יוליה שמאלוב־ברקוביץ' / צילום: שלומי יוסף
המאבק על עתידה של חברת חדשות 13 רחוק מסיום, והעמדות שהגישו הצדדים לבג"ץ מלמדות על עומק הבור. הפער בין הצדדים ביחס לשורה של סוגיות מפתח הוא עצום - החל מהשאלה מהי חברת חדשות, מה המנדט של בעל שליטה בחברה הזכיינית, מה המנדט של הרשות השנייה ומה תפקידה.
● הכיסא שהתפנה בחדשות 13, החששות והמינוי הזמני
● בג"ץ: העתירה נגד מינוי שמאלוב־ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13 תועבר להרכב
● יוליה שמאלוב־ברקוביץ' ורשת 13: לבג"ץ אין סמכות לדון במינוי
● לא עוד עסק פרטי: למה בג"ץ יכול להתערב במינוי מנכ"לית חדשות 13
● עובדי חדשות 13 עתרו לבג"ץ: לבטל את מינוי יוליה שמאלוב־ברקוביץ'
לפני כשבועיים עתרו עובדי חדשות 13 לבג"ץ נגד מינויה של המנכ"לית יוליה שמאלוב־ברקוביץ', וביום חמישי האחרון החברה־האם רשת 13 והרשות השנייה הגישו את עמדתן. בעת כתיבת שורות אלה, העתירה התקדמה מעבר לשולחנו של השופט התורן יצחק עמית - שהורה על העברת התיק לאולם בהקדם האפשרי (לרוב תוך שלושה שבועות לכל היותר).
בתוך שבוע יוכלו הצדדים להגיב לבקשות ההצטרפות להליך במעמד של ידידות בית המשפט שהגישו מועצת העיתונות ועמותת "הצלחה", ובימים הקרובים תיקבע זהות ההרכב.
בינתיים, הכתובים שהוגשו לעליון מספרים במידה לא מבוטלת איך נראה שוק החדשות המשודרות בישראל, ומרמזים לאן עשוי אולי ללכת ההליך המשפטי הנוכחי.
לא מתערבת ולא מגיבה
אחת המשיבות לעתירה היא הרשות השנייה, שמצופה הייתה על־ידי עובדי חדשות 13 להתערב בהליך המינוי. תגובת הרשות מלמדת בעיקר מה היא לא: לא מתערבת ולא מגיבה.
מהתנהלות הרשות השנייה לאורך שנים נראה כי הכובע שלה מבחינתה הוא בקרה מדודה מאוד של תכנים, ורק אד־הוק. מהתגובה עולה כי הרשות מרגישה מוגבלת, כזו שלא ניתן לה באמת מנדט וגם לא כלים. היא אינה יכולה לתת צווי עשה או צווי מניעה, ואין לה אפשרות לבדוק טענות שנוגעות למינויים או לכל דבר אחר שאינו מופיע במפורש בחוק הכתוב או בתנאי הרישיון, במילים המאוד מדויקות שמופיעות בהם.
החוק מלמד שהרשות יכולה להטיל עיצומים כספיים (קנסות) ולהתלות רישיונות, אבל רוח התגובה היא שהכוח שלה יותר מוגבל ממוגבל.
בנוגע למינויים בחברת החדשות, העמדה שהגישה הרשות השנייה לבית המשפט היא ש"התערבות המאסדר בהחלטת הדירקטוריון תפתח את השער לראשונה להתערבות באופן ניהולו ותפקודו". טענות לפגמים או ניגודי עניינים בהליכי הבחירה הם לא בסקופ שלה. גם לא חשש מפרוקסי של יו"ר חברת־האם שיכהן כמנכ"ל חברת החדשות, מה שעלול למוטט את ההפרדה המבנית בין השתיים, הקבועה ברישיון ובתקנון.
מבין השורות עולה כי אם זה לא "קליר קאט", לרשות השנייה אין מה לעשות. "למען הסר ספק יובהר כי עיקרון שמירת עצמאות חברת החדשות אינו מקנה לה 'חסינות' מפני פיקוח של הרשות השנייה, ואולם המחוקק הסדיר באופן ברור ומפורש את המקרים שבהם הרשות נדרשת להתערב", נכתב, ביניהם "אורך מהדורת חדשות" ו"הפרה בנושאי אתיקה". חסינות אולי אין - אבל גם לא שיניים ממשיות.
מכלול הדברים מעורר את השאלה האם ישנו בכלל רגולטור על חדשות בישראל, ואם נדרש שיהיה. אם בג"ץ יבחר להיכנס לעובי הקורה בעתירה הזו, מעניין לראות האם יינתן מענה גם לזה.
שאלת הייצוג המשותף
אחת הסוגיות המרכזיות בעתירה היא שאלת ההפרדה בין חברת החדשות לחברה־האם, ועצמאותה של הראשונה. הטעם להפרדה המבנית - אותה "חומה סינית" מפורסמת בין זכיין לחברת חדשות - נובע מהרצון לשמור על חדשות נקיות כמה שניתן מאינטרסים כלכליים ואחרים.
האם ההפרדה באמת קיימת, והאם היא תישמר? ימים יגידו, אולם מה שברור הוא שלפחות מבחינת הייצוג, כל השחקנים הרלוונטיים בשלב זה - רשת 13, שמאלוב־ברקוביץ', חדשות 13, הדירקטוריון של חברה החדשות והדירקטורים עצמם - מיוצגים יחד על־ידי שני משרדי עורכי דין.
בבקשת ההצטרפות כידידת בית המשפט שהגישה עמותת "הצלחה", נטען בין היתר נגד הייצוג המשותף: "יש להפריד את הייעוץ המשפטי הניתן לחברת החדשות מזה הניתן לחברת־האם, המורשה לשידורים".
בבקשה הודגש כי הדבר נכון בפרט לגבי דירקטורים שביחס אליהם "ייתכנו ניגודי עניינים ועמדות שונות וסותרות. הדברים אינם מבוססים על השערות ריקות, אלא מתוך מידע על האופן שבו התנהלו דיוני דירקטוריון".
מחדשות 13 נמסר כי "אין ניגוד עניינים בין המשיבים בקשר לעתירת ועד העובדים, ואין סיבה לייצוג נפרד. ההחלטה על המינוי התקבלה פה־אחד, וכל המשיבים המיוצגים בדעה שהטענות נגד הדירקטוריון ונגד שמאלוב־ברקוביץ' חסרות בסיס משפטי ועובדתי".
בית המשפט העליון לא אוהב להיכנס לשאלות אם הוא לא נדחף לשם, בוודאי לא בענייני ייצוג של גופים פרטיים, אולם אם תתקבל בקשת הידידות, ייתכן כי הערת אגב כלשהי עוד תמצא את דרכה לפסק הדין.
מה יעשה בג"ץ?
כדי להתערב במינוי יידרש בית המשפט לקבוע בראש ובראשונה כי יש לו סמכות לדון בכך, מה שלעמדת חדשות 13 (ולמעשה לעמדת כל המשיבים) פשוט אין. להכרעה הזו סבר השופט עמית כי צריך הרכב, ובכך קבע כי מהשאלה אם חברת החדשות היא לכל הפחות גוף דו־מהותי, לא ניתן יהיה להתחמק.
אם הדבר יוכרע בחיוב (וישנו יסוד סביר בהחלט להניח שכך יקרה), דומה כי עבודת הבחינה של השופטים תכלול את המישור הפרוצדורלי - קרי האופן שבו התקבלו ההחלטות על המינוי, הן בדירקטוריון של רשת והן בדירקטוריון של חברת החדשות. איזו תשתית עובדתית הייתה, האם היו חלופות, וכיצד התקבלה ההחלטה.
ההיסטוריה מלמדת כי כאשר ניתן, השופטים מעדיפים להתמקד בפרוצדורה מאשר לקבוע כי מינוי מסוים סביר או לא. במקרה הזה גם לא בטוח שתידרש הכרעה לגבי מעמדה וחובותיה של הרשות השנייה.