הצוללת. הילה ויסברג ואסף גלעד בשיחה עם שיחה עם סאמר סינג'ילוואי / צילום: Reza Green
סאמר סינג'ילאווי, תוכל להציג את עצמך?
"אני פלסטיני-מוסלמי ממזרח ירושלים. נולדתי בעיר העתיקה, ולמדתי בבית ספר נוצרי. עד האינתיפאדה הראשונה לא הרגשתי שיש סכסוך בעיר, כי כולם - יהודים, נוצרים ומוסלמים - הסתדרו יחד. כשהתחילה האינתיפאדה, פתאום היה 'אנחנו' והיה 'הם'. ראינו טנקים בטלוויזיה וילדים זורקים אבנים. בגיל 14 מצאתי את עצמי זורק אבנים".
● ראיון | "ישראל עברה גיהינום, אבל הוא יהפוך אותה לאטרקטיבית יותר בקהילת ההשקעות"
● תרומה לא מוכרת: חיילים קונים ציוד, המדינה מערימה קשיים ומסים
● המרגלים הרוסים מהבית ממול
● פרשנות | שחקני הפוקר שהוליכו שולל רק את עצמם
הבנת למה אתה זורק אבנים?
"התחלתי להבין שאני חי תחת שלטון זר. בגיל 15 נכנסתי לכלא לחמש שנים בגלל זריקת אבנים. למזלי, למדתי שם עברית והתחלתי לדבר לראשונה עם הישראלים".
בראיון מ־2021 לג'קי חוגי, אז במעריב, אמרת שהכלא היה עבורך בית ספר.
"הייתי צריך לדאוג לעצמי, להיות חזק וסבלני. השתחררתי ב־1993, בתקופת אוסלו, דובר אז על אוטונומיה בעזה וביריחו וחגגנו את זה. אז נבחרתי גם למזכיר הבינלאומי לארגון הצעירים של הפת"ח".
מה עשית ב־30 השנים האחרונות?
"ברמת הפרנסה יש לי עסקים בחו"ל. גרתי לאורך שנים באיחוד האמירויות, בספרד ובירדן, אבל חזרתי לכאן לפני כמה שנים ומאז אני מתמקד בפוליטיקה.
"השקעתי את זמני בבניית קשרים ושיח עם הישראלים. אני מדבר עם כל הישראלים: שמאל, מרכז, ימין, חברי כנסת, ראשי ממשלה לשעבר ואנשי צבא לשעבר. אני מופיע בתקשורת הישראלית ומוזמן לכנסים באקדמיה".
אתה מוגדר לעתים קרובות כ"איש של דחלאן". מוחמד דחלאן מוזכר כיורש אפשרי של אבו מאזן (מחמוד עבאס), ומייצג את האופוזיציה שלו. בתפקידו האחרון ברשות היה ראש הביטחון המסכל, אבל בשנת 2011 נאלץ לברוח לאבו דאבי.
"אבו מאזן גירש אותו (אחרי שנתפס מדבר עליו לשלילה - ה"ו וא"ג). כל מנהיג שיש לו השפעה ברחוב, הוא מתנגד לו. הוא שולט כיום רק בכוח של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. הוא הרס את הדמוקרטיה החדשה שהתחלנו לבנות ב־1996, התמיכה בו כיום כמעט אפסית. הוא נבחר ב־2005 לארבע שנים ומאז הרס את הכול. בתקופה הזאת הוא היה בקשר עם שישה נשיאים אמריקאים ותשעה ראשי ממשלה ישראלים ולא הצליח עם אף אחד מהם".
מאז אין שום סוג של בחירות ברשות?
"אין. ב־2006 היו בחירות שבהן חמאס זכה במרב המושבים, ומשם התחילה הבעיה - עם שלטון חמאס בעזה שהגיע שנה לאחר מכן, ועבאס שנשאר בגדה. רוב הפלסטינים לא שמחים מהשחיתות שעבאס הביא לגדה ומההרס שחמאס הביא לעזה. רוב הפלסטינים רוצים מנהיגות שתוכל לתת להם תקווה".
"הקונספציה ממשיכה בגדה"
איך אתה ודחלאן מכירים?
"אני חלק מהאופוזיציה של פת"ח. כשאומרים 'אופוזיציה' זה לא מיעוט, אלא הרוב ברחוב, ואנחנו מנסים להגיע למצב שבו שולחים את עבאס הביתה ומכריזים על בחירות. יש לנו אחריות כפלסטינים למצוא פתרון לסכסוך מהסיבה הפשוטה שאנחנו סובלים יותר.
"גם אתם סובלים ושולחים את ילדכם לצבא. אבל אתם מדינה חזקה, הצעירים שלכם עושים חיים. המטרה שלנו היא לנצח את הפחד אצל הישראלים שלא מאמינים שאפשר לחיות יחד".
היו לא מעט תושבים בעוטף עזה, שהושיטו יד לשלום ונרצחו במיטותיהם. האמון בצד הישראלי התרסק.
"אני לא דובר של חמאס. אני מגנה את 7 באוקטובר, מבין את הכאב. אנחנו אשמים, כל העם הפלסטיני, לא רק חמאס. אנחנו חייבים להתנצל, לגנות ולשנות את הדרך. אבל אני חושב שיש לנו גם אחריות לדאוג לכל אלה ששילמו מחיר בעזה. עזה נהרסת לגמרי. לא כל העזתים הם חמאס".
את דחלאן לא שמענו מגנה.
"הוא גם לא תמך. תראי, אני יודע שאתם מאוכזבים שלא היה מנהיג פלסטיני שגינה את 7 באוקטובר באותו היום. רוב הטעויות שנעשו בשם העם הפלסטיני נעשו בידי מנהיג אחד (אבו מאזן - ה"ו וא"ג)".
בסקר השלישי שערך מאז פרוץ המלחמה חליל שקאקי עלה שכמעט 70% מהפלסטינים, גם ברשות וגם בעזה, סבורים שההחלטה לפתוח במתקפת 7 באוקטובר הייתה מוצדקת. לא היה כמעט שינוי בנתון הזה מאז תחילת המלחמה.
"כששואלים פלסטינים אם הם בעד המתקפה, הם מפרשים את השאלה כ'האם אתה בעד או נגד עזה?'. אם שואלים אם הם בעד או נגד רצח ילדים, 99% אומרים לא. אני מאמין שאם נשים על השולחן פתרון שמביא תקווה, 80% משני העמים יתמכו באופציה הזאת".
הפלסטינים יוותרו על זכות השיבה?
"יש פתרון לנושא הפליטים, פיצויים למשל. אם הייתי שר החוץ הפלסטיני, הייתי סוגר את השגרירויות שלנו בעולם ופותח משרדים בכל שכונה ישראלית. אני אבין אותם יותר והם יבינו אותי".
בחזרה לדחלאן. הוא היה האיש של הרשות הפלסטינית בעזה לפני ההפיכה. עד כמה יש לו היום בסיס פוליטי בעזה?
"דחלאן הוא איש חכם מאוד ובעל יכולת גדולה. הוא אמר בצורה ברורה שהוא לא רוצה לחזור לעזה ולקבל תפקיד, אבל הוא יכול לסייע הרבה מאוד לאופציה של הסדר מדיני ואף הסדר אזורי. אנחנו חושבים שצריך להכניס את הסעודים ולהקים מערכת אזורית שתתרום לביטחון ישראל. ראיתם איך ב־13 באפריל כל המדינות, כולל הירדנים, השתתפו בהגנה האווירית נגד התקיפה האיראנית.
"תראו, אתם חיים עכשיו כאילו ישראל ממוקמת באירופה, אפילו משתתפים באירוויזיון. אבל השכונה שלכם היא פה, אתם חייבים להתחבר יותר, ויש הזדמנות. הסעודים רציניים, הם רוצים שלום עם ישראל".
איך דחלאן רואה את מזוודות הכסף של קטאר שנשפכו על חמאס לאורך שנים?
"אסון. אמרנו כל הזמן שזה מסוכן. תראו, אי אפשר פשוט לשכוח מהסכסוך. ב־6 באוקטובר חשבתם שיש חתול בעזה, אבל כשקמתם בשבת בבוקר גיליתם שיש שם דינוזאור. והקונספציה הזאת ממשיכה גם בגדה עכשיו. מה מפריד את פסגות מעיריית אל־בירה או את בית אל מרמאללה? גדר של מטר וחצי. כל יום יכול להתרחש מיני 7 באוקטובר בגדה.
"הצבא הישראלי חושב שעבאס הוא העמוד של הביטחון בגדה. זו טעות גדולה, הוא לא שולט שם. אם אנחנו רוצים את עזה בלי חמאס, אנחנו חייבים להתחיל בגדה בלי עבאס. אנחנו מסוגלים לבנות את הדמוקרטיה שלנו. חיינו אתכם הרבה שנים וראינו איך דמוקרטיה מתפקדת משרתת את העם. זה נכנס לדנ"א שלנו".
זה לא קרה 100 שנה. למה שיקרה עכשיו?
"לאורך 100 שנה היו לנו רק שלושה מנהיגים - המופתי מוחמד אמין אל־חוסייני, ערפאת ואבו מאזן. אף פעם לא הייתה לנו מנהיגות שנבחרה באמת בדמוקרטיה ועבדה למען האינטרס של העם שלה. כל המנהיגים האלה עבדו לפי האינטרס האישי שלהם".
אולי מה שמכונה "דיקטטורה נאורה" זו גם אופציה לא כל כך רעה. מנהיג סעודיה, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, דוחף את סעודיה לקדמה.
"לצערי אין לנו לא בן סלמאן ולא מוחמד בן זאיד (נשיא איחוד האמירויות - ה"ו וא"ג). אם היה לנו בן זאיד, הייתי אומר לך שכן, זו הדיקטטורה שאני מתפלל לאלוהים בכל יום שתבוא לנו. אבל אין לנו את זה, אז הדרך היחידה היא דמוקרטיה, דמוקרטיה ליברלית".
למען האמת, זה נשמע נהדר, אבל גם כחלומות באספמיה.
"מנהיגות צריכה להיות בעלת חזון. אתם זוכרים מה היה באיחוד האמירויות לפני 50 שנה? כלום, אפס. איש אחד שינה את הכול.
"דור ה־Z שלנו - לא אכפת לו שתי מדינות או מדינה אחת, הם רוצים חיים יותר טובים. הם אומרים: אתם הישראלים תחליטו מה אתם רוצים. שתי מדינות? אהלן וסהלן. מדינה אחת? בסדר גמור, בתנאי שתיתנו לנו זכויות מלאות. אפילו נכיר במדינה הזאת כיהודית. העיקר שיהיו לנו זכויות".
"אבו מאזן מנותק"
תאר לי את היום שאחרי ברצועת עזה. מי הגורמים שייקחו אחריות?
"הפלסטינים המתונים, אולי האופוזיציה בפת"ח, עם קואליציה רחבה של מדינות ערביות שיוכלו לקבל התמיכה של הרחוב".
אתה מדמיין את הגדה ועזה קשורות יחד?
"כן, אולי באמצעות מנהרה גדולה או גשר, צריך לחבר את עזה עם הגדה. אני חושב שהמדינה הפלסטינית תהיה בת הברית הכי חשובה למדינת ישראל. נפתח את עזה, נבנה נמל ושדה תעופה, וכך העזתי - לפני שיחשוב איך להתגייס לחמאס כי זו האופציה היחידה שיש לו, יחשוב איך הוא יכול לקבל עבודה רצינית עם משכורת טובה".
ניסינו את האופציה הזאת. היה שדה תעופה בעזה וישראל נאלצה להרוס אותו בתקופת האינתיפאדה השנייה.
"ניסינו פעם אחת. בואו ננסה את זה בפעם השנייה והשלישית".
נראה שלחמאס יש איזשהו אינטרס בקריסה של הרשות הפלסטינית, כי אולי תחל בעקבות כך אינתיפאדה שלישית והאזור כולו יבער. מה המצב הכלכלי ברשות?
"גרוע מאוד, על הפנים. במשך חצי שנה לא שולמו משכורות. הרשות לא מקבלת כספים מהצד הישראלי, וגם לא מהמדינות הערביות.
"אתם זוכרים אולי, שאבו מאזן טס עם נכדיו לצפות במשחקי המונדיאל שהתקיימו לפני כשנתיים בקטאר. הוא רק שכח שיש בעזה 1.2 מיליון ילדים בגיל של נכדיו שאין להם מים לשתות. הוא מנותק. שינוי מנהיגות בגדה חשוב כדי להתקדם ולקדם את כל המצב באזור".