ח"כ צבי סוכות, הציונות הדתית (שבע תשע, 103FM 2.6.24) / צילום: איר דב
אחת הסוגיות הבוערות במלחמה הנוכחית היא השחיקה של חיילי המילואים, שנקראים לעוד ועוד ימים על חשבון העבודה והזמן עם המשפחה. הממשלה עובדת על חקיקת חירום שתעלה בהוראת שעה את גיל הפטור ממילואים, מה שמעורר כעס רב בציבור. הפתרון המיידי שרבים רואים לסוגייה הזו הוא גיוס חרדים. "בעיצומה של מלחמה קשה, מעמסת אי־השוויון בנטל חריפה מתמיד", ציין מ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן בפסק הדין בו הוחלט שיש לגייס חרדים.
● לוחמי השייטת רכשו לעצמם 200 קסדות במלחמה. ואז הכל הסתבך
● ממנהרות ועד יכולות ימיות: גלובס צולל לארסנל הכלים שמחזיק חיזבאללה
אבל יש מי שסבורים שמדובר בחיפוש מתחת לפנס. "ברמה העקרונית אנחנו תומכים בגיוס לכולם", אמר ח"כ צבי סוכות בריאיון ל־103FM. אבל "גיוס חרדים זה תהליך ארוך. הוא לא יקרה מהיום למחר". מה ניתן, אם כן, לעשות במקום? סוכות הפנה את הזרקור למה שלשיטתו הוא כשל מערכתי: "מה שכרגע צריך לעשות, זה לגייס את כל אותם אנשים שצה"ל שיחרר ממילואים בעשור האחרון מסיבות של קיצוצים בכוח אדם. אנחנו מדברים על מספרים של קרוב ל־200 אלף חיילים שקוצצו רק בעשור האחרון, והם כשירים עכשיו לחזור ולשרת".
הפוליטיקאים שמתמקדים במי שקיבלו פטור ממילואים כנראה גם עושים זאת מסיבות פוליטיות. אבל זה לא אומר שהם לא מעלים נקודה חשובה. בניסיון להתחקות אחרי המספרים של מקבלי הפטור נתקלנו בקושי רב להגיע לנתונים ולמצב בשטח. מעיון בפרוטוקולים של ועדות הכנסת ומשיחות עם מפקדים בשטח ובמערך המילואים, עולה שלא רק שצה"ל פטר משירות מילואים עשרות אלפי אנשים, ביניהם לוחמים, אלא גם שהוא לא שולט בנתונים לגביהם ושהוא מקשה על אלו שמעוניינים לחזור לשירות לעשות זאת.
לפני שנתחיל נציין שבכתבה זו חרגנו מהכלל הראשוני של בדיקת עובדות - הישענות על מקורות גלויים בלבד - ונעזרנו גם במקורות שנשארו בעילום שם. עם זאת, מאחר שלא ניתן ציון ומאחר שלא היה ניתן להגיע לדברים בדרך אחרת, החלטנו שהחריגה מצדיקה זאת.
מי וכמה מקבלים פטור?
נתחיל בבסיס: מי זכאי לקבל פטור משירות מילואים? הנושא מעוגן בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו־1986, וממנו עולה כי דרך המלך היא קבלת פטור מחמת גיל. סעיף 36 א' לחוק קובע כי "יוצא צבא שאינו קצין ושמלאו לו ארבעים שנים יהיה פטור מחובת שירות ביטחון". עם זאת, סעיף 36 מסמיך את שר הביטחון לפטור ממילואים "לתקופה מסוימת או לחלוטין", ממגוון סיבות שונות. כך, מונה הסעיף "טעמים הקשורים בהיקף הכוחות הסדירים או כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל", או מטעמים הקשורים "בצרכי החינוך, ההתיישבות הביטחונית או המשק הלאומי, או מטעמי משפחה או מטעמים אחרים".
ואיך זה נראה בפועל? את זה ניתן ללמוד מדברים שאמר דרור גרנית, רפרנט ביטחון במשרד המשפטים, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לדבריו מערך המילואים מתחלק באופן הבא: המצב השגרתי הוא שכאשר חייל משתחרר הוא מקבל תקן ביחידת מילואים באופן אוטומטי, ולהם ניתן לקרוא באופן מידי.
עליהם נוספים משרתי המילואים הנמצאים ב"מאגרים". תא"ל שי טייב, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם (תומכ"א), הסביר לוועדה: "מי שסברנו שיש סיכוי להפעיל אותו ויהיה נכון לשמר אותו, העברנו אותו למאגרים (…) כדי שבעת מלחמה כמו בעת הזו נוכל לקרוא לאנשים מהמאגרים ולהקים איתם סד"כ". כלומר, כאלו שצה"ל לא מגייס למילואים באופן שוטף, אבל שניתן לבנות עליהם לעיבוי הסד"כ. לרוב מדובר באנשים בשנות העשרים לחייהם שיחידותיהם פורקו. ומה לגבי מי שנמצאים בשנות השלושים לחייהם? אותם "העברנו בזמנו לפטור", הודה טייב בפני הוועדה.
המיצוי של האנשים במאגרים רחוק מלהיות מוחלט. לפי נתונים שהציג טייב בסוף פברואר, מבין 80 אלף אנשים במאגרים, שובצו בתפקידי מילואים מאז תחילת הלחימה 11 אלף אנשים, מתוכם 3,500 לוחמים. הוא הבהיר ש"אנחנו לא משתמשים בכל הסד"כ ושופכים אותו באופן מיידי לתוך היחידות - אלא מנסים לעשות את זה בהתאם לבנייה, ליכולת, לסד"כ ולהצעת חוק שירות ביטחון".
וישנם גם את אלו שקיבלו פטור מוחלט מצה"ל. חלקם מסיבות רפואיות או מפאת התפקיד בשירות הסדיר, אבל חלקם הניכר גם בשל צמצום כוח אדם. האם המספרים של פטורים מסוג זה גדולים כפי שטען סוכות? התשובה לשאלה זו לא מובנת מאליה: כבר בדיון בוועדת חו"ב באמצע פברואר ח"כ אלעזר שטרן, לשעבר ראש אכ"א, דרש לדעת שבצה"ל "ממצים את כל האופציות שיש לכם לפני שמעמיסים על אותם אנשים עוד ועוד מילואים". אבל מטעם אכ"א לא ידעו לנקוב במספרים.
בדיון שנערך בוועדה כשבועיים לאחר מכן, הודו נציגי הצבא שלא נאספו נתונים על הסיבות של מתן הפטור בעשור שקדם ל־2020. הסיבה לכך, לפי טייב, היא החלפת מערכת המחשוב. פירוש הדבר הוא שבזמן שידוע מי קיבלו פטור, לא ידוע מאילו סיבות הם קיבלו אותו. הדבר מונע להפריד בין אלו שהוצאו מפאת חוסר כשירות לבין אלו ששוחררו בגלל צמצום בכוח אדם ויכולים לחזור לשירות.
אבל באפריל התקיים דיון נוסף בוועדה, בו צה"ל סיפק את המספרים. אלו הושחרו בפרוטוקול, אבל הדבר יכול לרמז לגבי המקור של סוכות, שנכח בדיון, למספר בו נקב. הוא עצמו הפנה אותנו לכתבה בערוץ 7, שהתפרסמה ביום הדיון, בה נכתב כי מעל 170 אלף אזרחים ששירתו בצה"ל בעשור האחרון שוחררו ממילואים בשל קיצוץ בכוח אדם, כאשר 40 אלף מתוכם שירתו בתפקידי לוחמה. השבוע פורסמה בישראל היום כתבה עם נתונים דומים. אריאל כהנא סיפר בה שתא"ל טייב סיפר בישיבת הממשלה ש"יש עדיין כ־40,000 לוחמים קרביים, מתוכם כ־15,000 מתחת לגיל 35, שעלינו לקלוט אותם בחזרה".
בנקודה זו ראוי לציין כי דובר צה"ל לא עקבי בקשר לרגישות הנתונים הללו. כשפנינו אליו כדי שיאשר את נתוני הכתבה בערוץ 7, הוא סירב לעשות זאת מטעמי "ביטחון מידע". לכהנא, לעומת זאת, הוא אישר את הנתונים. כמו כן, לפני כמה חודשים לא הייתה בעיה לדו"צ לשלוח לנו נתונים שהיה אפשר להעריך שרגישים הרבה יותר מבחינה ביטחונית, והם של מספר אנשי המילואים המשרתים: מ"תחילת הלחימה גויסו בצו 8 כ־300 אלף משרתי מילואים, מתוכם 120 אלף לוחמים. עוד נמסר כי 70 אלף מסווגים כמתנדבים, מתוכם 40 אלף חזרו מפטור". סדר העדיפויות של ביטחון המידע הזה אינו ברור.
הפערים בשטח
לא מדובר רק במספרים יבשים, והאנשים בשטח מרגישים על בשרם את הבעיות בהתנהלות אכ"א. דן גולדברגר, מ"פ במילואים שסיים לאחרונה עוד סבב בעזה, מספר למשרוקית שנדרש על ידי מפקדיו להקים פלוגה שמטרתה להעניק מענה לוגיסטי־מבצעי לכוחות הלחימה. "קיבלתי התראה של שבוע וחצי להקים פלוגה אד הוק, וכך התחלתי לחפש מהרגע להרגע לוחמים שאין להם שיבוץ. לצורך כך, התחלתי לחפש מתנדבים מפה לאוזן, דרך קבוצות וואטצאפ ופייסבוק של מילואים, והייתה היענות גבוהה מצד לוחמים שקיבלו לאורך השנים פטור כי סגרו להם את היחידה".
אלא שעל אף ההיענות בשטח, גולדברגר מעיד כי קשיים בירוקרטיים מצד אכ"א סיכלו רבים מהגיוסים. "התהליך השלישותי של הוצאה ממאגר הפטור, הוא ארוך ומסורבל, ופעמים רבות נמשך גם ארבעה־חמישה שבועות. אלא שלי היה שבוע וחצי להיערך למשימה, שנמשכה חודשיים וחצי. פרק זמן שלישותי כזה, כבר כמעט מייתר את הגיוס. זה גרם לכך שמצאתי את עצמי תוך כדי הלחימה, עוסק בעבודה בירוקרטית על גיוס אנשים. זה פגע ביכולת להתמקד ולעבוד מקצועית כמו שצריך. כשמצטרפים לוחמים תוך כדי, ללא היכרות, זה פוגע בתפקוד השוטף".
גולדברגר לא דיבר רק איתנו אלא גם העיד בוועדת חו"ב. בתגובה ענתה לו סא"ל אבישג סבג ראובן, ראש ענף תכנון כוח אדם מילואים (עתכ"מ), שצה"ל הקים פלטפורמה ייעודית לטובת חיפוש תפקידים במערך המילואים. נכנסנו לאתר, המתקרא "מילג'ובס", וגילינו שהאתר לא נותן מענה על הבעיה הזו. לפי האתר, "חיילים הנמצאים בפטור אינם יכולים להגיש מועמדות למילג'ובס", וכך גם נכתב באשר ל"חיילים המשובצים במאגרים (...) מכיוון שמטרתם הינה איוש התגבורת הצה"לית".
חייל מילואים נוסף, שביקש שלא לחשוף את זהותו ומנסה ללא הצלחה לחזור לשירות, סיפר לנו דברים דומים לאלו של גולדברגר: "הסדר ההגיוני של הדברים הוא שחייל מתנדב או מגויס ונשלח ליחידה שמתאימה לו. אלא שהכול עובד הפוך - מ"פים ומג"דים צריכים לגרד לוחמים דרך מודעות גיוס בטלגרם, ואז לעבור בירוקרטיה שלישותית כדי לגייס אותם - אם הם מצליחים בכלל. לאכ"א ולצבא מאוד נוח להגיד שהאוכלוסייה החרדית תפתור להם את כל הבעיות במקום לעשות עבודת מטה רצינית".
עדות דומה על הכשלים הבירוקרטים השמיעה בפנינו עו"ד דלית כסלו ספקטור, ממובילות ארגון אמהות הלוחמים "אמא ערה", שהתגייסה בתחילת המלחמה למילואים באגף כוח האדם. "יש לי שני בנים בסדיר ובעל מילואימניק מ־7 באוקטובר. בחודש הראשון התגייסתי למילואים כדי לסייע מול התופעה של אלפי אנשים שרצו לשדה הקרב בלי צווי גיוס. הם הורידו מדים מהבוידם, לקחו נשק שהיה להם בבית ורצו להילחם. ישבתי בבסיס השלישות ופעלנו כדי לגייס את האנשים שכבר לחמו בפועל בשטח.
"בתחילת המלחמה, אכ"א פעל ביעילות מדהימה. אבל דיי מהר, כל גיוס של החזרת מילואימניק מפטור הפך להיות מסע ייסורים. עד היום יש יחידות שנלחמות על כל תקן ועל כל חייל מילואים. הם נלחמים בשיניים מול אכ"א לקבל את החזרה מהפטור כשמדובר באנשים כשירים, בריאים ובעלי יכולות מיוחדות שהצבא שחרר בגלל חוסר צורך בעבר. היום ברור שהצורך חזר אבל את הלוחמים לא החזירו מהפטור. הפרוצדורה והסרבול הם נוראים".
הגענו לאן שהלכנו
איך בעצם נוצר המצב הזה, בו חיילי מילואים צריכים להתחנן ללא הצלחה כדי לחזור לשירות? "מי שגרם לזה שצה"ל נמצא היום במצב בו אחוז וחצי משרת במילואים בפועל - הוא צה"ל עצמו", אומר לנו האלוף במיל' גרשון הכהן. "צה"ל חיסל יחידות מילואים שלמות - מאז 1984 נסגרו כ־6 אוגדות מילואים", ביניהן אוגדות 440, 194 ו-90.
את המקור לסגירה המואצת ניתן למצוא ב־1995, אז ממשלת רבין השנייה העבירה את החלטה 3882, שקבעה שתקצוב שכר המילואים יעבור מהביטוח הלאומי לצה"ל. "היה בזה הגיון מסוים, כיוון שלפני כן הייתה הוזלה מסוימת בימי המילואים", אומר א', קצין ותיק במילואים. "קראו למילואימניקים לכל דבר ועניין: לשמור על בתי כלא למשל, המון בזבזנות". לפי מאמר של אל"ם (מיל') ד"ר אופיר קבילו, לשעבר רמ"ח מילואים בזרוע היבשה, הדבר הביא לצמצום בימי המילואים (ימ"מים) בכל שנה. אם ב־1985 התקיימו 10 מיליון ימ"מים, עד 2000 התקיימו רק 4 מיליון, ועד 2018 המספר ירד ל־1.9 מיליון בלבד.
היו עוד אבני דרך, אחת מהן ב־2008, אז עבר חוק שירות המילואים, שהגביל את סמכות המדינה לגייס אנשי מילואים, וקבע כי ניתן לעשות זאת רק לשעת חירום, תעסוקה מבצעית או אימונים. לדברי א', הפחתת האימונים והתעסוקה המבצעית פגעה בכשירות משרתי המילואים. "אם תשאלי מג"די המילואים הם יגידו לך שהתעסוקה המבצעית היא ההזדמנות לבנות את הגדוד מבחינת לכידות. בסופו של דבר, משרת המילואים לא בא בגלל אתוס ציוני כשלעצמו, הוא בא כי המ"פ קרא לך, כי זו משפחה, כי זה החבר'ה שלך. אבל אם אין תעסוקה ואין ימי מילואים, הקשר מתנתק, והמוטיבציה בהתאם".
אבל השיא היה בתר"ש גדעון, אותה הוביל הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. הסעיף העיקרי בה היה שאסור שכוח האדם ביחידת המילואים יהיה גדול יותר מאשר 120% מהתקן. "זו שגיאה, כיוון שבעולם המילואים אשתו של אחד נמצאת בהריון והשני חייב להיות בעסק", אומר לנו תא"ל (מיל') שוקי בן ענת, לשעבר קצין מילואים ראשי. "עודף של 20% לא מספיק כדי לקיים יחידת מילואים, ואנחנו רואים זאת היטב עכשיו, כשהכוחות נשחקים".
לפי א', גיבוי להלך הרוח הזה ניתן גם במסגרת הייעוץ הארגוני שצה"ל קיבל מחברת מקינזי, בשנים 2009 ו־2017, שסיפקה לצבא תוכנית התייעלות מקיפה בכוח אדם וברכש. "לקחו חברה בינלאומית שמבינה נהדר בתעשייה, אבל לא מבינה כלום בצבא", הוא מלין. "צבא זה לא רק תעשייה, ולא ניהול כסף - זה מה יקרה מחר במלחמה. זה הכול חלק מקונספציית הצבא הקטן והחכם".
הכהן מסכים: "אני שונא את המחשבה שהצבא צריך להתנהל באופן 'יעיל'. הצבא בנוי על הרעיון של רגע חירום, ולכן מי שחושב על קיצוץ בכוח אדם, מתנהל לפי מחשבה שלא מבינה מלחמה. המצוינות הניהולית תקעה אותנו. אבל בצבא חשבו שאין יותר מלחמה מול מדינות". לדבריו, הייתה לכך גם השפעה על תפקוד הצבא ב־7 באוקטובר: "בגלל שהפחיתו את התעסוקה המבצעית למילואימניקים, כל הסדיר פוזר לתפוס קו, וכך במקום שלצה"ל תהיה אוגדה סדירה מוכנה לזינוק בדרום - הוא היה צריך לקבץ את הסדירים מכל הגזרות".
שינוי כיוון?
כיום נראים ניצנים של שינוי בתפיסה, שהבולט בהם הוא ההחלטה להקים את אוגדה 96, שתורכב ממתנדבים שקיבלו פטור ממילואים מסיבות שונות, ותפעל במודל דומה לזה של כיתות כוננות. המומחים עמם שוחחנו מברכים על המהלך, אבל לא כולם מסכימים. רובי שקד, משרת מילואים בדרגת רס"מ, חושב אחרת: "האוגדה הזו היא לפטוריסטים בכלל, גם מחמת גיל, אך הצורך האמיתי הוא גיוס של צעירים שכשירים ללחימה. צה"ל צריך להפוך מפסיבי לאקטיבי. לא לחכות שיואילו להתנדב, אלא לחייב את מי שיכולים לשרת".
אבל יש שאלה לגבי מידת הפרקטיות של ניסיון לעשות זאת. "שום דבר במילואים לא עובד בכפייה", אומר בן ענת. "מילואים זה התנדבותי לגמרי". א' אומר לנו דברים דומים. וגם בצה"ל לא סבורים שזה אפשרי מבחינה משפטית: החוק אומנם מאפשר לבטל פטור במקרה של שינוי הנסיבות, אבל "אירוע של ביטול פטור לאדם שקיבל פטור לפני חמש שנים, זה אירוע מורכב, הוא דורש תהליך שימוע אל מול החייל", ציינה פזית תדהר, משפטנית במשרד הביטחון, בפני ועדת חו"ב. לכך הגיב סוכות: "למה זה יותר מורכב לקרוא לבן אדם אחרי שנים שלא היה במילואים מאשר להכביד פי שניים על אלו שכבר עושים?"
תגובת דובר צה"ל: מתחילת המלחמה הוחזרו לשירות מילואים פעיל כ-70,000 משרתי מילואים ממאגרים ומפטור. תהליך מיצוי של מאגרי כוח האדם במילואים נמשך, לרבות בחינת גיוס משרתים שקיבלו בעבר פטור משירות מילואים.
המספר 40,000 מתייחס ללוחמים שקיבלו פטור ממילואים לאורך העשור האחרון. רק 15,000 מתוכם מתחת לגיל 35, והם נבחנים להחזרה למאגרי שירות מילואים כחלק מפוטנציאל בניין הכח הצבאי.