פסק דין / צילום: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
תביעות בגין לשון הרע הן חריג לכלל לפיו התובע צריך להוכיח את כל מרכיבי תביעתו. משעה שהתובע מציג בפני בית המשפט הוכחה כי נאמרו או נכתבו דברים משפילים או פוגעניים נגדו, הנטל עובר לצד הנתבע, לשכנע את בית המשפט בצדקת מעשיו. מדובר בסף שלא פשוט לעבור אותו, ומסיבה זאת אחוזי ההצלחה בתביעות לשון הרע הם גבוהים ביותר.
● פתח לגרושתו חשבון באתר סקס - וישלם לה פיצוי של 315 אלף שקל
● כלכליסט חזר בו ממידע שפרסם על NSO, והתביעה נגדו הוסרה
לאחרונה ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת פסק דין יוצא דופן, במסגרתו על אף שהתובעים הגישו הקלטות של הנתבע מכנה אותם בפומבי "גנבים" ו"שקרנים", התביעה נדחתה.
התובעים הם בני זוג, והנתבע הוא אחיו של הבעל. כל הצדדים מתגוררים באותו יישוב ומסוכסכים ביניהם מזה שנים רבות. יום אחד פרצה ביניהם מריבה פומבית בבית הכנסת של היישוב, במהלכה חזר הנתבע ואמר לאוזני הנוכחים כי התובעת גנבת, רמאית ושקרנית, וחזר על דברים דומים גם ביחס לאחיו.
הדברים הוקלטו על-ידי התובעת, שעתרה לקבל פיצוי בסך של 100 אלף שקל עבור עוגמת-הנפש והפגיעה בשמם הטוב של התובעים בפני שכניהם ומכריהם ביישוב. מאחר שלא יכולה להיות מחלוקת שהביטויים נאמרו בפומבי ולכן הם בחזקת "פרסום", ושכינויים כגון "גנב, שקרן ורמאי" הם דברי השפלה וגידוף - נטל ההוכחה עבר לנתבע, לשכנע שאין מקום לחייבו לשלם לתובעים פיצוי.
לא קללה אקראית
ראשית בדק בית המשפט את טענתו של הנתבע שמדובר בזוטי דברים, כלומר דברי גידוף וקללות חסרי משמעות, שנפלטו בשעת כעס ומריבה. מבקרי בית הכנסת, שהיו עדים לתקרית, אומנם לא זומנ, כדי לבחון מה הם הבינו או הסיקו מחילופי הדברים, אולם בית המשפט השתכנע כי הנתבע אכן התכוון לייחס לתובעים את הכינוי "גנבים" באופן מילולי ולא כקללה אקראית, משום שהוא מאמין שהם אכן רימו אותו כלכלית.
בשלב הבא בית המשפט עבר לבחון האם עומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי", והתובעים אכן חייבים לו כספים, שהם מתכחשים אליהם. לאחר בדיקה מעמיקה בית המשפט הגיע למסקנה כי במספר מקרים התובעים נהגו בחוסר יושר כלפי הנתבע ויתר אחיו בכל הנוגע לירושת הוריהם המנוחים, ולכן הכינויים "רמאים" ו"גנבים" הם למעשה דברי אמת.
מהבחינה הזאת תביעתם של התובעים היא "בומרנג", שכן קביעות בית המשפט יכולות לכאורה לשמש עכשיו בסיס לתביעות נגדיות של הנתבע ואחיו בנוגע לכספים אלה.
התובעת ביימה את העימות
גם משעה שמדובר בדברי אמת, אין בכך די כדי להסיר תביעה בגין לשון הרע, מאחר שהנתבע עדיין צריך להוכיח "עניין לציבור", כלומר שהמחלוקת בינו לבין התובעים, שהובילה אותו לגידופים הפומביים, הייתה מעניינם של העדים למריבה, מבקרי בית הכנסת ביישוב.
במקרה זה שיחק לו מזלו של הנתבע, והתובעת, אשר הקליטה את המריבה שכללה את דבריו הקשים כלפיה, תיעדה את המקרה כולו כבר ממועד צאתה מהבית. משמיעת מלוא ההקלטה, וכן מעדות בנם של התובעים, התברר כי התובעת ביימה את העימות והקליטה אותו, מתוך מטרה מכוונת להגיש תביעת לשון הרע.
בזמן התפילה בבית הכנסת התובעת הייתה בכלל בביתה והתעמתה עם בנה, שניסה למנוע ממנה לגשת לבית הכנסת ולעורר שם מהומה. מיד עם צאתה מהבית, היא פגשה בבעלה, שכבר שב מבית הכנסת, ושכנעה אותו לשוב לשם כדי לשתף פעולה עם העימות המתוכנן. כשהגיעו לבית הכנסת, התובעת פרצה בצעקות, יזמה פרובוקציות כלפי הנתבע ותדלקה את העימות, על אף ניסיונות הנוכחים להרגיע את הרוחות, עד שעלה בידה להוציא את הנתבע מכליו ולהשיג את ההקלטה בה חפצה.
בנסיבות קיצוניות אלה מצא בית המשפט לנכון לדחות את התביעה, ואף חייב את התובעים בהוצאות משפט של הנתבע בסך 20 אלף שקל.