כולם רוצים בית ספר לרפואה / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, חומרים: shutterstock
בשנים האחרונות, המרוץ להקמת בתי ספר חדשים לרפואה הפך מהיר וסוער מאוד. אוניברסיטת חיפה ומכון ויצמן, שהודיעו בחודשים האחרונים על פתיחת בתי ספר משלהם, הצטרפו לאוניברסיטת אריאל שפתחה בית ספר לרפואה רק ב־2019 ולאוניברסיטת בר אילן, שפתחה כמה שנים קודם לכן, ב־2012, בית ספר לרפואה בצפת. שתי יוזמות נוספות מחכות כעת לאישור המל"ג: בית הספר לרפואה של אוניברסיטת רייכמן בשיתןף עם מכבי ובית הספר הבינלאומי לרפואה באילת.
● סמנכ"ל סורוקה: "הבנו את הסיטואציה מהר ב-7.10. אנחנו בי"ח חזק, אנחנו מוכנים תמיד ואנחנו חיים את הדרום"
● WSJ | מה אומר "גיל הלב" שלכם על הבריאות שלכם
היעד: תוספת של 2,000 רופאים בשנה
הסיבה שדווקא עכשיו קמים עוד ועוד בתי ספר לרפואה היא קודם כול המחסור החמור ברופאים. מספר הרופאים לנפש שמוכשרים בבתי הספר לרפואה בישראל הוא הנמוך בין כל מדינות OECD.
במשך שנים הצליחה מערכת הבריאות להתגבר על העובדה הזאת בזכות הרופאים העולים (בעיקר העולים ממדינות ברה"מ לשעבר בשנות ה־90) ובזכות הכשרת רופאים בחו"ל.
אלא שבשנים הקרובות המצוקה צפויה להחריף מאוד, הן משום שרופאים רבים אמורים לפרוש לפנסיה והן משום שרפורמת יציב הגבילה את מספר המוסדות שבהם ניתן ללמוד רפואה בחו"ל לצורך קבלת רישיון ישראלי.
ההחלטה להגביל את הלימודים בחו"ל התקבלה בעקבות העלייה במספר הסטודנטים שלומדים במוסדות שאינם נחשבים טובים מספיק (הם נקלטו אחר כך לעבודה בעיקר בפריפריה). רפורמת יציב ביקשה לוודא שגם הסטודנטים מחו"ל ייכנסו למערכת הבריאות עם רמת הכשרה גבוהה, אולם לפחות בשלב הראשון היא תוביל לירידה במספר בוגרי הרפואה הזמינים למערכת, בגלל העלות הגבוהה יותר ותנאי הקבלה הנוקשים יותר של המוסדות הכלולים בה.
אם לא יחול כל שינוי בהכשרת הסטודנטים לרפואה, יהיו בישראל ב־2035 רק 2.9 רופאים לאלף איש, לעומת 3.4 בממוצע במדינות OECD.
ישראל אפילו אינה מכוונת ליעד של ממוצע OECD, אלא ליעד של 3.1 רופאים לאלף איש, וכדי לעמוד בו עליה להוסיף למערכת כ־2,000 רופאים בשנה. בעקבות רפורמת יציב, לפחות 1,400 מהם חייבים להגיע מהמערכת הישראלית, בהשוואה ל־1,000-1,100 כיום.
בהמשך, הכוונה היא להגדיל עוד יותר את מספר הרופאים הלומדים במערכת הישראלית, כדי שלא יצטרכו לנסוע לחו"ל, אפילו לא למוסדות העומדים בקריטריונים. להשארת הסטודנטים בישראל יש יתרון נוסף, והוא הפחתת מספר הסטודנטים ש"אובדים" לטובת קריירה בחו"ל.
סקר שערכה לפני כחודש קבוצת מדיקל דוקטור, שמנהל ד"ר משה כהן (היזם ששואף להקים בית ספר בינלאומי לרפואה באילת), הראה שכ־59% מהרופאים הללו ציינו שהם שוקלים קריירה באירופה או ארה"ב.
כמה בתי ספר צריך כדי לגשר על הפער
כמה בתי ספר לרפואה בישראל דרושים כדי להכשיר את הסטודנטים הנוספים? תלוי את מי שואלים. במוסדות הקיימים טוענים שהם יכולים לספוג את כל תוספת הביקוש, אם רק יאשרו להם, ולדעתם אין צורך במוסדות חדשים כלל.
לעומת זאת, במוסדות המתוכננים מכוונים לכ־80־100 סטודנטים בשנה, כלומר אם לא מגדילים את המוסדות הקיימים כלל, יש מקום לעוד 3־4 מוסדות חדשים בתקופה הקרובה.
ועדת גמזו, בראשות פרופ' רוני גמזו מבית החולים איכילוב, שקמה במטרה להציע דרכי טיפול במצוקת כוח האדם הרפואי, המליצה בדוח שהוציאה לאחרונה להגדיל את הקיבולת של בתי הספר לרפואה הקיימים, ולשקול להקים עוד בית ספר לרפואה אחד או שלוחות של בתי ספר קיימים, בדגש על הפריפריה.
בדוח הוועדה נכתב שהתשתיות הפרה־קליניות (מעבדות) בבתי הספר לרפואה צפופות, כך שיש סיבה להקים עוד בתי ספר לרפואה במקום להעמיס עוד סטודנטים על אותן תשתיות.
ועם זאת, יש כמה חסמים בפני הקמת בתי ספר נוספים, כמו סבסוד עלות הלימודים - כ־75 אלף שקל לסטודנט בשנה בבתי הספר הציבוריים, ובעיקר סגל ההוראה בבית הספר עצמו ולהכשרה הקלינית בבתי החולים. ישנו חשש כי בתי הספר החדשים לרפואה "ישתו" כוח אדם או שדות קליניים מבתי הספר הקיימים. תוכנית חדשה שכתבה ועדת גמזו מציעה פתרון לפחות לחסם האחרון. לפיה ניתן למצות יותר שדות קליניים מבתי החולים הקיימים על ידי שידוך בין בית חולים אחד לבית ספר עיקרי אחד לרפואה, הוספת שעות הוראה אחר הצהריים, הגדלת קבוצות ההוראה, הכשרה גם בקופות החולים ועוד. לפי הדוח, זה לא חייב להיות חסם.
בנוסף למחסור הכללי ברופאים, ישנו מחסור ספציפי במקצועות מסוימים וברופאים ביישובי הפריפריה. התוכנית הלאומית להכשרת סטודנטים לרפואה תצטרך לתעדף מוסדות שמתייחסים לסוגיות הללו ונותנים תמריצים לסטודנטים שבוחרים במקצועות או אזורי התמחות מסוימים.