חיילי צה''ל בגבול הצפון משתמשים בטרבושה להצתת אש מעבר למכשול בגבול לבנון / צילום: צילום מסך מהרשתות החברתיות
הבוקר התפרסמו סרטונים של אמצעי לחימה יוצא דופן בחזית הצפון: טרבושה, ששיגרה קליעים בוערים מעבר לגדר עם לבנון. כלי המצור העתיק, שהיה בשימוש עד ימי הביניים המאוחרים, מצא שימוש גם במלחמה של המאה ה-21 בחישוף הסבך ושטחי הקוצים היבשים. טרבושות אלה בשימוש של צה"ל כבר מנובמבר 2023, אך תמונותיהן נחשפו רק לאחרונה.
● אנחנו עמוק בבור כלכלי גם בנטרול הוצאות המלחמה
● המשרוקית של גלובס | בצל ההסלמה בחזית הצפון, מה עושה הממשלה לטובת המפונים?
על פי ד"ר גיא שטיבל מהחוג לארכיאולוגיה באוני' ת"א, המתמחה בארכיאולוגיה צבאית, "בהיסטוריה של המלחמה יש הרבה מאוד עקרונות חוזרים. טקטיקות של שימוש באש מגיעות עוד משחר ההיסטוריה, כבר שמשון בספר שופטים חיבר לפידים לזנבות של שועלים, ויש גם עדויות מקבילות על הרקלס בתרבות היוונית".
מה ההבדל בין בליסטה, קטפולטה וטרבושה?
לפני הכל, כדאי לעשות סדר במונחים השונים של כלי מצור עתיקים ששימשו בערבוביה בדיווחים בתקשורת: "קוראים לזה בטעות בליסטרה, וזה שגוי. בליסטה (Ballista) היא המצאה יוונית עתיקה עוד יותר, שמייצרת אנרגיה על ידי פיתול של גידים. זה ממש הייטק, ויש מדריכים ביוונית עתיקה שמסבירים איך להרכיב אותה. העדות העתיקה ביותר לבליסטה מגיעה מפאפוס בקפריסין, והכלי השתכלל בתקופת אלכסנדר הגדול ועוד יותר בתקופה הרומית, והוא מוזכר גם בספר מקבים כ"עקרבים" או "זורקי אש" כי כבר אז הם שימשו לא רק ליידוי אבנים וחיצים, אלא גם להפיץ אש ממרחק גדול". בתקופה הרומית, מספר ד"ר שטיבל "היו בליסטאות שיכלו ליידות אבנים במשקל 25 ק"ג ל-400 מטר. מצאו כאלה גם במצדה ובירושלים, ויש אלפי קליעים באתרי המצור ביודפת ובגמלא".
"מכונת מצור אחרת היא הקטפולטה, שהיא לרוב קטנה יותר, ומשתמש לשיגור חיצים עם ראש מתכת גדול. מצאו ראשי קטפולטות בגמלא, ויש עדות מיוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) שהמורדים היהודים הצליחו להשתלט על קטפולטה והכריחו שבויים רומאים ללמד אותם להשתמש בה. כי לא רק הבנייה היא מורכבת, אלא גם השימוש דורש אנשי מקצוע".
מה שידוע בתרבות הפופולרית כ"קטפולטה" הוא למעשה "אונגר" (פרד), שלדברי ד"ר שטיבל "נכנס לשימוש רק במאה ה-3 לספירה, בתקופה הנוצרית של האימפריה הרומית. גלגול של האונגר, מבחינת הרעיון, הוא הטרבושה. וזה באמת מה שראינו בצפון.
הטרבושה נכנסה לשימוש בימי הביניים, בשתי שיטות לייצור אנרגיה: אחת בעזרת משיכה של עשרות או אפילו מאות חיילים, והשניה היא כפי שראינו - משקל-נגד". בסרטון נראה מכשיר חשמלי גדול כלשהו, אולי מקרר, שמשמש כמשקל נג, שעם שחרורו - הקליע עף גבוה ורחוק מעבר לחומה. "אפשר לראות מכונות כאלה בארץ באפולוניה (תל ארשף) ששימשו בקרבות מצור של המוסלמים נגד הצלבנים".
ומה עושים עם טרבושה? "בגלל העוצמה הגדולה שהיא מייצרת, יכול להיות מנעד רחב של אפשרויות שימוש: החל מרתק של כוחות האויב, דרך פגיעות ישירות בחומות האויב כדי לאפשר לחיל הרגלים להסתער פנימה. אבל מה שראינו הוא שימוש שלישי, שגם הוא היה קיים בימי הביניים: שיגור מעבר לביצורים, לאזורים שאי אפשר לצפות עליהם ישירות. השימוש המודרני בארטילריה קנית הוא למעשה התפתחות של התפקיד הזה של הטרבושה".
הטרבושה, כמו תותח אבק השריפה שהחליף אותה, היא במקור המצאה סינית: "בגלל שהעולם הסיני פחות ניהל דיאלוג עם עולם, רק בעקבות הפלישה המונגולית היא הגיעה לאירופה. אבל בסוף זה כלי מאוד מסורבל, שצריך לבנות ולהעמיד בשדה הקרב. התותח החליף אותו כי הוא קל ונייד יותר, אפשר להציב אותו אפילו על ספינות, העוצמה גדולה יותר וגם הקליעים עצמם יכולים להתפוצץ" אומר ד"ר שטיבל.
אש כאמצעי לחימה
צה"ל הדגים לא רק שימוש בטכניקות מצור עתיקות, אלא גם את העקרון הבסיסי של שימוש באש בשדה הקרב "אש היא כלי רב תכליתי, שיכול לשמש ל'אדמה חרוכה' בהגנה ולפגיעה כלכלית גם במתקפה, כפי שחמאס עשו בעזרת בלוני התבערה שהדליקו את שדות העוטף לפני כמה שנים".
השימוש של צה"ל בכלי העתיק הוא לצורך חישוף הקרקע: "באזור שצמוד לקו הגבול יש סבך שבו מסתתרים אנשים מהצד השני ויכולים להסתיר בו גם ציוד שיגור וכלי נשק. אז עושים פעולות חישוף, ויש בזה הרבה יצירתיות. אפשר גם להשתמש בחיצים בוערים, עם ראש חץ שנראה כמו כלוב ואפשר לשים בו אלמנט בוער כמו בד ספוג בחומר בערה שלא ייכבה במעוף". השיטה בה ככל הנראה השתמשו בטרבושה הצה"לית היא עטיפה של הבדל בבד ספוג בשמן, כדי לוודא בערה איטית ולא מהירה מדי, כדי שהאש תגיע עד לצד השני.
בנייה ושימוש במכונות כאלה היא מיומנות לא מבוטלת, והטרבושה שנראית בסרטונים היא קצרת-טווח בלבד, והקליע מגיע מהר למדי לשיא הגובה. על פי ד"ר שטיבל "הכוונה הייתה רק לעבור את החומה, ולכן הטווח לא ארוך. יש מכונות הרבה יותר גדולות ומתוחכמות. אבל צריך הרבה ידע כדי לבנות את המכונה ולכוון אותה כדי שתגיע לטווח הארוך והמעוף יהיה חלק".
לדבריו "צה"ל כמובן לא מסתמך על הדבר הזה, זו יוזמה מקומית של מישהו שהייתה לו נגיעה לעולמות האלה. קיבלתי לא מעט שאלות האם אני קשור לזה, ולא, אבל זה כן קשור לאנשים מהתחום. צריך הרבה ידע, ויש מוטיבציה לחשף את השטח מעבר לחומה ולבער את הקוצים. לפעמים צריך לצאת מהקופסה, ובכלל - שווה לזכור שיש צרכים מבצעיים ועקרונות לחימה שלא השתנו לאורך השנים. עקרונות מסוימים, למרות כל ההתפתחות הטכנולוגית, נשארו זהים לגמרי. אולי דווקא בגלל הביקורת על צה"ל שהתמכר לפתרונות טכנולוגיים, הלכו לקצה השני של "לואו טק", למרות שבעצם זו מכונה לא פשוטה בכלל".
"הידע קיים בארץ, ולפני כעשור אפילו שפטתי בתחרות טרבושות של בצלאל" מספר ד"ר שטיבל "מאז שהאדם התיישב בישובי קבע, המלחמה היא לצערנו אחת התופעות הקבועות ביותר, ולמרות כל מה שהשתנה בחיים שלנו - חלק מהפתרונות תקפים באותה מידה".