אנחות רווחה נשמעו ביום ראשון בבירות אירופה. מפלגת "האיחוד הלאומי" של מרין לה־פן נכשלה בסיבוב השני של הבחירות לפרלמנט הצרפתי, אחרי שהובילה בסיבוב הראשון. לא רק שהמפלגה לא זכתה ברוב מוחלט להקים ממשלה, לראשונה בהיסטוריה הצרפתית מאז מלחמת העולם השנייה, אלא שהיא הידרדרה למקום השלישי באסיפה הלאומית, עם 143 מושבים. אמנם מדובר בכמעט פי שניים מההישג שלה בבחירות הקודמות ב־2022, אבל ההתגייסות של "החזית הרפובליקנית" - המפלגות שלאור תוצאות הסיבוב הראשון שיתפו פעולה כדי למנוע ממנה רוב בכל מחיר - עבדה היטב, כמו בעבר.
● הפוזיציה החלומית והמכה הקשה: מאחורי המהפך הדרמטי בצרפת
● "נער הפוסטר" שעוזר לימין הצרפתי להחליק את התדמית הבעייתית
● הבחירות בצרפת מציפות את הרשתות בפייקים
למעשה, שיתוף הפעולה הזה והלך הרוח הציבורי שהיה נחוש למנוע את השלטון מלה־פן עבד כל כך טוב, עד כי המנצח הרשמי של הבחירות היה גוש השמאל. יותר מגוש המרכז של עמנואל מקרון (161 מושבים), הברית האד־הוקית הזו, שהתגבשה יום בלבד אחרי שמקרון הכריז על הבחירות ב־9 ביוני, קיבלה כ־188 מהמושבים בפרלמנט. קמפיין הגוועאלד עבד טוב מהמצופה, ולא לטובת מקרון, אלא לטובת יריביו. זה היה המחיר ששילם המרכז על ההימור ללכת לבחירות.
מדובר בגוש שכולל לצד הסוציאל־דמוקרטים, הקומוניסטים והירוקים, מפלגת שמאל קיצונית אנטי־ממסדית, LFI (הצרפת הבלתי־כנועה), שקוראת לפרישה מנאט"ו, להוריד את גיל הפנסיה ל־60, להגדיל את הפנסיות ואת שכר המינימום בעזרת הגדלת החוב הלאומי של צרפת בעשרות מיליארדי אירו בשנה, והיא בעלת בעיה קשה של אנטישמיות ושנאת ישראל בקרב נציגיה וחבריה. היא גם קוראת להגביל את ההשתתפות הצרפתית באיחוד האירופי. אמנם עמדותיה מותנו על ידי עמדות הגוש, אבל כבר בראשון נשמע מנהיגה, ז'אן לוק מלנשון, מכריז כי מקרון "יצטרך להסתגל לרעיונות החדשים שלנו".
צרפת מפוצלת מתמיד
קמפיין ה"רק לא לה־פן" של מקרון, והעובדה שגוש השמאל הובל בפועל על ידי המפלגה הסוציאליסטית, עזרו "להלבין" את חזות המפלגה הקיצונית, והביאו לתוצאת־שיא לברית השמאל. הגישה של מקרון לפני הסיבוב הראשון היה שגם הימין הקיצוני וגם השמאל הקיצוני, משני הצדדים, "מובילים את צרפת למלחמת אזרחים". הוא קרא להצביע לגוש שלו, במרכז. אבל אחרי התבוסה של הגוש בסיבוב הראשון, הוא בחר צד.
למעשה, אף אחד לא ניצח בבחירות הללו. כדי להקים קואליציה שלא תאוים בהצבעת אי־אמון דרושים לפחות 296 מושבים, מתוך 577 המושבים באסיפה הלאומית. בפרלמנט היוצא, גוש המרכז של מקרון קיבל 245 מושבים בלבד וכבר אז "היה בלתי אפשרי לשלוט במדינה", כפי שהודה בראשון חבר פרלמנט ממפלגתו של מקרון. כעת, לשלושה גושים יש פחות מ־200 מושבים, וצרפת מפוצלת מתמיד.
הנוהג הפוליטי הוא שהנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על הגוש הגדול ביותר, אך הדבר אינו מחייב. הטלת הקמת ממשלה על גוש השמאל הכולל את מלנשון נראית כתסריט אפשרי, אבל קשה מאוד לעיכול, לאור ההתנגדות שהדבר מעורר בגוש המרכז. "לא יהיה שיתוף פעולה עם מלנשון", אמר ראש הממשלה היוצא גבריאל אטאל, שהודיע בראשון כי יתפטר מתפקידו, אך צפוי להמשיך לכהן כל עוד לא מוקמת ממשלה חדש. "לא ניתן לדמיין הסכם שיתוף כוח (קוהביטסיון) עם LFI", אמר גם סטפן סז'ורן, שעמד בראש הקמפיין של גוש המרכז. הוא אמר כי ממשלה תהיה רק "בעלת ערכים רפובליקנים, כמו מאבק באנטישמיות ובגזענות".
השאלה הגדולה כעת היא אם מקרון יצליח "לפרק" את גוש השמאל, להוציא ממנו את מלנשון, ולהקים קואליציית מרכז־שמאל בשם המאבק בקיצוניות הפוליטית משני הצדדים. קואליציה כזו תהיה ככל הנראה ממשלת מיעוט, אך ייתכן כי לא תעמוד בפני הצבעת אי־אמון בשל "הבנות" עם מלנשון. הד לכך כבר היה ניתן לשמוע בדבריו של רפאל גלוקסמן מהמפלגה הסוציאליסטית, המיועד מטעם גוש השמאל לכהן כראש הממשלה. "הפרלמנט מחולק ועלינו להתנהג כעת כמו מבוגרים", אמר בראשון.
בתסריט כזה, מקרון יצטרך לשבור שמאלה כדי לרצות את הסוציאל־דמוקרטים ושותפיהם, כולל ביטול אפשרי של העלאת גיל הפרישה, ביטול רפורמות בתחום העבודה ובעצם הקפאה של שינויים רבים שהוא שאף לבצע. המפלגה גם שואפת להקל על הגירה למדינה, לא צעד מאוד פופולרי, לא משנה מה התוצאות של הבחירות. אפשרות אחרת תהיה ממשלת מיעוט עם הרפובליקנים מימין. שתי האפשרויות הללו היו למקרון גם לפני הבחירות, בצורה הרבה יותר יציבה פוליטית, והוא נמנע מהן.
בינתיים, עצם האפשרות של הקמת ממשלה כזו או אחרת עשויה לקחת חודשים ארוכים של משא ומתן. מקרון יכול להורות על בחירות חדשות רק בעוד שנה, לפי החוק הצרפתי.
חדשות רעות לישראל
מבחינת ישראל, העובדה כי רבים בחרו ב־LFI היא הפתעה לרעה. מדובר במפלגה הרוויה בשנאת ישראל, שסירבה באופן נחרץ להגדיר את התקפת חמאס ב־7 באוקטובר כ"טרור". מלנשון סירב להשתתף בעצרת נגד אנטישמיות בדצמבר משום שאמר שלא רוצה לצעוד לטובת מי שתומכים בג'נוסייד בעזה. סגניתו מסתובבת עם כאפייה באופן קבוע כדי להביע סולידריות עם הפלסטינים.
מדובר במפלגת שמאל רדיקלי שמלבה את ההפגנות בקמפוסים, שנציגיה טוענים שישראל עוברת על החוק הבינלאומי; במפלגה שבשל האנטישמיות שלה, צייד הנאצים סרז' קלרספלד אף הודיע כי אם ייאלץ לבחור בין מפלגת "האיחוד הלאומי" של לה־פן לבין מפלגת LFI הקיצונית, הוא יצביע לראשונה ללה־פן. עוד בראשון בערב הכריז מלנשון, לקול צהלות "Free Palestine", כי ממשלת השמאל החדשה מבחינתו "תכיר במדינה פלסטינית כמה שיותר מהר".
לכן, ולמרות העובדה כי אף מפלגה לא ניצחה למעשה בבחירות הללו, ישנה רשימה ארוכה של מפסידים. אחד מהם הוא הנשיא עצמו, מקרון, ש"הימר" על חיזוק כוחו בבחירות לפרלמנט וחווה ירידה מוחלטת במספר המושבים של גוש המרכז, יחד עם מצב פוליטי מסובך שעלול לתקוע את נשיאותו, שלוש שנים לפני שהיא מסתיימת. גם הפסידו הרפורמות שהוא הבטיח לבצע כדי לעודד צמיחה בצרפת, ואנליסטים העריכו בראשון לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי צרפת בדרך לקיפאון פוליטי ועסקי ממושך. זאת כאשר רמת החוב גבוהה מ־110% מהתמ"ג והגירעון השנתי כפול מזה המותר בחוק, לפי תקנות האיחוד האירופי, מדובר בחדשות רעות לכלכלה השנייה בגודלה באירופה.
מפסידה גם אירופה. זו העת של היבשת להוכיח את עצמאותה וריבונותה, מבחינה צבאית, פוליטית, כלכלית. עוד מעט מאיים לחזור לבית הלבן נשיא עוין שהגדיר את האיחוד האירופי כ"אויב הגדול ביותר". רוסיה מתקדמת באוקראינה. במקום זאת, מבוי סתום פוליטי וקיפאון כלכלי ועסקי חזויים לה. צרפת מפוצלת מתמיד, נזרקת בין הימין הקיצוני לשמאל הקיצוני, מתקשה לגבש ממשלה. התנודתיות הפוליטית הזו אינה מחזקת את היציבות ביבשת.