הפקת נפט / צילום: Shutterstock, QiuJu Song
הביקוש העולמי לנפט צפוי להגיע לשיאו בשנת 2029, שלאחריה תחל ירידה בביקושים. כך העריכה בשבוע שעבר סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), שלמעשה הקדימה את התחזיות הקודמות שלה בנושא בשנה.
● "חברות התעופה לא לוקחות סיכון": השפעות המלחמה על המזה"ת
● אמברגו סמוי? המדינה שחתכה בחדות ובחשאי את אספקת הנשק לישראל
מדוח חודש יוני של הסוכנות עולה כי לאחר שהביקוש הממוצע לנפט ב־2023 עמד על 102 מיליון חביות ביום, הוא יצמח עד לכ־105.4 מיליון חביות ביום ב־2030 - בעידוד דלקי מטוסים וצריכת הענף הפטרוכימי, במיוחד בסין.
הבשורה החיובית שמגיעה מהסוכנות שמושבה בפריז, היא שצמיחת הביקושים לא צפויה להביא למחסור, שכן צד ההיצע עשוי להסתכם בתום העשור ב־113.8 מיליון חביות ביום. הסיבה שלמרות צמיחת הביקושים באסיה העלייה העולמית תהיה בשיעור מתון ביחס להפקה העולמית, היא שהביקושים לנפט בכלכלות המפותחות בעולם צפויים לרדת מ־46 מיליון חביות ביום בשנה שעברה ל־43 מיליון חביות ביום ב־2030 - הנתון הנמוך ביותר מאז 1991.
ייתכן כי היו תקופות שבשוק הנפט העולמי תחזית כזו של ביקושים נמוכים ביחס להפקה הייתה נשמעת מופרכת, אבל כיום ממש לא. דווקא מלחמת חרבות ברזל מבטאת זאת במידה רבה. בניגוד מובהק למקרי העבר, זו מלחמה משמעותית במזרח התיכון, שבה לא רק שמחיר הנפט לא זינק - הוא ירד: ב-7 באוקטובר, מחיר חבית ברנט עמד על כ-88.2 דולר. מאז, הוא ירד בכ־5% ל־84.1 דולר.
היחלשות אופ"ק משפיעה
ישנם גורמים מגוונים לכך, כמו הטמעת האנרגיות המתחדשות, שצפויה לתת את אותותיה ביתר שאת בעשור הבא, וכניסת מכוניות חשמליות, אבל בעת הנוכחית היחלשות אופ"ק+ היא שמשפיעה על השוק. ישנן שחקניות מחוץ לאופ"ק שמשפיעות כעת, וצפויות להשפיע אף יותר בשנים הקרובות.
לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, מדינות שאינן חברות אופ"ק+ יתרמו 75% מצמיחת ההפקה: ארה"ב תוסיף כ־2.1 מיליון חביות ביום, ואילו גיאנה, קנדה, ארגנטינה וברזיל יפיקו ביחד 2.7 מיליון חביות ביום.
לאחר אותן תוספות הפקה שיעלו על צמיחה בביקושים, מתחילת העשור הבא צפוי פתרון המימן הירוק להיות מהודק יותר, על חשבון נפט ותזקיקיו, לדוגמה במשאיות ובתחנות כוח.
מימן מיוצר באמצעות תהליך של אלקטרוליזה של מים, שדורש אנרגיה לא מבוטלת. בעולם האנרגיה מסומן המימן בצבעים שונים, בהתאם למקור האנרגיה של ביצוע האלקטרוליזה: אפור (גז טבעי), כחול (גז טבעי, תוך לכידת פחמן), שחור או חום (פחם), ורוד (גרעין) או ירוק.
המימן הירוק מהווה משימה מאתגרת, משום שהוא דורש שימוש מלא באנרגיות מתחדשות, כדי לאפס את הפליטות. אתגר נוסף נובע ממגבלה אובייקטיבית ברמה הבינלאומית: עדיין אין יכולות אחסון מימן נרחבות מספיק, והחברות הגדולות עדיין לא מייצרות די משאיות מבוססות מימן כדי שייווצר די ביקוש עבור תחנות תדלוק במימן. בניגוד לכך, תחנות כוח מתקדמות, כולל בישראל, כבר מסוגלות בעת הצורך לצרוך מימן במקום גז טבעי. בתחילת העשור הבא, לכל הפחות חלק מהמגבלות צפויות לרדת.
הסיבות לפער התחזיות
ייתכן כי אותן מגבלות מהוות לפחות חלק מהסיבות לפער מהותי בין תחזיות סוכנות האנרגיה הבינלאומית ובין תחזיות קרטל אופ"ק, שמעריך כי שיא הביקוש לנפט לא יגיע לפני 2045. בהקשר זה נציין כי חברות אופ"ק הן מדינות שכלכלתן תלויה באופן ניכר בהכנסות בנפט. לדוגמה, ערב הסעודית, שלפי הערכת קרן המטבע הבינלאומית רכיב הנפט היווה כ־40% מהתמ"ג שלה ב־2022.
"הביקוש יישאר גבוה"
"כל מי שמנתח את מערכת האנרגיה מודע לטווח הענק של התוצאות שאנחנו רואים, את חוסר הבהירות שאנחנו רואים, את התנודתיות שאנחנו רואים", אמר מורגן בזיליאן, מרצה למדיניות ציבורית בבית הספר למכרות של קולורדו לסוכנות "מרקטפלייס". המומחה מציין כי בין שהביקושים לנפט יחלו לרדת בתוך חמש שנים ובין שבתוך 15 שנים, הביקוש יישאר מעל 100 מיליון חביות ביום לאורך תקופה. "זה אומר כי נפט ימשיך להוות תעשייה משמעותית גם לאחר 2029".
הסוגיה שמתייחס אליה בזיליאן באה לידי ביטוי גם מגופים נוספים. אגף הסחורות של S&P גלובל, שצופה כי הביקושים לנפט עד תום 2024 יעמדו על 104.8 מיליון חביות ביום, מציג הערכה שנמצאת בין זו של סוכנות האנרגיה הבינלאומית ובין זו של אופ"ק. לפי האנליסטים של S&P גלובל, שיא הביקושים לנפט יהיה 109 מיליון חביות ביום ב־2034, והירידה לאחר מכן תהיה מתונה - ותרד מתחת ל־100 מיליון חביות ביום רק ב־2050. המשמעות המעשית היא ששאיפת העולם לאפס פליטות פחמן נטו ב־2050 אינה סבירה.