איזו אכזבה מהאפשרות שלנו להיות חלק מהמרחב הבינלאומי, אם כי אני מעריך שזו מגמה זמנית".

לא רק עברית שולטת כרגע במצעדים, גם הנוסטלגיה והעצב, והעדרות כמעט מוחלטת של שירים ביקורתיים. "אלה מגמות שזיהינו גם בתקופת האינתיפאדה השנייה, בשנות ה־90 של המאה הקודמת", אומר אפל. "המוזיקה הפכה יותר עדינה, מלנכולית ומדכדכת. הלהיט של התקופה היה 'דרכנו', שיר די עגום, ואפילו השירה בציבור חזרה אז לאופנה. טלילה אבירם כתבה על כך לא מעט בספרה 'בוא שיר עברי".

תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" נבראה אז כ"לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", תוכנית שירה בציבור. כך, בזכות החיפוש אחר הנחמה, המלנכוליה והנוסטלגיה במוזיקה, השתלטו תוכניות הריאליטי על המוזיקה הישראלית, אומר אפל.

אלא שאז הנוסטלגיה הייתה לימי ראשית המדינה. היום הצעירים שגדלו בשנות ה־90 וה־2000 נוסטלגיים לשנות ה־70 וה־80, לשירים שהם מזהים עם דור ההורים שלהם או שהם עצמם הכירו כילדים.

אפל נותן כדוגמה את גרסת הכיסוי של עומר אדם ל"ואיך שלא" של אריאל זילבר. "היא טוויסט מודרני על שיר חצי־ישן, חצי־עגום, שמתאים גם לשירה בציבור. אין עדיין במצעדים שירי שכול, אנחנו עוד לא מוכנים נפשית לזה. השירים עצובים, אך לא מדברים ישירות על המצב. שירי מחאה נשארו רק במצעדים האלטרנטיביים, וגם זה בקושי, וזה זה מעניין בהתחשב בסדר הגודל של המחאה והעובדה שסוציולוגית היא אמורה לכלול לא מעט יוצרי תרבות. במוזיקה הפופולרית היא בקושי מורגשת".

אריאל זילבר בסוף שנות ה־70, מהזמרים שהדור של היום חוזר לשירים שלהם / צילום: לע''מ - משה מילנר

יוצא דופן, שאולי מעיד על הכלל, הוא הלהיט הבלתי מעורער של תחילת המלחמה, "חרבו דרבו". "בארה"ב ידועה תופעת ה'דיס' בהיפ הופ, שבה אמן מעליב אמן אחר או שמתפתח קרב העלבות בין קבוצת אמנים אחת לאחרת. ההיפ־הופ בארץ מעולם לא היה חזק ב'דיס', אבל הוא כן היה באוריינטציה פטריוטית ומיליטריסטית. "חרבו דרבו" ממש בנוי כשיר דיס, אבל הוא מופנה לחמאס ותומכיו, והוא מאוד הגיוני לתקופה. אפשר היה לחשוב שיגיעו עוד כאלה, ואני בטוח שנכתבו לו הרבה חיקויים, אבל הוא היה כל כך חזק שהוא בלע את כולם. הוא כנראה מילא את הצורך".

בחודש האחרון, החלו לחזור בזהירות גם שירים קצביים יותר לפלייליסט, כמו "נאדי באדי" של שחר טובוך.

קודם כול מתארים רגשות ומתעדים

ייתכן שמה שנראה לנו היום כביטוי אותנטי של רגשות ייקרא בעתיד כאקט מחאה. לדוגמה "גרניקה" של פבלו פיקאסו, ציור שנתפס היום כביקורת על מלחמת העולם הראשונה, ייתכן שבכלל צויר כתגובה רגשית לכאב בעקבות האירועים ורק מאוחר יותר לציור המייצג את צער המלחמה ברמה העקרונית.

דבר דומה קרה לשיריו של משורר מלחמת העולם הראשונה וילפריד אוון. לפי מאמר של ד"ר גל הרץ מבצלאל, אוון כתב במהלך המלחמה במטרה להציגה כפי שהיא באמת, אך בעצמו בחר לשוב להילחם לאחר שטופל בעקבות הלם קרב. אוון תיעד את מחיר המלחמה ולאו דווקא ביקר אותה. היו אלה המטפל שלו ובני משפחתו שבדיעבד הציגו את התיעוד הזה כמחאה נגד המלחמה.

"האמנות שבדרך כלל שורדת לאורך שנים ונתפסת בדיעבד כמייצגת אירועים דרמטיים כמו מלחמות או טראומות, היא האמנות הביקורתית", אומרת ד"ר נעמי מאירי דן, היסטוריונית של האמנות, מרצה בכירה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, "אבל אנחנו עדיין לא בשלב הביקורתי. אין לנו עדיין פרספקטיבה. כך זה היה גם במלחמות קודמות. ממלחמת יום הכיפורים אנחנו זוכרים את הביקורת ביצירות של מנשה קדישמן ויגאל טומרקין ואחרי מלחמת לבנון הראשונה היו אלה הצלמים עדי נס ומיקי קצמן, לדוגמה, אבל העבודות שלהם הגיעו עם פרספקטיבה.

"בהיותנו בתוך האירוע עדיין, אנחנו מסוגלים כרגע בעיקר לתאר את הרגשות שלנו לגבי המתרחש, ועדיין לא לתת לו משמעות. שתי תערוכות שנפתחות בימים אלה ועושות זאת הן 'ערוגות בארי', שמספרת את סיפור הקיבוץ והאנשים דרך הצמחים שנותרו בבתיהם, ו"בין שחיקה לתקווה", שלפי הצהרת האוצרים שלה מבקשת 'לעשות מהלך של חמלה ותיקון באמצעות אמנות'".

מאירי דן אומרת כי בשני המקרים הללו, כמו ברוב תערוכות האמנות הפלסטית והמיצגים שמאפיינים את התקופה, בולט הרצון לתעד את הדברים כפי שהם. ייתכן, משום שהם נראים כלא ייאמנו, והתיעוד עצמו כבר מאפשר מידה של עיבוד, וגם חיבור רגשי בין מי שהיה שם ומי שלא היה שם, חיבור שחיוני לסולידריות ולקוהרנטיות הנרטיבית של החברה.

ייתכן שזה קורה גם מתוך חשש שמה שלא יתועד - יוכחש או יישכח. "גם הצלמים האמנותיים עוסקים היום הרבה בתיעוד. עסקתי בסוגיה הזאת כעשור לאחר רצח רבין, כאשר עלה לדיון לא רק ההבדל בין זיכרון לשכחה, אלא גם בין זיכרון להשכחה. השווינו אז בין התגובות לרצח רבין ולרצח קנדי, שהוא עדיין קונצנזוס בארה"ב, בניגוד לנרטיב סביב רצח רבין. בתערוכות שהתקיימו כעשור לאחר רצח רבין, וכן באופן ההנצחה שלו, כבר ניתן הרבה מקום לתיעוד, כנראה מתוך החשש שהאירועים יישכחו".

ד"ר נדב אפל מוסיף שגם בתחום המוזיקה, השירים יוצאי הדופן שכן מדברים על המצב מתארים אירועים ספציפיים או מספרים על נופלים מסוימים, ויש להם ערך תיעודי.

ד''ר נדב אפל / צילום: תמונה פרטית

האופנה כחיסון נגד השכחה

ד"ר מיטל פלג, חוקרת אופנה מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מאירה פן אחר של מעשה התיעוד. "היסטוריונים, גם אם הם לא מגיעים מעולם האופנה, תמיד מסתכלים עליה כדי להבין את הקולות בחברה, כי את ההיסטוריה כותבים מנצחים אבל את הלבוש קשה יותר לשכתב. היא מאפשרת לבחון יחסים חברתיים וכלכליים ומגדריים".

ד''ר מיטל פלג / צילום: תמונה פרטית

לדברי פלג, הכנות, או הקיטש, מיוצגים באופנה על ידי סמליות פטריוטית או רגשית: "שרשראות של חי גם על מי שבעבר צחקו על זה. סמלי ארץ ישראל השלמה וכמובן מגן דוד בכל מקום, לא רק אצל ישראלים אלא גם אצל יהודים, וגם סמלים צבאיים. וקעקועים - דם המכבים ואריות עם דגלי ישראל ו'לעולם לא עוד'. רואים יותר ירוק חאקי במרחב הציבורי, צבע שבדרך כלל הציבור הישראלי ממש נרתע ממנו מחוץ לשירות הצבאי, וגם צהוב, תוך התייחסות ישירה לחטופים".

נעה תשבי, עונדת סמלים יהודיים וישראליים / צילום: Reuters, Roger Wong

הסמליות הזאת, אומרת פלג, היא צורך אותנטי שעולה מהציבור, מתוך המקום ששחרר את הביקורת והתמזג לפטריוטיות באופן מלא. עולם האופנה משתף איתו פעולה. "מותגים רבים הוציאו קולקציות יהודיות ישראליות - נופר חתוכה, הולילנד, מיטל בר נוי". אך לדבריה מדובר בחיבור לא ציני מבחינת האופנאים הישראלים, בניגוד למה שקורה עם צבעי דגל פלסטין, שהפכו להיות הצבעים החמים של העונה באופנה העולמית, ומוקצים בארץ.

"אנחנו רואים שתאגידי ענק כמו זארה מעלים תמונות של קולקציות בצבעי פלסטין, כשברור שהמניע הוא כלכלי", היא אומרת.

אפל ופלג מזהים, כל אחד מכיוונו, הבדלים מגדריים בתרבות המלחמה. "נהוג לומר שכשהתותחים רועמים, המכפלת מתארכת", אומרת פלג. "גם במלחמות העולם הראשונה והשנייה ראינו בגדי נשים יותר מצומצמים וצנועים ופחות צבעוניים, גם בגלל המגבלות הכלכליות ומגבלות הסחר, אבל גם בגלל הרצון בצניעות ובשמרנות".

עכשיו אנחנו רואים בעיקר צניעות בלבוש. "נשים פתאום מבקשות לערוך מחדש בפוטושופ את התמונות החשופות שלהן או מוכרות את הבגדים הלא צנועים. זה לגמרי נובע מאיזו תפיסה מאגית שהצניעות יכולה איכשהו להגן על האהובים שלנו, או מתוך תפיסה ש'זה לא הזמן' למיניות מופגנת, ואולי אפילו שמה שקרה נבע מכך שנהנינו יותר מדי".

אצל הגברים דווקא לא רואים צניעות אופנתית, אולי להיפך: אחד הלהיטים של התקופה במשלוחים לחיילים היה תחתונים עם הכיתוב "איי לאב איזראל". אבל קורה אצלם משהו אחר. "הייחוד של התקופה הזאת הוא שהשירים נותנים מקום לקשיים רגשיים של גברים בצורה שהייתה פחות מקובלת לפני כן במוזיקה", אומר אפל. "גברים שרים על הכאב שלהם. למשל, 'אין לי מקום אחר' של איתי לוי, 'להשתגע' של שיר לוי או 'עוד' של נתן גושן.

"המגמה הזאת קשורה בשינויים מגדריים כלליים והעיסוק המוגבר של הדור הזה, כולל הגברים שלו, בבריאות הנפש, אבל גם קשור לטראומה של הגברים מהמלחמה. האזכור של הטראומה מאפשר לשוחח על המצב, בלי באמת לדבר על המצב. השיר עוסק בקושי אמורפי".

שירים ויראליים באינסטגרם

בשדה השירה הלא מושרת התגובה לאירועים הייתה אולי הכי מהירה. כבר בימים הראשונים אחרי אסון 7.10, התפרסמו שירים המתייחסים ישירות לאירוע. לדברי שרי שביט, משוררת, סופרת, עורכת ומרצה לשירה באוניברסיטת תל אביב, זהו חלק מתהליך שהחל לעבור על עולם השירה העברית כבר לפני כמה שנים. "משוררים העלו שירים טריים וגם ותיקים לעמודי הפייסבוק והאינסטגרם. כאשר השיר הוותיק או החדש הופך ויראלי, הוא מכה בברזל החם של המציאות.

"בהדרגה, נושאי השירים התרחבו מעבר לעדות הראשונית על האירועים: הקשר בין השואה לשבת השחורה, הסתכלות מפוכחת על ההרג הבלתי נסבל בעזה, ומבט על ההורות הישראלית וכיצד היא מגיבה בזמן מלחמה", אומרת שרי שביט.

ובמדיום הזה כן הושמעה ביקורת. "שירים על טראומה, פחד נורא, שבירת הקונספציה הביטחונית, נושא החטופים, הפגיעות המיניות, האובדן בנפש, והמצב הקשה בעזה, נכתבו ופורסמו על גבי דפי הרשתות והעיתונים, על ידי משוררות מרכזיות מהדור הצעיר והבועט של הסצנה השירית, ביניהן יעל סטטמן, מיה טבת־דיין ועדי קיסר.

"שירה היא פורמט שמחזיק עוצמה רגשית בדציבלים גבוהים - במעט שורות ומילים, ואולי, בגלל עננת המלחמה, זה בדיוק מה שהקוראים והקוראות יכולים להתרכז ב ו כעת".

יש הטוענים כי שירים הנכתבים ומתפרסמים בסמיכות לאירועים הם בעלי סיכויים נמוכים יותר להפוך משמעותיים ולהשפיע לאורך זמן, משום שאמנות זקוקה לפרספקטיבה, אבל יש דוגמאות בעברית לשירים שנכתבו בזמן המלחמה ושרדו עד ימינו. חיים גורי כתב את "הנה מוטלות גופותינו" למחרת האירועים המופיעים בשיר. נתן אלתרמן שכתב לאורך תקופת מלחמת השחרור את 'הטור השביעי' שבו סקר בשירה את אירועי התקופה, כתב כבר ב־1947, תחילת מלחמת השחרור, את השיר 'מגש הכסף', אף שהוא מתאר אירוע שמתרחש לכאורה אחריה.

שביט רואה בשירים של התקופה הנוכחית ערך רב, וממילא מעריכה כי לכך המשוררים מסוגלים כרגע. "בימים האלו, זה נראה לא הגיוני לכתוב על כל דבר אחר", היא אומרת.

המוזות עוזרות למצוא שייכות

אז מתברר שבניגוד לאמירה המקובלת, המוזות לא באמת שותקות כשהתותחים רועמים. החוקרים שדיברנו איתם מדווחים על עושר תרבותי שנוצר גם בזמן המלחמה, גם אם האמנות לא תמיד מתייחסת אליה ישירות.

"ההיצע מסחרר", אומרת פרופ' זהר שביט, מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב, "גם בתרבות הגבוהה וגם בנמוכה. קונצרטים, מחול, תערוכות; בסצינת האוכל כל הזמן נפתחות מסעדות חדשות, הפעילות התרבותית מתאפיינת בהרבה חיוניות, אולי אפילו בעודף חיוניות. גם הטלוויזיה מציעה שפע של סדרות חדשות ושל סרטי מקור".

פרופ' זהר שביט / צילום: תמונה פרטית

ייתכן שאותה אמירה על המוזות נובעת מכך שאותה אמנות פחות ביקורתית, יותר קיטשית, נוטה להישכח לאחר המלחמה, ולכן נדמה בדיעבד שלא הייתה. זה לא אומר שאין לה ערך. לדברי זהר שביט, התרבות עונה על צורך, בתוך חברה מפולגת, למצוא שייכות מחברת, ואולי לכן גם הביקורתיות נמוכה.

"הרושם שלי הוא שאנשים לא רוצים להישאר לבד עם המחשבות שלהם או עם החדשות. הם רוצים לצאת מהבית, לפגוש עוד אנשים שנמצאים איתם בשותפות גורל", אך אז הם נתקלים באשמת הניצולים. "האלמנט תרבותי יכול להצדיק את הגיחה החוצה. אם אנחנו זוכים להשכלה, אולי זה בסדר", היא אומרת.

היסטורית, מוסיפה זהר שביט, פריחה אמנותית ותרבותית אפיינה תקופות של אחרי מלחמה. "אנחנו לא נמצאים 'אחרי המלחמה' בשום מובן, אבל נראה שהרצון להיאחז בנורמליות מדומיינת קיים אצלנו גם בתוכה, אולי דווקא חוסר הידיעה איך ומתי היא עשויה להסתיים מוביל להקדמת השאיפה לנורמליות, והתרבות מתנהגת בהתאם".

עוד כתבות

כוונת SMASH X4 של סמארט שוטר מותקנת על נשק / צילום: אתר החברה

היזמית יוצאת רפאל שמביאה לבורסה כוונת חכמה שמסוגלת ליירט רחפנים

סמארט שוטר, שנוסדה ומנוהלת בידי מיכל מור, תנסה לנצל את הגאות במניות הביטחוניות כדי לגייס 200 מיליון שקל ● בחברה הצומחת, שעדיין לא מרוויחה, מחזיקים גם הפניקס ואלטשולר שחם

מושגים לאזרחות מיודעת. מיזוג / צילום: Shutterstock

ערוץ רשת 13 ו־i24news יתמזגו? זה מה שהמדינה צריכה לבחון

הבעלים של ערוץ i24news מתקרב לרכישת ערוץ רשת 13, ויש מי שכבר מעלים אפשרות של מיזוג ● מה ההגדרה של מיזוג, באילו תנאים הוא צריך לעמוד, ומי מפקח על זה? • המשרוקית של גלובס מציגה: המוניטור מבאר מושגים

האתגרים הצפויים במכירת ענקית הספנות צים / צילום: Craig Cooper

העובדים והרגולציה: האתגרים הצפויים במכירת ענקית הספנות צים

קרן פימי והפג־לויד הגרמנית צפויות לרכוש את צים תמורת 3.7 מיליארד דולר, באופן שיותיר את חברת התובלה הימית תחת בעלות ישראליות ● ועד העובדים כבר הכריז על שביתה מחשש לפיטורים המוניים לאחר החתימה המסתמנת על העסקה ● כעת הכדור צפוי לעבור לידיים של הממשלה שתבחן אותה

הכוח שמניע את הדולר / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי (נוצר בעזרת adobe firefly)

המאמר שקובע: הכוח החדש שמניע את הדולר

"מה שבאמת מזיז את הדולר הוא אופרת הסבון הפרועה שהיא הפוליטיקה האמריקאית", כותבים ב"פייננשל טיימס" ● אנליסטים: "אנחנו נכנסים לעידן חדש, הצמיחה בארה"ב תזנק השנה, אבל הדולר ייחלש" ● ההמלצה: לגדר את אמריקה

פלטפורמת המשחקים של סאנפלאוור / צילום: צילום מסך אתר CrownCoinCasino

עם משקיע מפורסם ו-200 עובדים: החברה המסתורית מת"א שכבר שווה יותר מ-2 מיליארד דולר

תחת דיסקרטיות כבדה, סאנפלאוור הצעירה מישראל הפכה לאחד השמות המובילים בזירת משחקי הסושיאל־קזינו, עם מחזור של מאות מיליוני דולרים והשקעה פרטית של גיגי לוי־וייס ● כעת, כשהיא חמושה במערכות AI מתקדמות ושווי שמוערך ביותר מ־2 מיליארד דולר, חברת הגיימינג מסמנת את היעד הבא: שוקי החיזוי ● המהלך עשוי לאלץ את "אימפריית הרפאים" לצאת סוף סוף לאור

שר הכלכלה ניר ברקת / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת

ברקת לממונה על התחרות: "לבדוק חשד לתיאום עמדות בין רשתות השיווק"

שר הכלכלה, ניר ברקת, פנה לממונה על התחרות בבקשה לבדוק חשד לתיאום עמדות בין רשתות השיווק וזאת בנוגע למכרז "הסל של המדינה" שבו זכתה רשת קרפור ● בפנייתו לממונה כתב ברקת, כי חלק מרשתות השיווק הפעילו "דפוסי תגובה דומים ומתוזמנים" כנגד המהלך

מג'ד אל־כרום. תורחב דרומה? / צילום: Shutterstock

תקדים מסוכן או תיקון עוול: בג"ץ יכריע אם לאשר שכונה שנפסלה ארבע פעמים

ערכאת התכנון העליונה דחתה את הצעת ביהמ"ש ופסלה הכשרה בדיעבד של הבנייה הלא חוקית במג'ד אל־כרום, שגם כוללת פריצה של עקרונות תוכנית המתאר הארצית ● כעת הסוגיה חוזרת להכרעה עקרונית בבג"ץ ● בעולם התכנון חוששים: "האישור יהווה תקדים מסוכן"

דנה עזריאלי / צילום: אריק סולטן

דנה עזריאלי מתיישבת על כס המנכ"לית עם שכר משודרג

דנה עזריאלי תהפוך למנכ"לית הקבוצה של החברת הנדל"ן המניב ● השף יוסי שטרית ישתף פעולה עם מותג הרכב הסיני זיקר ● אחד המטוסים בארקיע יישא את שמו של הזמר יהורם גאון ● וזה המינוי החדש בקרן ההון סיכון של האחים ברקת ● אירועים ומינויים

קשישים / אילוסטרציה: שלומי יוסף

העליון קבע: יש לברר את התביעה הייצוגית נגד חברות האשראי שלא סיכלו את "עושק הקשישים"

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בנוגע לתביעה ייצוגית נגד חברות כרטיסי האשראי ישראכרט, כאל, ומקס, והורה על החזרת ההליך למחוזי ● בתביעה נטען כי חברות האשראי לא מנעו ניצול קשישים ע"י חברות שיווק שבנו מנגנון שיטתי ורחב-היקף ופעלו לשכנעם למסור להם את פרטי כרטיסי האשראי שלהם

רולף האבן יאנסן, מנכ״ל האפאג-לויד ויאיר סרוסי, יו״ר דירקטוריון צים / צילום: שוקה כהן

עסקת צים נחתמה, והשווי הסופי נחשף

חברת התובלה הימית נרכשת תמורת 4.2 מיליארד דולר - מחיר המשקף פרמיה של כ-58% על מחיר המניה בוול סטריט ● עסקת הרכישה כפופה לאישורים שונים, ביניהם גם אישור המדינה, שמחזיקה ב"מניית זהב" בצים ● גורמים מעריכים כי צים תעמוד בקריטריונים הנדרשים לאישור העסקה

שיעורי האינפלציה / צילום: Shutterstock

האינפלציה הפתיעה לטובה בינואר: הקצב הנמוך ביותר מזה 4.5 שנים; מחירי הדירות שוב עולים

האינפלציה ירדה בכ-0.3% בחודש ינואר 2026, מה שמשקף קצב אינפלציה שנתי של 1.8% - מתחת לאמצע יעד היציבות של בנק ישראל ● הסעיפים הבולטים בהם נרשמו ירידות: הלבשה והנעלה, תחבורה ותרבות ובידור ● מחירי הטיסות לחו"ל ירדו ב-8.1% לאחר העלייה המפתיעה שרשמו בדצמבר ● מחירי הדירות המשיכו במגמת העלייה והתייקרו בכ-0.8%

המשקיע האינטליגנט / צילום: Shutterstock

מחקר חדש מגלה: זה לא הסיכון שצריך להדאיג אתכם בנוגע לשווקים

האם הדומיננטיות של מניות "שבע המופלאות" משפיעה לרעה על ה־ S&P 500 ? תלוי את מי שואלים ● מחקר מהעת האחרונה מדגים כי מבחינה היסטורית, ויתור על סיכון בכל פעם שהשוק נהיה ריכוזי יותר, גורר הפסדים ● אז אולי השקעה של 33% מהתיק שלכם ב־7 חברות לא כזו מסוכנת

רולף האבן יאנסן, מנכ״ל הפג-לויד / צילום: Reuters, Ulrich Perrey

מנכ"ל ענקית הספנות שרוכשת את צים: "נשמור על נוכחות משמעותית בישראל"

רולף האבן יאנסן, מנכ"ל הפג לויד, התייחס במסיבת עיתונאים לעסקת הרכישה שנחתמה מול צים ● האבן יאנסן העריך כי לא צפוי שינוי במצבת העובדים בטווח הקרוב, אך במבט קדימה, סביר שמספר המועסקים בשתי החברות יחד יהיה נמוך מהיום ● לדבריו, מחיר העסקה "בהחלט לא נמוך, אך אנו מעריכים שזה נכס מצוין ושהפרמיה מוצדקת"

עו''ד ספי זינגר, יו''ר רשות ניירות ערך / צילום: עופר עמרם

רשות ני"ע מקדמת: מניות ציבוריות יקבלו מסלול ירוק לרישום בחו"ל

בימים אלה, רשות ני"ע בוחנת החלה של המודל הקנדי, שיקל רגולטורית על חברות ציבוריות ישראליות ויאפשר להן קבלה מהירה לוול סטריט ● במקביל, רשות ני"ע סימנה את הקבלנים: בונה מודל דיווח חדש שיאלץ אותם למחוק את המבצעים היצירתיים ממחיר הדירה

קמהדע / צילום: יח''צ, איור: גיל ג'יבלי

התמחור עדיין לא מגלם את הערך האמיתי של המניה הזו

הכניסה לתחום מוצרי הפלזמה הייחודיים עם ביסוס פעילות בארה"ב הפכו את קמהדע לחברת ביופארמה בינלאומית ● תמחור המניה עדיין אינו מגלם את מלוא פוטנציאל הצמיחה העתידית ● בדרך היא תצטרך להתגבר על מתחרות מבוססות, חשיפה לשערי מטבע וסיכוני שרשרת האספקה ● ניתוח חברה, מדור חדש

אלי גליקמן, נשיא ומנכ''ל צים / צילום: איתי רפפורט - חברת החדשות הפרטית

עשרות מיליוני דולרים למנכ"ל ולמתווך: המרוויחים מעסקת צים

ענקית הספנות הגרמנית הפג לויד וקרן פימי צפויות לרכוש את צים ● אם העסקה תצא לפועל, המנכ"ל אלי גליקמן ייהנה מכ-40 מיליון דולר, והוא לא בעל המניות היחיד שירשום תשואה משמעותית ● סאמר חאג' יחיא, לשעבר יו"ר בנק לאומי, שתיווך בעסקה, עשוי לגזור קופון של מעל 10 מיליון דולר

אילוסטרציה: Shutterstock

אלטשולר וילין לפידות מפספסים גם בינואר. ומי הגופים שמככבים בצמרת התשואות?

זינוק של כמעט 10% במדד הדגל המקומי הקפיץ את התשואות בקרנות ההשתלמות במסלול הכללי והמנייתי ● חברות הביטוח המשיכו ליהנות מהחשיפה המוגברת לשוק המקומי והציגו תשואה עודפת ● אילו גופים פספסו את הביצועים הטובים של הבורסה המקומית, וכמה עשו מסלולי ה-S&P 500 לנוכח התחזקות השקל?

מחלקת העסקים של ארקיע / צילום: ארקיע

ארקיע משיקה קווים חדשים ומחלקת עסקים גם בטיסות לאירופה

בין היעדים החדשים שארקיע מתכננת להפעיל בקיץ הקרוב נמנים פוקט שבתאילנד, מלאגה ואיביזה בספרד וכן וילנה בליטא ● בנוסף משיקה החברה מחלקת עסקים גם בקווים לאירופה, לראשונה בתולדותיה. כמה זה יעלה?

טיל בליסטי באיראן. האם טהרן חותרת להסכם אמיתי? / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl

הבטן הרכה של איראן לקראת סבב נוסף של שיחות עם ארה"ב: מכירת הנפט

טראמפ מעמת את טהרן עם מציאות חדשה לקראת סבב השיחות השני בג'נבה: נכונות של המערב למו"מ לצד לחץ צבאי חסר תקדים ● איראן מגיעה עם אורניום מועשר בהיקף גדול ותשתית חשמל מקרטעת, והשאלה הגדולה היא האם תסכים להעשרה מחוץ למדינה

מימין: לן בלווטניק, מבעלי רשת 13; פטריק דרהי, המשקיע החדש; ואמיליאנו קלמזוק, מנכ''ל רשת 13 / צילום: טים בישופ, יח''צ, רויטרס

הלחץ נגד עסקת רשת מגיע לחו"ל. האם דרהי יקבל שיעבודים, ומה ייצא למנכ"ל?

מנכ"ל רשת 13 אומנם לא יקבל מניות הודות לכך שהביא את איש העסקים פטריק דרהי כמשקיע בערוץ, אבל ההזרמה צפויה לכסות גירעון של 120 מיליון שקל ● רשות התחרות תצטרך להכריע האם מדובר בהלוואה או בשותפות, והעיתונים בבריטניה עוקבים מקרוב אחר ההתרחשויות