צילומים: Carolyn Kaster, Julia Nikhinson-AP, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart
השיטה המוכרת במרבית המדינות הדמוקרטיות, שבה לכל מצביע קול אחד שווה במשקלו, לא עובדת באמריקה. פשרה שנעשתה בעת יסוד ארה"ב, בין גישה שרצתה לתת קול אחד זהה לכל בוחר לבין אחת שהעדיפה כי הקונגרס יבחר את הנשיא, יצרה בן כלאיים מוזר, שמככב עד היום בפוליטיקה האמריקאית ולעתים גם מטלטל את הספינה. בחוקה נקבע כי את הנשיא יבחרו אלקטורים שייבחרו בכל אחת מהמדינות. דרך בחירתם, ניהולם והצבעתם נקבע בחוקי המדינות השונות.
● פרשנות | התוכניות של דונלד טראמפ לכלכלה האמריקאית מנותקות מהמציאות
● פרשנות | היזם שהפך חברת תוכנה קטנה לחברה ממונפת עם ביטקוין בשווי 15 מיליארד דולר
לכל מדינה יש מספר אלקטורים השווים למספר חברי הקונגרס שיש לה (נציגי הבית התחתון, הנקבעים לפי מספר התושבים ועוד שני סנאטורים), והם בעיקרון מחויבים להצביע למועמד שנבחר במדינה. כך לקליפורניה, המדינה המאוכלסת ביותר, 54 אלקטורים, ולוויומינג המאוכלסת בדלילות, רק שלושה. מכיוון שכך, בוויומינג יש בגוף הבוחר את הנשיא נציג אחד על כל כ-76 אלף בוחרים, בעוד שבקליפורניה יש נציג לכל כ-400 אלף בוחרים. עיוות זה הביא לא אחת למציאות שבה המועמד בעל מספר הקולות הנמוך יותר בסך הכל זכה בנשיאות.
במשך השנים נעשו מאות ניסיונות לשנות את ההוראה הזו בחוקה. שני שלישים ויותר מדעת הקהל האמריקאית תומכים בעקביות מזה שנים במעבר לבחירה ישירה, שבה לכל מצביע יש קול זהה. שיטת הבחירות הקיימת יצרה מצב שבו כוח בלתי פרופורציונלי מרוכז בידיים של מספר מדינות קטן, שם מוכרעת המערכה לעתים קרובות בשברירי אחוזים. כך, בבחירות בשנת 2000 זכה ג'ורג בוש בזכות יתרון של 537 קולות (0.009%) במדינת פלורידה, אף שיריבו אל גור, זכה בכ-0.5% יותר - קרי 550 אלף קולות - בכל ארה"ב. בשנת 2016 זכה דונלד טראמפ בזכות פחות מ-100 אלף קולות במצורף במדינות מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה, אף שיריבתו הילרי קלינטון קטפה כ-2.9 מיליון יותר קולות (כ-2% מכלל האמריקאים).
זכאי, רשום, בוחר
מאחר שהבחירות נערכות ברמת המדינה, כל בעל זכות בחירה נדרש להירשם באופן אקטיבי על מנת להיכלל בפנקס הבוחרים. על פי רוב, 75%-85% מבעלי זכות הבחירה נרשמים. בקליפורניה למשל, נכון לפברואר האחרון, כ-83% מבעלי זכות הבחירה אכן רשומים בפנקס הבוחרים. מתוך הרשומים, רבים אינם ממשים את הזכות הזו. בבחירות 2020 הצביעו בקליפורניה כ-81% מהרשומים בפנקס הבוחרים, או כ-71% מסך הזכאים לבחור. נתון זה גבוה מעט מהממוצע הארצי, 66.8%.
ההבחנה הזו בין שלוש הקטגוריות - הזכאים לבחור; הרשומים בפנקס הבוחרים; הבוחרים בפועל - קריטית להבנת הסקרים וכן להבנת מאמצי המפלגות בחודשים הבאים.
כאשר בעל זכות בחירה נכנס לפנקס הבוחרים, הוא רשאי להירשם ללא שיוך מפלגתי או להירשם בזיקה לאחת המפלגות הרשומות במדינה. בפלורידה למשל יש 17 מפלגות, כולל ליברטנים, ירוקים, וכמובן דמוקרטים ורפובליקנים. הרישום עם זיקה מאפשר לנרשם להשתתף בפריימריז של המפלגה באותה מדינה (וכמובן אינו מחייב דבר ביחס להצבעה בקלפי). נכון למרץ השנה, כ-38.3% אחוז מהרשומים בפנקסי הבוחרים באמריקה הזדהו כדמוקרטים, 30.7% כרפובליקנים, וכ-27.7% כעצמאים ללא זיקה מפלגתית.
מספר המזל 270
מספר האלקטורים הבוחרים את הנשיא מסתכם ב-538. כדי להיבחר לנשיא, על מועמד לקבל 270 מקולותיהם. הניצחון בבחירות הוא אפוא מלאכת הרכבה של תשבץ שסכומו 270. מאחר ורוב המדינות מצביעות באופן מובהק לצד זה או אחר, מאמצי המפלגות מתמקדים במדינות המתנדנדות שיכולות להשלים את "המדינות הבטוחות" לכדי 270. בבחירות 2020 זה ניכר: 96% מהאירועים של שני המתמודדים התקיימו ב-12 מדינות בלבד, ו-33 מדינות נותרו מיותמות, ללא אירוע כלשהו. לא פחות מ-85% מהוצאות הפרסום בטלוויזיה הלכו לשש מדינות בלבד.
לא כל הסוקרים שווים
סקרי בחירות הם פופולריים מאוד, וזוכים לחשיפה רבה. אך לא כל הסקרים שווים: עריכת סקרים שכאלה אינו עניין פשוט כלל ועיקר, שכן בניית מדגם הבנוי על רק על ה"עתידים בסבירות גבוהה לבחור", ומחולק היטב בין קבוצות הבוחרים השונות הוא אתגר אמיתי. יש סוקרים שפשוט אינם מספיק מקצועיים, לאחרים אין די תקציבים לסקרים יסודיים. גם יש סקרים שהוזמנו במטרה לעודד את הבייס להצביע, ואחרים כדי לעודד את התורמים הגדולים לפתוח את הארנק.
האתר 538 מדרג את חברות הסקרים השונות. זאת על בסיס נתונים כמו מידת הדיוק של הסוקר בעבר, סוג ושיטתיות הסטייה מתוצאות האמת, ושקיפות המתודולוגיה שבה נעשה שימוש. בניתוח שלו נכללו 277 חברות, והדירוג חושף כמה נתונים מעניינים. במקום הראשון דורג סיאנה קולג/ניו יורק טיימס, במקום השני ABC/וושינגטון פוס, ובמקום השלישי אוניברסיטת מרקט שבוויסקונסין. אגב טרפלגר גרופ, הפופולרי בדיווחים בישראל, מדורג בסוף הרשימה, 273 מתוך 277 עם ציון של 0.7 מתוך 3.
באתר החדש של הסטטיסטיקאי והבלוגר נייט סילבר Silver Bulletin הוא משתמש במתודולוגיה קצת שונה כדי לדרג מאות סוקרי בחירות. קבוצה של שבעה סוקרים יצאו מדורגים עם ציון A המושלם, והם כוללים את סארווי יו אס, וסיאנה קולג' בשני המקומות הראשונים. גם סילבר וגם 538 מריצים מודל המנסה להעריך את סיכויי המועמדים. המסקנה מכל אלה ברורה: עולם הסקרים מרובה רעש, והניסיון ללמוד ממנו דברים ברורים ביחס לתוצאות במדינות בהם המירוצים קרובים אינו פשוט כלל.
המפתח בידי 3 קבוצות
שלוש קבוצות יכריעו את הבחירות במדינות המתנדנדות. הנשים, הצעירים, והמצביעים שאינם לבנים (כמובן שיש גם חפיפה בין הקבוצות).
נשים - הקבוצה הגדולה והחשובה ביותר בבחירות. בשנים 2020 ו-2016 היו רשומות 10 מיליון נשים יותר מגברים בפנקסי הבוחרים. מזה עשורים מספר המצביעות בפועל גבוה ממספר המצביעים. כך ב-2020 הצביעו כ-3.5 מיליון יותר נשים, ובשנת 2016 עמד הפער על 4 מיליון. הפער גדול במיוחד אצל המצביעים השחורים וההיספנים: בבחירות 2020 כ-63.3% מהנשים בקבוצות הנ"ל יצאו בפועל להצביע, לעומת 58.3% אצל הגברים. אצל הבוחרים הלבנים לעומת זאת עמד הפער לטובת הנשים על 2% בלבד.
הנשים במובהק נוטות יותר לצד הדמוקרטי. בבחירות 2020 זכה ג'ו ביידן בסך הכול בכ-55% מקולות הנשים לעומת טראמפ בכ-44%. יתרון דמוקרטי זה התקיים בכל קבוצות האוכלוסייה והגיל, מלבד נשים לבנות בעלות השכלה תיכונית בלבד. הפער הגדול ביותר בהצבעות הנשים לטובת הדמוקרטים ניכר אצל הנשים השחורות (81% יותר), ההיספניות (39% יותר), והצעירות עד גיל 29 (35% יותר). רק בקבוצת הנשים בעלות השכלה תיכונית בלבד הובילה המפלגה הרפובליקנית. (27% יותר).
בבחירות 2020 היה לטראמפ יתרון אצל הגברים, אך במדינות המתנדנדות יתרונו של ביידן בקולות הנשים היה גדול מיתרונו של טראמפ בקרב הגברים. כך למשל במישיגן הפער לטובת טראמפ עמד 10% בקרב הגברים, אך הדמוקרטים הובילו בכ-14% הנשים, ובוויסקונסין 10 לעומת 13 בהתאמה. כך על פי ניתוח של מכון המחקר ברוקינגס.
מאז 2020 חלו שינויים של ממש באלקטורט הנשי. בבחירות הקרובות, לראשונה בהיסטוריה, יהיה שיעור הנשים בקבוצת "לבנות עם השכלה תיכונית בלבד" פחות מ-40% מהבוחרות. זו גם המגמה בשבע המדינות המתנדנדות. בנבדה למשל, אחוז הנשים הלבנות ללא השכלה אקדמית ירד מ-48% בשנת 2012 ל-35% השנה, ובג'ורג'יה מ-42% ל-32%. שינוי זה, לפחות לפי דפוסי ההצבעה ההיסטוריים, פועל לטובת המועמדת הדמוקרטית.
עצם המועמדות של אישה מסייע לה אצל הקול הנשי. סקרים של סיאנה קולג'/ניו יורק טיימס מסוף יולי, לאחר ההחלפה של ביידן בקמלה האריס, מצאו זינוק דרמטי בקול הנשי שמתכוון להצביע לה. סקר אחר, ממחצית אוגוסט, שערך האיקונומיסט/יוגוב, מצא כי האריס מובילה ב-13% בקרב הנשים בשעה שטראמפ מוביל ב-7% אצל הגברים.
קבוצת הגיל - בבחירות 2020 האלקטורט החזק ביותר של טראמפ כלל גברים בעלי השכלה תיכונית בלבד (+42) ובפרט בני 65 ומעלה. אצל נשים בגילאים האלה הוביל ביידן (+5%), כך שבקבוצת הגיל כולה קיבל טראמפ 52% לעומת 45% לביידן. מנגד בקבוצת הצעירים, 18-29, הוביל הדמוקרט בכ-60% לעומת 36% הרפובליקני.
מאז בחירות 2020 פחת מספרם של הבומרס והמבוגרים מהם בכ-10 מיליון איש. מנגד הדור הצעיר ביותר, דור ה-Z, יוסיף 8.3 מיליון בוחרים חדשים ויכלול בסה"כ 40.8 מיליון בוחרים. בשנת 2020 העדיפו המצביעים מדור Z את ביידן, עם 65% מהקולות; 31% הלכו לטראמפ. תוספת של 8 מיליון בוחרים בקבוצה הנוטה בכבדות למועמד הדמוקרטי וגירעון של 10 מיליון מהקבוצה הנוטה למועמד הרפובליקני עשויים להשפיע על התוצאות במדינות המתנדנדות.
מצביעים שאינם לבנים - ישנו הבדל גדול במבנה הדמוגרפי של הדורות באמריקה. בשנת 2020 היה דור הבומרס (ילידי 1946-64) ביחד עם הדור שמעליו, בנוי מ-73% לבנים, כ-9.2% שחורים, 9.4% היספנים ו-4.6% אסיאתים. אצל דור המילניאלס (ילידי 1980-94), הלבנים הם 52.7% וההיספנים 23.4%. בדור Z (ילידי 1996-2015) הלבנים אינם עוד רוב. הם מונים כ־49% מאוכלוסיית הדור, בעוד ההיספנים מהווים כ-26%, השחורים כ-14% והאסיאתים 5.6%.
לתמונה זו תיתכן השפעה של ממש על הבחירות, נוכח הנטייה החזקה של המיעוטים להצביע למפלגה הדמוקרטית. בבחירות 2020 קטף ביידן 41% מקולות הלבנים שעה שטראמפ זכה ב-58% מהם. לעומת זאת בין השחורים ביידן זכה ב-87% מהקולות וטראמפ 12%. אצל ההיספנים לקח ביידן 65% מהקולות וטראמפ 32%. גם האסייתים הלכו 61% לעומת 34% לטובת ביידן.
תבנית זו לא השתנתה בהרבה. על פי סקר שערכו בתחילת אוגוסט שתי חברות המתמחות בסקטור, בשבע מדינות מתנדנדות מובילה האריס בקרב ההיספנים בשיעור של 55% לעומת 37%. גם בקרב האוכלוסייה השחורה, בסקר מסוף יולי, גרפה האריס כ-70% מהתמיכה לעומת 12% לטראמפ. בסקר שפורסם לא מכבר בפוקס ניוז דווח כי במדינת המפתח פנסילבניה מובילה האריס 70%-11% בקרב השחורים, המהו וים כ-12% מהמצביעים בה.
תמונת מצב נוכחית
מקובל לחלק את המדינות לשלוש קבוצות: אלו שהיסטורית ועל פי הסקרים בוחרות במובהק באחת המפלגות; מדינות הנוטות לצד זה או אחר; ומדינות מתנדנדות. מבחינת מפת האלקטורים נכון לתחילת ספטמבר עולה התמונה הבאה: למועמד הרפובליקני 219 ולדמוקרטית 226 אלקטורים ממדינות שבהם יש להם סבירות גבוהה לנצח. היתרה, 93 אלקטורים, שייכים לשבע מדינות מתנדנדות שבהן יוכרעו הבחירות: מישיגן (15 אלקטורים), וויסקונסין (10), פנסילבניה (19), ג'ורג'יה (16), נבדה (6), אריזונה (11) וצפון קרוליינה (16).
עבור האריס, הנתיב הפשוט ביותר לבית הלבן עובר דרך ה"חומה הכחולה", קרי שחזור ניצחונו של ביידן במישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה. ניצחון כזה יעניק לה את 270 האלקטורים ואת הנשיאות. אם תפסיד באחת מאלו, ובמיוחד פנסילבניה, היא תצטרך להביא את 19 האלקטורים החסרים מקומבינציה של ארבעת המדינות אריזונה, נבדה, צפון קרוליינה וג'ורג'יה.
מבחינת טראמפ, הדרך לבית הלבן עוברת דרך שמירת צפון קרוליינה פלוס ניצחון בפנסילבניה ובג'ורג'יה, באחרונה הפסיד ב-2020 בפחות מרבע אחוז. המספרים נכון לעכשיו ברורים: פנסילבניה היא זירת ההתכתשות של הבחירות הקרבות. שני המועמדים יתקשו מאוד לנצח בלעדיה, ולמנצח בה יהיו סיכויים גבוהים ביותר לעמוד בראש ארה"ב.
בשבוע הבא יתקיים העימות הראשון בין המתמודדים, והוא עשוי להשפיע מאוד על איך תיראה מערכת הבחירות בחודשיים הבאים. האם הוא יסייע למומנטום המדהים שליווה את הקמפיין של האריס, או שדווקא יעצור אותו? בכתבה הבאה נבחן מקרוב את מצב העניינים במדינות המתנדנדות וננסה להבין במה יתמקדו המתמודדים מנקודה זו.