סטודנטים מאוניברסיטת העיר ניו יורק, בהפגנה פרו־פלסטינית בסוף אוגוסט / צילום: Reuters, Jonathan Fernandes
סטודנטים ישראלים ויהודים באוניברסיטת מרילנד, שחזרו ללימודים בשבוע שעבר וביקשו לארגן טקס זיכרון ב־7.10, גילו שאחד האולמות המרכזיים בקמפוס כבר משוריין לאירוע אחר באותו יום - של חברי SJP, ארגון הסטודנטים המוביל את ההפגנות הפרו־פלסטיניות ואנטי־ישראליות בקמפוסים בארה"ב.
● יואב קרני, גלובס | כשהאוניברסיטה מפסיקה לעודד את הספק
● ראיון | הג'יהאדיסט שהפך לציוני: "הייתי שטוף מוח. הדהים אותי שהכל בישראל
נורמלי"
מה בדיוק רוצים לציין הארגונים הפרו־פלסטיניים ב־7.10? פרטי האירוע המתוכנן לא פורסמו, אך איה שכטר, סמנכ"לית תוכניות בארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית ה-IAC, ארגון המאחד יהודים וישראלים לפעולה משותפת, מגלה שבחדרי חדרים, בקבוצות המחאה הפרו־פלסטיניות מדברים על "חגיגת שנה של התנגדות". ייתכן שאירועים כאלה לציון 7.10 ייערכו גם באוניברסיטאות נוספות.
"אנחנו צריכים להיערך למאבק על הנרטיב של 7.10", אומרת חוקרת ישראלית בכירה, שביקשה לדבר בעילום שם בעקבות מתקפות אישיות שספגה בעקבות התבטאויות נגד פעילות הארגונים הפרו־פלסטינים בקמפוסים. "הם אפילו לא ייתנו לנו לקיים את טקסי האבל שלנו בשקט".
בינתיים, אוניברסיטת מרילנד הודיעה שלא תאשר הפגנות נגד ישראל ב־7.10, וזה נחשב הישג במציאות של הקמפוסים בארה"ב, אבל זו גם טיפה בים. נראה שהארגונים הפרו־פלסטינים ניצלו את חופשת הקיץ להיערכות מחודשת למאבק.
באוניברסיטת מישיגן, לדוגמה, סטודנטים נתקלו ברעולי פנים עם לוגו של החזית העממית על הכאפיות. באירוע אחר סטודנטים פרו־פלסטיניים חסמו כניסת תלמידים חדשים וקראו "שנת הלימודים לא תיפתח". באוניברסיטת טמפל שבפנסילבניה הגיעו רעולי פנים ואוחזי דגלי פלסטין לסניף הלל, ארגון הסטודנטים היהודים, ובאוניברסיטת טורונטו מתוכננת השבוע הפגנה נגד "המדינה הפושעת שמבצעת רצח עם בעזה". בהרווארד, סטודנט דיווח על תלישת מזוזה מחדרו במעונות, ושם הלימודים אפילו לא התחילו.
נראה שאת הפעילות הפרו־פלסטינית בקמפוסים מסנכרן גורם מרכזי. תביעה שהגישו נפגעי אירועי 7.10 מציגה ראיות לכך שלגורמים המכוונים את התגובה הפרו־פלסטינית יש קשרים משמעותיים עם ארגוני טרור מחוץ לארה"ב. "בצד השני תכננו תוכניות כל הקיץ", אומר חוקר יהודי בכיר באחת מאוניברסיטאות העילית בחוף המזרחי של ארה"ב. "רק חלק מהדברים הללו נחשפים במדיה, ומתוכם ראינו שהשנה מתכננים הארגונים לשים דגש על התעמרות אישית בפרופסורים פרו־ישראלים בקמפוס. ישנם קולות הקוראים להקצין את האלימות".
לאור זאת, לראשונה מאז שהתחלנו לסקר את הנושא, שניים מהמרואיינים ביקשו לדבר בעילום שם.
עלון "מבוא לפלסטין"
לדברי החוקר הבכיר, כל הסטודנטים החדשים קיבלו עם כניסתם לאחת האוניברסיטאות עלון "מבוא לפלסטין", שכלל הזמנה לקבל מידע שוטף בנושא מערוץ הטלגרם Resistance News Network, הידוע כמזוהה עם חמאס. "הם טוענים שלאנשי הערוץ לא היה קשר לכתיבת העלון", הוא אומר, "וכך הם מטשטשים את הקשר הארגוני בין הגורמים".
הפניה נוספת באותו עלון שולחת את הסטודנטים ל־Mapping Project, פרויקט הממפה את הקשרים בין יהודים בעלי ממון או השפעה באזור בוסטון וקורא לציבור "להפריע" להם. "זה היה פרויקט כל כך אנטישמי, שאפילו תנועת BDS הצהירה שאינה תומכת בו", הוא אומר ומוסיף שהארגונים הפרו־פלסטיניים ניסו לתת לסטודנטים תחושה שהמידע הזה הוא חלק מתהליך האוריינטציה הרשמי של האוניברסיטה.
"לפעולה של הארגונים האלה יש כמה שכבות", אומרת שגית שדה עטיה, אחראית תחום אקדמיה בארה"ב ב־IAC. "הם מעלימים את הקשר ההיסטורי היהודי לישראל, כדי להציג אותנו כקולוניאליסטים, והם רוצים להחריב ולשתק את הקמפוס, ולהציק ליהודים ולישראלים, כדי ללחוץ להחלטות על אי־השקעה בישראל". אלא שהחלטות כאלה נחשבות לא חוקיות בכמה מדינות בארה"ב. בינתיים, רוב הקמפוסים לא נכנעו ללחץ הזה.
האם הסטודנטים בקמפוסים באמת יגיעו לאירועים שחוגגים את זוועות 7.10? לדברי שכטר, "הם מצליחים לייצר איזשהו נתק מהזוועות באמצעות המשפט By any means necessary, שמבחינתם אומר שכל דבר מוצדק כדי להילחם על החופש. הם לא מתעכבים על כך שהם חוגגים אונס ורצח. מבחינתם הם תומכים בצד החלש והצודק, ולכן הם בהכרח בצד הנכון של ההיסטוריה".
לחץ על ההנהלות
מנגד, התגובה היהודית־ישראלית מבוזרת יותר. "לא הייתה התארגנות של החוקרים היהודים והישראלים בקמפוסים לפעולה משותפת. אין תוכנית ואין מסר אחיד", אומרת החוקרת הבכירה. "בהלל הודיעו שיגבירו את האבטחה על פעילותם בקמפוס. זה מה שעושים? מגבירים אבטחה?".
לדברי שכטר, אף שהצד השני ערוך ומיומן יותר, "השנה אנחנו יותר מאורגנים. כך, בכנס הדמוקרטי בשיקגו הקמנו 'כיכר חטופים' על קרקע פרטית, עם זמרים ומיצגים, אחד מהם כלל קרטוני חלב עם תמונות של אזרחים אמריקאים שנחטפו או נרצחו. זה יצר הד בגלל המשמעות של זה בתרבות האמריקאית. מאז אנחנו מקבלים הרבה בקשות לקרטוני חלב ממוסדות חינוך. אנחנו מעודדים מהתגברות הפניות, לא רק מסטודנטים או מחוקרים שנתקלו בבעיות או שרוצים לחלוק חששות, אלא גם מאלה ששואלים איך אפשר לפעול".
גם החוקר מאוניברסיטת העילית מבטיח: "לחוקרים היהודים והישראלים באוניברסיטה שלי יש רעיונות איך לפעול. בקרוב נראה תוצאות. הסטודנטים הישראלים הם לרוב יותר מבוגרים ויש להם יותר ניסיון בארגון, אז הם לרוב המובילים".
אחד האתגרים המרכזיים, לדבריו, הוא לרתום את הנהלות האוניברסיטאות. "הן במצוקה לא קטנה. עליהן לאזן בין חופש הביטוי, שהוא קדוש בארה"ב; פרופסורים שברובם בעלי נטיות ליברליות מאוד והתרגלו לתמוך בפלסטין (בהם גם ראשי האוניברסיטאות עצמם); ומנגד חשש שהאוניברסיטה תיכשל כמוסד לימוד אם יהיה בה הרבה בלגן".
לא ציינת את הרצון שלהם להגן על המיעוט היהודי, ערך שאולי היה אמור לנבוע מאותו ליברליזם.
"אנחנו, היהודים בארה"ב, לא נוטים לחשוב על עצמנו כעל מיעוט אלא כעל חלק מהכלל, שבגלל היסטוריה מיוחדת למד כמה חשוב לדאוג לחלשים. אנחנו לא רואים את עצמנו כחלשים, וגם הגורמים העוסקים בגיוון והכללה ממש לא רואים אותנו כאחריות שלהם.
"כך, בעוד שבאוניברסיטת NYU הכריזו במפורש שלא לגיטימי להגיד 'ציוני' במקום 'יהודי' כדי לכבס כל דבר נורא שרוצים להגיד עלינו, באוניברסיטאות אחרות לא נגעו בזה בכלל. אנחנו מנסים לגרום לראשי האוניברסיטאות לומר דברים ברורים, והם אומרים 'לדעתי זו אמירה אנטישמית'. ככה לא מעבירים מסר. לא אומרים 'לדעתי זו הטרדה מינית', 'לדעתי זו גניבה', אלא 'זה אסור'".
חמישה ארגונים יהודים חברו לפרסם יחד קווים מנחים לאוניברסיטאות להתמודדות עם השנה החדשה. הם ממליצים להן: להסביר בצורה ברורה מה מותר ומה אסור לומר בקמפוסים; להכין מערכי תמיכה לסטודנטים היהודים, כולל קבוצות תמיכה וגורמים אליהם ניתן לפנות במקרה של סיכון או פגיעה; לדאוג לביטחון ובתוך כך להבין איזה גורם בקמפוס אחראי לביטחונם הפיזי של הסטודנטים; לוודא כי למרצים עצמם ברורה אחריותם ליצור סביבה שאינה מפלה את היהודים וכן להיערך ל־7.10.
כל אחת מן ההמלצות הללו היא סוגיה נפיצה עבור האוניברסיטאות. מה אסור ומה מותר לומר בקמפוס, מה נחשב סיכון ומהי אפליה של סטודנט יהודי (למשל, האם משימה הדורשת התייחסות לטקסט המסביר מדוע הפלסטינים צודקים היא אפליה כזו?), בכל כיון ראשי האוניברסיטאות רואים מוקש פוטנציאלי.
אך מספר אוניבריטאות כן נקטו צעדים פרקטיים, כמו מניעת כניסה לקמפוס למי שאינו סטודנט או איש סגל. סטודנטים שהפגינו בשנה שעברה והיו מעורבים בפריצות לבניינים, באלימות או שסירבו לפנות את המאהל כשנדרשו, עדיין עומדים בחלקם בפני דין משמעתי.