העברת אמצעי מיגון לעוטף עזה. העותרים לא קיבלו וטוענים לאפליה / צילום: דוברות משרד הביטחון
שלושת הקיבוצים היחידים במועצה האזורית אשכול שלא הוכרו כזכאים לסיוע עתרו לבג"ץ בבקשה לחייב את המדינה לעשות כן. בנוסף מבקשים העותרים לתקן את הגדרת קו העימות, להכלילם במסגרת יישובי תקומה ולהורות על מיגון דירוג המגורים של תושבים. עם הקיבוצים עתרו גם תושבים שטוענים כי בתיהם הפכו לבסיס צבאי.
הקיבוצים העותרים הם אורים, גבולות וצאלים, והם מצויים מרוחקים יותר מ-7 קילומטר מרצועת עזה, ובשל כך לא פונו - ובהתאמה לא זכאים לפיצוי.
● כנס מדברים צפון | "בצפון יש מלחמה אמיתית יום־יומית - אבל ירושלים לא איתנו"
● המומחים מאשרים: משק החשמל בישראל לא מוכן למלחמה ממושכת
טענות העותרים הן בכמה מישורים. הם טוענים לשרירותן של ההחלטות הנוגעות לעניינם, הן בנוגע לשרטוט קו העימות והן בנוגע לזכאות בפיצוי, בשים לב לנזקים שנגרמו לקיבוצים ולתושביהם בכל מישורי החיים. כן נטען כי אלה התקבלו על סמך תשתית עובדתית שגויה, תוך היעדר הפעלה של שיקול-דעת ובחוסר סבירות. כתוצאה מכך, נטען, הקיבוצים ותושביהם מופלים.
"עובדה היא שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר שלושת הקיבוצים נאלצו להתמודד עם היעדר היכולת לקיים חיי שגרה בשטחם, היעדר מיגון רואי לתושביהם, ניהול קהילה מפוזרת, התמודדות עם שכול ואובדן של בני משפחה וחברים קרובים וכו'", נכתב בעתירה. "בכל אלה שלושת היישובים העותרים אינם שונים מיתר יישובי קו עימות דרומי ו/או יישובי חבל תקומה. חרף זאת, המשיבים בחרו להתעלם מפגיעות אלה ולא קידמו ביחס לשלושת הקיבוצים כל הליך של תמיכה ופיצוי".
כן נכתב כי "אין ספק שהתעלמות זו עולה כדי אפליה פסולה, קל וחומר עת הנימוק לכך מבוסס על קריטריון מרחק ה-7 ק"מ מגבול רצועת עזה - קריטריון אשר כאמור לעיל אינו רלוונטי עוד".
העותרים טוענים בין היתר כי לאחר אירועי ה-7 באוקטובר ערכה הממשלה שינויים פרטניים בקריטריון המרחק, כמו למשל בעניינם של יישובים חקלאיים, שם הורחבה הזכאות עד 9 קילומטרים, ובהחלטת הפינוי.
סוגיית המיגון
טענה נוספת בעתירה, שהוגשה בידי עורכי הדין אביתר קנולר ונועה בן אבי ממשרד קנולר, ישינובסקי קינן ושות', נוגעת למיגון הבתים. העותרים טוענים כי לא זכו להיכלל ברשימת היישובים הזכאים לקבלת סיוע בבניית מרחב מוגן דירתי, כמו גם בפתרונות מיגון חלופיים, וזאת אף שהסכנה קיימת.
"הסכנה הטמונה בהיעדר מרחביים ממוגנים בקיבוצים נשוא עניינו אנו, התחדדה עוד יותר לנוכח אירועי ה-7.10.2023, בהם נאלצו תושבי הקיבוצים לסכן את חייהם ולהסתובב ברחבי קיבוצם, בחיפוש אחר מקום מוגן ראוי והולם, בעוד מחבלים הסתובבו בשטחים סמוכים להם. גם כעת, עת שבו תושבי הקיבוצים לבתיהם בלית-ברירה, בעוד האיום הביטחוני טרם הוסר, הממשלה לא רואה לנכון לקבל החלטה בדבר מיגון בתי המגורים בקיבוצים , בין היתר באמצעות תקציבי מינהלת תקומה".
מרבית התושבים, נטען, אינן יכולים לשאלת בעלות הבנייה של ממש, הנאמדת ב-200 אלף שקל. ההחלטה שלא למגנם, נטען, פוגעת בזכותם לחיים ולשלמות הגוף באופן שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אשר לתושבים, העתירה פורטת את סיפוריהם. דוגמה אחת נוגעת ליהונתן קנה, סגן הרבש"צ של קיבוץ אורים. כאשר החלה מתקפת הטילים בבוקר ה-7 באוקטובר, הוא רכב על אופניים עם חבר ליד מושב פטיש. הם נתקלו במחבלים שירו לעברם, וחברו נפצע. משפחתו התפנתה עצמאית מהקיבוץ, והוא נשאר לאבטח את הקיבוץ.
"בחלוף הימים נתגלו ליהונתן ומשפחתו ממדי האסון, ככל שאלה נוגעים לסביבתם הקרובה; לואיס הר, קולגה של אשתו של יהונתן, נחטף; השמרטפית של בנם הקטן, תכלת פיישבין זערור ז"ל, נרצחה בבארי; בת כיתה של בנו, אמילי הנד, נחטפה מקיבוץ בארי (ושוחררה בהמשך משבי חמאס); שלומי מתיאס ז"ל מקיבוץ חולית, המורה למוזיקה של בנו בבית הספר האזורי, נרצח - והרשימה עודנה ארוכה", נכתב בעתירה.