אורי יהודאי / צילום: סיון פרג'
מדינת ישראל הצמיחה לאורך השנים רק קומץ של מנהלים מיתולוגיים שהובילו חברות תעשייה מסורתיות לשווי של מיליארדי דולרים. חבר בכיר באותו מועדון הוא אורי יהודאי, מי שתחת ניהולו זינק שווייה של חברת פרוטרום, יצרנית של תמציות טעם וריח עבור תעשיית המזון ל־7.1 מיליארד דולר, שווי פעילות שלפיו נמכרה בשנת 2018 לחברת IFF האמריקאית. מדובר בתשואה של כמעט 50,000% שהניבה מניית החברה מאז הונפקה בבורסה בת"א בשנת 1996 ועד למכירתה - לבטח מיצירות הערך הגדולות שידעה הבורסה מאז ומעולם.
● אורי יהודאי מדבר, חלק ראשון | "במשטרה אפילו לא טרחו להגיד טעינו, או סגרנו את התיק מחוסר אשמה"
● לראשונה מאז 2019: הבנק המרכזי האירופי הוריד את הריבית
את יצירת הערך המדהימה הזאת, בתוך 22 שנים, ביסס יהודאי על מסע רכישות גלובלי של פרוטרום, שכלל קנייתן של קרוב ל־50 חברות קטנות ובינוניות. בדרך הפך לאחד המנהלים העשירים בישראל, עם שכר שהצטבר לעשרות מיליוני שקלים, והדובדבן שבקצפת - בונוס שקיבל בעקבות השלמת המכירה ל־IFF בסכום דמיוני של 20 מיליון דולר.
כל אלה הפכו את יהודאי לבעל הון שיכול היה לפרוש בשקט ולהתמסר לתחביבו הימי, מסעות ביאכטה סביב העולם. אלא שהחיידק העסקי לא הרפה ממנו, מסתבר, מה שגורם לו להוביל כיום כיו"ר שלוש חברות הפועלות בתחומי הבריאות והמזון (סימפליויה, גלעם ורפא) המשתייכות לפורטפוליו של קרן פימי, שבראשות בן דודו ישי דוידי. כל השלוש, שבהן יהודאי מחזיק במניות מיעוט (בין 5% ל־10% מההון), השביחו משמעותית את ערכן מאז שנרכשו, לעתים במאות אחוזים, והן מועמדות להנפקה בבורסה כשהשוק יאפשר זאת.
לאחרונה הוסר צל כבד שרבץ על יהודאי: סיום חקירת משטרה (בלהב 433) שנפתחה לאחר מכירתה של פרוטרום, בחשד למעשי שוחד לכאורה שביצעו בכירי החברה ברוסיה ובאוקראינה טרם מכירתה, וסגירת התיק מחוסר אשמה. כעת, לאחר קרוב לחמש שנים של שתיקה תקשורתית, הסכים יהודאי לשתף את גלובס, בראיון ראשון ובלעדי, במספר תובנות ואנקדוטות שצבר בדרכו בעולם העסקי, בתקופת ניהולה של פרוטרום ולאחריה.
חקירת המשטרה
"יש אנשים שזה הרס להם את החיים"
"מכרנו את החברה באוקטובר 2018. ביוני 2019 כשאני אורז את הדברים שלי ומתכנן את הטיול הקרוב לחו"ל, זיהיתי מעטפה בצבע תכלת שלא נראתה לי מוכרת. אני פותח ורואה 20 עמודים שמספרים סיפור שלם על מעשי שחיתות לכאורה, שבעיני לא היו ולא נבראו וגם לא שמעתי עליהם. בפסקה האחרונה נכתב שאם נעביר 600 מיליון דולר לחשבון של משרד עורכי דין מרוסיה שיושב בהרצליה, אז הם לא יחשפו את הדברים.
"אני כמו מטומטם צחקתי, העברתי בפקס ליועצת המשפטית של פרוטרום, חברה שבה בעיקרון כבר לא עבדתי, ואמרתי לה - תטפלו בזה. ונסעתי. זו כנראה הייתה טעות לא לומר להם מיד להתייחס לזה כסחיטה.
"באוגוסט, יחד עם הורדת תחזיות ונפילה של המניה של IFF, מסיבות שלא קשורות בנו, הם פתאום אמרו שנודע להם על מעשים לא תקינים שהיו בחברה. מי הלך למשטרה ולפרקליטות? לדעתנו אותו סחטן. אני לא חושב ש־IFF הם שדיווחו למשטרה. אני לא חושב שהיו להם כוונות רעות כלפי ואני לא ברוגז איתם. הרי זה גם פוגע ב־IFF, אולי לא פחות מאשר בי.
"אני כן כועס, יותר נכון מתוסכל, מההתנהלות הלא הוגנת של המשטרה. לא על עצם זה שחקרו. אם מגיע אליהם מידע כזה, הם חייבים לחקור אותו, אבל הטענות היו מגוחכות. אמרו ששילמתי 50 דולר לפקיד מכס באוקראינה כשלא הייתי אף פעם באוקראינה. זו רמת הטענות שנטענו.
"אחרי יום ורבע של חקירה הם לא המשיכו לשוחח איתי וגם לא סגרו את התיק, וכשסגרו את התיק לא אמרו על מה. אם לא הייתי מתעקש, לא הייתי יודע שהתיק נסגר מחוסר אשמה. כמו שידעו להודיע שיש חקירה, יכלו גם להודיע בריש גלי שסגרו אותה בלי כלום.
"והרי אנשים נורמטיביים מאוד נלחצים מאירוע כזה. אולי לי אישית החקירה לא כל כך הפריעה. המשכתי לבצע השקעות ולנהל אותן, אבל יש אנשים שזה הרס להם את החיים. חסמו להם חשבונות, איבדו על זה עבודות. הרי מי יאמין גם אם אתה יודע שלא עשית כלום? ובכל זאת גם אצלנו הבת שלי פתאום לא יכלה להוציא כסף באשראי. מה זה נותן? מה זה תורם לחקירה? שיחקרו אותי 18 יום ולא זה. אבל זה לא מה שעשו".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "החקירה נפתחה בחשד לעבירות שוחד של עובד ציבור זר. בסיום חקירה יסודית התיק הועבר לבחינת הפרקליטות שהורתה על סגירתו, והחשודים עודכנו בהתאם".
ניהול מפעל תחת אש
"המטרה של האיראנים היא לא קריית שמונה"
"מפעל הוא כמו עץ זית. אתה נוטע אותו יום אחד בציפייה לפירות בעוד הרבה מאוד שנים. אם תנסה לעקור ולהזיז אותו, יקח עוד המון שנים עד שייתן פרי". מסיבה זו, מסביר יהודאי, הוא בחר שלא להעביר את פעילותה של יצרנית המכשור הרפואי סימפליויה, בראשה הוא עומד, מקריית שמונה המופגזת למקום אחר.
"גם בקורונה התמודדנו עם מחסור בחומרי גלם ומשאבים וקשיים בשינוע ואווירה קשה, אבל אז היינו בצרה הזו עם כל העולם, ואילו במשחק הזה אתה לבד. אנחנו מספקים ציוד חיוני ולא יכולים להגיד 'אין לנו'. אם לא היינו מצליחים לשכן חלק מהעובדים המפונים שלנו במקום קרוב ולגייס חלופיים לאלה שהתרחקו - אז הלך עלינו.
"אין דבר יותר מובן מאליו עבורי מלהשאיר את המפעל פתוח בתקופה הזו, ולא להרים ידיים. יש לנו קשר טוב עם הצבא ומשרד הביטחון ואנחנו מתואמים איתם. אנחנו גם מתפללים וגם מנסים לשמור על שגרה. נניח בליל המתקפה האיראנית התקשרו המנהלים של המפעל ושאלו אם לסגור. אני לא מפקד בצבא אבל זה לא מאוד שונה, כי מעורבים בכך חיי אדם. אמרתי - המטרה של האיראנים היא לא קריית שמונה. החלטתי לא לסגור, זה המעשה הכי ציוני.
"אני נוסע הרבה לקריית שמונה. אני לא אגיד לעובדים שלי לנסוע ואז לא אסע בעצמי. בעיר ראיתי חנות שבה מוכרים כל מיני סולמות וכלי עבודה. כל בוקר הוא מוציא החוצה את כל הסולמות וכל ערב הוא מכניס אותם בחזרה, ובטח לא מכר מתחילת המלחמה סולם, אבל הוא לא מוותר. אני מעריץ אותו".
נכון להיום אנחנו עובדים ב־90% קיבולת, כשרק בחודש אוקטובר ירדנו מהרמה הזו ועבדנו ב־60%. יש לנו 35 עובדים שהתפזרו והשתקעו במקומות אחרים וכנראה לא יחזרו".
העסקים אחרי פרוטרום
"צריך לקחת מעדר ולסדר את השוחות"
"אני מאוד אוהב ים ומדבר, ומאוד אוהב עבודה. אני אוהב שיהיה מעניין ואני אוהב להצליח. אלה דברים שלכאורה יש ביניהם סתירה, כי כדי שיהיה מעניין צריך לקחת סיכונים מסוימים, ואז ההצלחה לא מובטחת. היום אני עובד שני שלישים מהזמן שלי, ובקיץ מפליג ביאכטה שלי, אבל זה לא באמת חופש. אני בזום ובטלפון או בפגישה מעת לעת. אני לא באמת יכול להיות בפנסיה".
"כשהגעתי לתפקיד היו"ר הפעיל בסימפליויה (חברה שאותה רכש עם פימי מידי טבע, בעת שענקית התרופות הישראלית נקלעה למשבר שאיים על קיומה), ראינו שאין הנהלה, שהכספים מדווחים לטבע ואין IT, כי גם את זה מקבלים מטבע. זה ממש לקחת מעדר ולסדר את השוחות, אפילו כדי לדעת כמה בדיוק העסק מוכר בכלל.
"אני אשקר אם לא אומר שלפעמים שאלתי את עצמי למה הייתי צריך את זה. אם כבר לעבוד כמו בפרוטרום, אז בשביל מה מכרנו אותה? אבל אני לא יודע להיות יו"ר לא פעיל, ולא הייתי מוכן להיות דירקטור בחברה שבה אני לא בעל מניות מהותי. יש לי אחריות למקום שבו אני נמצא. בסופו של דבר אחרי תהליך אינטנסיבי, אני יכול לומר שאמנם פרוטרום הייתה הבת השלישית שלי, אבל עכשיו יש לי נכדים. בכל חברה שבה השקענו מצאנו יהלומים שהיו מוסתרים במגירות, שלא פותחו, אם משום שלא האמינו בהם או משום שלא היה כסף להשקיע".
ההרפתקאה בקנאביס
"גיליתי שוק מלא במספרי סיפורים"
"תחום הקנאביס הרפואי היה נראה לי מבטיח, ולא רחוק מאוד ממה שעשינו בפרוטרום. כתחום הוא עדיין נראה לי בעל פוטנציאל לבנייה של עסקים אמיתיים, וגם ברפא (אחת החברות שהוא מוביל, ג"ו וח"ש) יש קנאביס ברמה מאוד גבוהה.
"אבל כשגויסתי לתפקיד יו"ר חברת הקנאביס שדה, גיליתי שזה שוק מלא במספרי סיפורים. אחרי שבועיים אמרתי שכל אחד בשוק הזה, מה שהוא אומר שיש לו - זה רק מה שהוא רוצה שיהיה לו, ומה שהוא אומר שכבר היה לו, עוד אין לו. ואחרי פגישה שהייתה לי בחו"ל עם שותפים באיזו חווה במקדוניה, הבנתי שזו לא התעשייה שאני רוצה להיות מחובר אליה, בצורה שבה היא התקיימה באותו הזמן. אלה היו אנשים שלא באמת רצו לבנות עסקים אמיתיים.
"כשהחברה רצתה לגייס כסף אני רציתי בשווי מסוים, והחברה אמרה לי 'למה? בואו נגייס בשווי כפול'. בסוף הלכנו על כמעט מה שהם אמרו, ומתקשר אלי חבר ואומר 'למה אתה לא מציע לי להשקיע בחברה שלך?', אמרתי לו 'זה לא בשבילך, עזוב'. והחברים אומרים 'אבל אם אתה בחברה, אני שם מיליון, אני שם שני מיליון', ואמרתי לעצמי - את זה אני לא יכול. זו לא האתיקה שלי. קלטתי שאם לא נוח לי להביא את החברים שלי להשקעה, סימן שאני מרגיש שמשהו פה לא בסדר. הפסדתי הרבה כסף בסיבוב הזה, בטיפשותי, אבל לא רציתי להיות מעורבב שם.
"היום אני שם את השם שלי על כל ההשקעות שלי. הרי אין כל כך הרבה משקיעים מוסדיים בארץ, ואלה אותם משקיעים שנכנסים איתנו בכל החברות. גם פימי וגם אני לא היינו מציעים להם השקעות אם לא היינו מאמינים שאלה עסקים שימשיכו לצמוח".
הכוכבת העולה תורפז
"יש מקום לעוד חברות שיעשו את מה שעשינו"
"יש מקום לעוד חברות ישראליות שיעשו את מה שפרוטרום עשתה. אחרי המכירה הציעו לי להיכנס למיזמים כאלה, אפילו ל־SPAC עם מימון מובטח של 300 מיליון דולר שירכוש כזו חברה, אבל לקח לי לא יותר משתי נסיעות כדי להבין שאני לא יכול להתחרות בבת שלי, שהייתי מזוהה איתה מהלב שלי.
"לחברת תורפז (שבדומה לפרוטרום עוסקת בייצור תמציות טעם וריח, ודוגלת באסטרטגיה של צמיחה באמצעות רכישות בעולם) יש יזמית טובה והם לקחו מפרוטרום כמה אנשים טובים. הם עובדים באסטרטגיה נכונה, והשאלה אם יידעו לבנות מוטת שליטה ולצמוח מעבר לגודל מסוים, לעסק מנוהל גלובלית. אני מאחל להם שיצליחו וחושב שיש מקום לחברות כאלה".
מתי צריך למכור חברה
"הבעלים אמר 'אם אתה הולך גם אני הולך'"
"סבתא שלי אמרה שהפפאיה נופלת מהעץ כשהיא בשלה. היו לי הרבה שיחות עם מנכ"לים שהובילו חברות ומכרו אותן בשנים האחרונות, וכולם אומרים: 'לא מכרנו בזמן הנכון' מבחינת השווי. אבל יש איזה אלמנט של התעייפות החומר. כשחברות צומחות לשוויים של 6-7 מיליארד דולר, קשה לתחזק הנהלה ישראלית שתוביל כזה גודל של חברה.
"המכירה של פרוטרום יכולה הייתה להתרחש חמש שנים לפני או חמש שנים אחרי, זה לא היה משנה ברמה המהותית. קיבלנו הצעות רכישה עוד קודם, אבל כש־IFF הציעו לקנות את החברה, אני יודע שעייפות החומר הייתה חלק ממה שהביא אותי אל בעל השליטה, ג'ון פרבר (שנפטר לאחרונה), עם דף ארוך ומלא בנקודות לגבי למה דווקא עכשיו זה הזמן הנכון למכור ולמה זו הצעה טובה. בעצם זה היה קשור לרצון שלי לעשות שינוי.
"ישבתי במשרד שלו עם דמעות בעיניים. אמרתי לו - אם אתה לא רוצה למכור, בוא נחפש מנכ"ל שיקח את זה. הוא אמר לי: 'אם אתה הולך גם אני הולך'. כך התקבלה ההחלטה.
"ואז אשתו מאיה הגיעה וראתה אותו בפנים נפולות. והוא אדם שהיה אופטימי ללא תקנה, באמת אדם שכל דבר לא טוב שהיית מספר לו, הוא היה מסביר לך למה זה טוב. היא הבינה מה מתרחש והתחילה לצעוק שזה העסק שלהם שהיא הכי אוהבת. פרוטרום היוותה אז בערך חצי מההון של משפחת פרבר, אבל לא בגלל זה היא בכתה, אלא בגלל הקשר הרגשי שלה לעסק.
"הם התחילו להגיד 'אולי בנג'מין ינהל את זה', הנכד שלהם. אבל הוא היה אז רק בן 17 וחלם להיות עיתונאי שיסקר את ליגת ה־NBA".
הכישלון בטיפוח יורש
"גם אלי הורביץ לא הצליח בזה בטבע"
"אני כנראה נכשלתי בבנייה של דור המשך בפרוטרום. זה החלום של כל אבא שרוצה שהילד שלו ימשיך את דרכו, וגם אצלי. זו אמנם לא הייתה חברה משפחתית, אבל לא גידלתי בתוך החברה מישהו שימשיך אותי. זה קורה לחברות רבות, גם אלי הורביץ המנוח לא הצליח בזה בטבע. גם בחברות משפחתיות במשק הישראלי, אתה לא רואה שהדור השלישי עושה כמו הדור הראשון ואולי השני. לרוב לא רואים כל כך הצלחה בהעברת השרביט".
מחאת המגזר העסקי
"אמירות מוטעות שמחלישות את המדינה"
"אם מישהו היה מזמין אותי להיות שר הכלכלה או התעשייה, הייתי קופץ על זה. לצערי אני חושב שהמשרדים האלה לא מנוהלים בצורה מקצועית ולא רוצים לשמוע את אנשי המקצוע. זה שונה ממה שהיה כאן בתקופות אחרות. השר הוא אולי בהכרח פוליטי, אבל אפשר למנות מנהלים שמעוניינים להבין וללמוד, והתסכול הוא שזה לא מה שקורה. אז אני משקיע בחברות ובאנשים שלי ותורם את מה שאני יכול מחוץ לזירה הפוליטית. תעשיינים צריכים לחזק את התעשייה, גם במצב הנוכחי.
"רבים בטח יכעסו אם אומר שלדעתי אמירות כמו 'נוציא את הכסף מישראל' (מצד אנשי עסקים במהלך המחאה כנגד הרפורמה המשפטית שקידמה הממשלה אשתקד, ג"ו וח"ש) היו אמירות מוטעות. זה מחליש את המדינה. לך תשכנע משקיע מבחוץ לשים את הכסף אצלך, כשאתה עצמך אמרת שלא בטוח כאן ושאתה מוציא אותו. אלה אמירות שלא דואגות לעתיד שלנו. זה לא שאני חושב שהמחאה נגד הממשלה הייתה לא נכונה, אבל האמירות האלה לא היו הדרך".