אמהות עובדות מהבית / צילום: Shutterstock
לכוח העבודה האמריקאי הצטרפו יותר נשים מאי פעם. ביקוש גבוה לעובדים בשילוב הזדמנויות רבות יותר לעבודה מרחוק ועלייה במספר היזמות הביאו שטף של נשים להיכנס למעגל. הן מחזיקות כיום בשיא של 79 מיליון משרות, ושיעור המועסקות או מחפשות העבודה הוא 77.9% כיום, בהשוואה ל־75.8% לפני חמש שנים.
● האנטיביוטיקה כבר לא מנצחת את החיידקים. אלה הפיתוחים שיצילו אותנו
● "לתקוף את לבנון? כל תשתיות החשמל הרוסות גם ככה"
עם כל זאת, עדיין מוקדם להכריז על ניצחון. אותה מתוכנת היברידית, שאפשרה לאמהות רבות להיכנס לשוק העבודה או לשוב אליו, גם כובלת אותן לחובות חדשים. נשים רבות מעידות שכך הן למעשה עובדות בשתי משרות מלאות: מנהלות גם את משקי הבית שלהן וגם את הקריירה.
סאריקה פראלקר (44) עזבה את עבודתה בתחום הטכנולוגיה לאחר שילדה תאומות, לפני עשר שנים כמעט, כדי להקדיש את זמנה לגידולן. לאחרונה היא החלה לעבוד במשרה מלאה בעירייה במקום מגוריה, אוקלנד שבקליפורניה, שם היא מתמקדת בקידום יוזמות אקלים מקומיות.
משום שהתפקיד מחייב את פראלקר להיות במשרד רק כמה פעמים בחודש, היא עדיין יכולה להסיע את התאומות לבית הספר, לקייטנות, למפגשים עם חברים ולפעילויות אחרי הצוהריים. היא חשבה שזו תהיה פשרה אידיאלית בין להישאר בבית ללהיות במשרד במשרה מלאה. במקום זאת, לעתים קרובות היא חשה שאינה עומדת בציפיות שלה מעצמה - לא כאמא ולא בעבודה. "עד כמה שאני מעריכה את הגמישות, לעתים קרובות אני מרגישה שאני מעדיפה ללכת לעבודה כדי להימנע מהזמזום הבלתי פוסק בתוך ראשי, של מטלות הבית שצריך לבצע", אמרה.
בעלה, וידיוט נוואר, נמצא גם הוא בבית ארבעה ימים בשבוע מאז מגפת הקורונה, ונרתם למשימה. ובכל זאת, "אחרי תשע שנים שבהן אני היא שהייתה בבית כל היום, קשה לי להסתגל", אמרה.
המצב של פראלקר הופך לנורמלי החדש. נשים בזוגיות הטרוסקסואלית עדיין לוקחות על עצמן חלק גדול יותר (בממוצע) בגידול הילדים מאשר גברים. משמעות הדבר היא שעבודה מהבית עלולה להחמיר את הפער הקיים בין המינים, אומרת קלאודיה אוליבטי, פרופסור לכלכלה בדארטמות' קולג'.
"אמהות צריכות לשאול את עצמן: האם את לוקחת על עצמך חלק גדול יותר במלאכת הטיפול בילדים כי יש לך עבודה גמישה יותר, או שמא בחרת בעבודה גמישה יותר כי את ממילא כבר לוקחת על עצמך את רוב הטיפול בילדים?", אמרה אוליבטי.
איך הגענו למצב הזה
חלקן של נשים בתעסוקה גדל באופן ניכר עוד לפני המגפה. שיעור הנשים בגיל העבודה העיקרי (בנות 25 עד 54, כלומר כאלה שסיימו לרוב את לימודיהם ועדיין לא מתקרבות לגיל הפרישה) שעובדות או מחפשות עבודה - הגיע לשיא של 78.1% במאי, לפי משרד העבודה של ארה"ב, ואז ירד מעט ביוני. כיום מספרן גדול ב־1.9 מיליון מאשר לפני חמש שנים.
אלא שהדרך לכאן לא הייתה נטולת מהמורות. לאחר עשורים של גידול, בשנת 2000 נעצר שיעור הנשים בגיל העבודה העיקרי שעובדות או מחפשות עבודה. כשהמגפה פרצה, היא הביאה לסגירת בתי הספר ושלחה מיליוני נשים למשרה מלאה של טיפול בילדים. ההתאוששות המהירה בנתון נובעת בחלקה מעוצמת הביקוש לעובדים. דוגמה טובה לכך היא שנשים הן נתח גדל והולך בתעשיות הנשלטות בדרך כלל בידי גברים, כמו בנייה.
נשים רבות יותר גם מקימות עסקים משלהן. ב-2019 פחות משליש מן החברות החדשות נוסדו בידי נשים, כך על פי ניתוח שערכה ספקית השכר Gusto לנתוני מפקד האוכלוסין ולנתוני הפלטפורמה שלה עצמה. אך בכל שנה מאז נשים יזמו כמחצית מכלל העסקים החדשים.
עם זאת, השינוי הגדול ביותר הוא ההשפעה המתמשכת של מדיניות העבודה מרחוק מתקופת המגפה, החוצה חברות ותעשיות. "מעסיקים מבינים שהם לא רוצים לאבד את הערך שאמהות יכולות לספק להם", אומרת מיסטי הגנס, כלכלנית באוניברסיטת קנזס. "יש היום הרבה יותר סבלנות לחלק מהסדרי העבודה האלטרנטיביים האלה, ואמהות ממש הרוויחו מזה - וכך גם הכלכלה".
במידה מסוימת הנשים הזורמות למעגל העבודה עושות זאת מתוך הכרח ולא רק בגלל ההזדמנות. העלויות הגדלות מקשות על משפחות לחיות ממשכורת אחת בלבד. נשים שעוזבות את עבודתן לתקופה ממושכת מחמיצות לא רק את המשכורת באותה התקופה, לעיתים קרובות הן מפסידות גם העלאות והטבות נוספות הנובעות מוותק.
ועדיין, שיעור הנשים נמוך מזה של הגברים: כמעט 90% מהגברים בגיל העבודה העיקרי הם חלק מהשוק נכון לחודש יוני. כמו כן, נשים ממשיכות להרוויח 17% פחות מגברים המועסקים באותן המשרות, לפי ניתוח שערכו בגולדמן זאקס.
יש גם סיכוי נמוך יותר שנשים בארה"ב יהיו מועסקות בהשוואה לרבות ממקבילותיהן בחו"ל. הדבר נובע בחלקו מהעובדה שבארה"ב טיפול בילדים צעירים נחשב לאחריות פרטית, שלא כמו במדינות רבות אחרות, בעלות הכנסה גבוהה, כך לפי סטפניה אלבנסי, כלכלנית מאוניברסיטת מיאמי. המחקר שלה הראה שלעומת מדינות מפותחות אחרות ארה"ב הקצתה הרבה פחות מן ההוצאה הציבורית, כחלק מן התוצר המקומי הגולמי, למשפחות.
ביפן, למשל, החלה הממשלה לפני קצת יותר מעשור בתוכנית שהיא כינתה "כלכלת נשים", שהגדילה באופן משמעות את היצע הטיפול בילדים, וסייעה להרחיב את שורות הנשים בכוח העבודה. נכון למאי 83.3% מהנשים בגיל העבודה העיקרי ביפן השתתפו בשוק העבודה. מבין הכלכלות המתקדמות שוודיה היא המובילה בעולם, עם 90%, נכון לרבעון הראשון. כך על פי ה־OECD. פעולותיה של יפן נבעו מחשש שעם הזדקנות האוכלוסייה יאזלו למדינה העובדים.
גם ארה"ב מתמודדת עם בעיית הזדקנות: כיום יש רק 2.2 אמריקאים בגיל העבודה העיקרי על כל אדם בן 65 ומעלה, ירידה מ-3.2 ב-2010, לפי הערכת משרד התקציבים של הקונגרס.
"אחת הדרכים להתמודד עם סוגיית הזדקנות האוכלוסייה היא פשוט לגרום ליותר אנשים בגיל העבודה העיקרי לעבוד", אמרה אלבנסי. העלאת השתתפותן של נשים "היא דרך מצוינת לעשות זאת", הוסיפה. זה גם ניצול טוב יותר של רמות ההשכלה של נשים, שמובילות על גברים בזכאות לתארים אקדמיים.
לא מקום העבודה של אמא שלך
מאז ומתמיד לאמהות לילדים קטנים היה פחות סיכוי לעבוד מאשר בנות גילן ללא הילדים. ההיבט הזה אילץ נשים רבות להתמודד עם חישוב לא פשוט: לידה בשלב מוקדם יחסית עלולה לעצור את הקריירה, אבל משמעותה של דחייה עלולה להיות לא להביא כלל ילדים לעולם.
היכולת לבצע עבודות רבות מרחוק משנה את המתמטיקה של ילדים מול קריירה. בשנה שעברה שיעור שיא של 68.9% נשים עם ילדים מתחת לגיל 6 השתתפו בכוח העבודה - עלייה מ-66.4% בשנת 2019. למרבה הפלא עלייה זו הגיעה גם כאשר שיבושים הקשורים למגפה הקשו לעתים קרובות יותר בהשגת מטפלת או מעון.
הדבר יוצר שינוי דורי ענק. כשקמיל דייגל (68) מפייסטון, ורמונט, ילדה את שלושת ילדיה בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, הדרך היחידה בשבילה להמשיך לעבוד וגם להיות נוכחת בבית הייתה לפתוח מעון יום. "לא הייתה לי קריירה מרשימה במיוחד, כי זו פשוט הייתה הדרך שבה חיי התגלגלו", היא אומרת.
לבתה, כרמן הסלם, היו אפשרויות רבות יותר כשנולד ילדה הראשון, לפני קצת פחות מחמש שנים. משרתה בשירות לקוחות בחברה המייצרת סירופ מייפל כבר הייתה גמישה, והיא הצליחה לעבור לעבודה מרחוק במשרה מלאה באופן קבוע ברגע שהמגפה שלחה את כולם לעשות זאת.
"פשוט לא הצלחתי למצוא את הדרך להתקדם לעבודה הדורשת 50 דקות נסיעה לכיוון", אמרה הסלם (34), המתגוררת במורטאון, ורמונט, עם בעלה ניק וילדיהם בני ה-4 וה-3. באמצעות גיוסה של סבתא דייגל לשמור על הילדים שלושה ימים בשבוע תמורת 60 דולר ליום הצליחו בני הזוג הסלם לחסוך אלפי דולרים בחודש על טיפול בילדים במשרה מלאה.
אבל שעה שבעלה, בוחן תביעות ביטוח, עובד כעת גם הוא בתפקיד היברידי - הסלם נדחקה לבילוי יום העבודה בסלון או ליד שולחן המטבח בין הילדים. ניק, בינתיים, משתמש בחדר השינה הפנוי כמשרד. "זה מקובל הרבה יותר שאחד מהילדודס יצוץ באחת השיחות שלי מאשר בשלו", הסבירה.
אף שניק הוא "שותף אמיתי", הסלם אומרת שהמטלות נופלות לרוב עליה, כברירת מחדל. לקראת מסיבת הסיום בגן של ילדתם בת ה-4, למשל, הסלם קיבלה מייל שבו התבקשה להירשם ולהביא צלחות, כוסות, מפיות ומאפינס מתוצרת בית. בעלה קיבל הזמנה.
הכלכלניות לורה גי ואולגה סטודארד יכולות להזדהות. בכנסים הן לעתים קרובות שיתפו זו את זו בפניות של בתי הספר אליהן בדרך כלל, אפילו כשהיו בנסיעות עבודה, במקום אל בעליהן. "בני הזוג שלנו היו מעורבים מאוד והיו מוכנים מאוד להיות אנשי הקשר העיקריים של בית הספר, ובכל זאת לורה ואני טיפלנו ברבות מן הבקשות האלה", אמרה סטודארד.
הן חברו לכלכלנית נוספת, קריסטי באזארד, ותכננו מחקר. הן שלחו מיילים למנהלי בתי ספר מאמהות ומאבות פיקטיביים במשקי בית של זוגות הטרוסקסואלים, סיפקו מספרי טלפון של שני ההורים וביקשו להתקשר בחזרה. אמהות קיבלו פי 1.4 יותר שיחות מאבות.
"מתחבאה כדי לעבוד"
כאחות ונסה קמרון (37) מליבנוורת', וושינגטון, הייתה רגילה מאז ומתמיד להשאיר את עבודתה בחוץ ואת חובותיה ההוריים בבית. בעקבות תאונה שעברה ב-2021 היא נכבלה לכיסא גלגלים, ועברה לתפקיד וירטואלי, פיתוח מקצועי בסיעוד, שביטל את ההפרדה הזאת..
על פי רוב קמרון מרגישה אסירת תודה שהצליחה למצוא עבודה גמישה בקלות יחסית. "המגפה פתחה את כל העולם הזה לאנשים עם מוגבלויות", אמרה קמרון. ואכן, הזדמנויות רבות יותר לעבודה מהבית הביאו אנשים רבים יותר עם מוגבלויות, במיוחד נשים, למעגל העבודה. ביוני 39% מן הנשים בנות 16-64 עם מוגבלות עבדו או חיפשו עבודה, לעומת 31.6% חמש שנים קודם לכן.
עבודתה של קמרון גם מאפשרת לה להתאים את עצמה ללוח הזמנים הלא מסורתי של בעלה טוני, שעובד כמבשל בירה. אך המציאות של עבודה מרחוק יצרה אתגרים חדשים, במיוחד הקיץ הזה, שבו בנה בן ה-10, ג'ק, היה איתה בבית כל היום. כשהיא עובדת, היא מרגישה אשמה שאינה עוסקת באמהות. כשהיא מבצעת את תפקידיה כאמא, היא מרגישה אשמה שאינה עובדת.
היא מתעוררת ב-5:30 לפנות בוקר כדי להספיק לתרגל פיזיותרפיה ולעבוד שעה או שעתיים לפני שג'ק מתעורר. היא מנסה לערוך שיחות לידו, בחדר המגורים, כדי שלא יהיה לבד כל היום. זה משאיר לה מעט מאוד זמן לעצמה או לחיי חברה. "אני חשה שאני מותשת נפשית יותר ממה שהייתי כבר די הרבה זמן", אמר קמרון.
גם חמשת ילדיה של אמבר מסינה (36) נמצאים בבית הקיץ. היא מחפשת חלונות זמן כדי להספיק עבודת הנהלת חשבונות בין תנומות, מטלות ותלונות של "משעמם לי". "אני די מתחבאת בזמן שאני מנסה לעבוד אחר הצוהריים", אמרה מסינה. לעתים קרובות היא מסתתרת ליד שולחן פטיו בחוץ, הרחק מטווח שמיעה וראייה.
חזרתה לשוק העבודה לפני שנתיים, לאחר כעשור שבו הייתה אמא במשרה מלאה, אפשרה לבעלה דיוויד לספוג קיצוץ בשכרו. הוא פרש מעבודתו בבנק כדי להגשים את חלומו להיות מורה.
כעת היא עובדת בין 15 ל-20 שעות בשבוע מביתה בריברדייל, יוטה, בחברת רואות החשבון BookSmarts. זו חברה של נשים בלבד שנוסדה בין השאר מתוך כוונה להתאים יותר לאמהות. מכיוון ששני ילדיה שבגיל הגן נמצאים איתה בבית כל השנה, היא מנסה לקבוע מפגשי הכשרה לקיץ, כאשר שלושת ילדיה שבגיל בית הספר נמצאים בבית, ויכולים לעזור לטפל באחים הקטנים.
"זה נהיה קשה יותר", אמרה מסינה. "אני בהחלט לא מסוגלת לקחת את הילדים הקטנים שלי לפארק באותה התדירות שעשיתי זאת עם הגדולים".