התחנה הגדולה בישראל. רוטנברג באשקלון / צילום: צילום: יוסי ליאון, חברת החשמל
רשות החשמל תערוך בשבועות הקרובים שימוע ליצרניות החשמל הפרטיות, במטרה לקבוע כללים חדשים שיגבילו את המחיר שהן דורשות מהמדינה. לטענת הרשות, העלויות שמגישים היצרנים מנופחות ומנותקות מהעלויות בפועל. להערכת המדינה, בעקבות הרפורמה שהיא מתכננת תעריף החשמל הביתי צפוי לרדת בשלב הראשון ב-1%-2%.
● עלות ייצור חשמל בגגות סולאריים, והמחקר שמציע פתרון זול יותר
● המשנה למנכ"ל אדלטק: "החששות מפני מחסור בחשמל בישראל הם ממשיים"
הרפורמה במשק החשמל שינתה אותו מהיסוד: במקום מונופול כמעט מוחלט בייצור, כיום יותר ממחצית מייצור החשמל מגיע מתחנות כוח פרטיות. אלא שהדינמיקה החדשה יצרה מתחים בין היצרניות לבין רשות החשמל, שטוענת שהן דורשות מחירים מוגזמים. מנגד, היצרניות מתעקשות שקביעת מחיר נמוך יותר עלולה להחמיר את המחסור הצפוי בחשמל.
מאות מיליוני שקלים בשנה
כשהיצרנים הפרטיים, שמהווים כ-60% מאספקת החשמל בישראל, מוכרים חשמל למנהל המערכת (חברת נגה), הם עושים זאת בשיטה הנקראת SMP (מחיר שולי מערכתי). בכל יום היצרנים מגישים לנגה הצעות מחיר לכל חצי שעה ב-24 השעות הבאות. לאחר מכן, נגה לוקחת את כל ההצעות הזולות ביותר לכל נקודה, וקובעת את המחיר לכולם על פי ההצעה הראשונה שלא זכתה. כך, מובטח לכל מי שמייצר בפועל שירוויח לפחות קצת.
או לפחות, זו התיאוריה. בפועל, תחנות כוח הן מכונה מורכבת: עצם התנעת כל יחידה בתחנה עולה לא מעט כסף, וגם ההפעלה בעומס מינימום, הדרושה כדי לשמור על התחנה פעילה למקרה שיצטרכו אותה מאוחר יותר באותו היום, דורשת משאבים. לכן, היצרנים מקבלים פיצוי על כך: אם יחידה מסוימת בתחנה נשארת דולקת ללא שימוש, בצורה שמסבה הפסדים ליצרן - הוא יקבל תשלום מנגה בהתאם לעלויות שלו. זה נקרא "תעריף משלים".
ולפי רשות החשמל, היצרניות ניצלו את התעריפים המשלימים כדי לגבות כמויות מוגזמות של כסף. במסמך השימוע שפרסמה הרשות, היא מציינת כי התעריפים המשלימים בלבד עלו לה 440 מיליון שקל ב-2023, שהם 36% מכלל התשלומים באותה שנה. כלומר, מעל שליש מהכנסות היצרנים הגיעו אליהם בלי שייצרו מגה-וואט אחד של חשמל. נרשמו גם פערים גדולים בין העלויות של תחנות כוח עם טכנולוגיה דומה. על פי הרשות, אלו סימנים שמעידים שהעלויות האלה מנותקות מהעלות בפועל, מה שמעיד על ניסיונות לסחוט כספים נוספים מהמערכת בצורה לא הוגנת.
הפתרון שמציעים ברשות הוא פיקוח מחירים. נגה תקבע "תעריף נורמטיבי" לעלויות התנעת תחנות הכוח במקום שהן ידווחו עליהן בעצמן. מבחינת היצרנים, זה "שינוי הכללים באמצע המשחק". לטענתם, המחיר המשלים הוא חלק מהדרך שלהם לא רק לכסות את העלויות, אלא גם להחזיר את השקעות ההון שביצעו: "מחיר מפוקח כזה לא מאפשר להחזיר את עלויות ההון האדירות שנדרשות להקמה או לרכישה של תחנת כוח", אומר אחד היצרנים הגדולים, "שילמנו מיליארדים, גייסנו הון, ועכשיו משנים את הכללים. איך אפשר להתנהל ככה בשוק תחרותי?".
ומה אם היצרנים יגלגלו את אותן עלויות דרך מחיר החשמל הרגיל? במקרה כזה, מאיימים ברשות, ייקבע מחיר מקסימום גם על הייצור. הבעיה היא שלא בטוח שזה יעזור. לדברי חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO, "הניסיון במוצרים מפוקחים אחרים מראה שיצרנים מתיישרים לפי מחיר המקסימום ונמנעים מתחרות, מה שהופך אותו גם למחיר מינימום".
גם ניב סבר, המשנה למנכ"ל אדלטק המחזיקים בכ-20% מייצור החשמל בישראל, אמר ש"אפשר לראות את זה בפיקוח על מחירי הדלק והלחם - מחיר מקסימום הופך מאוד מהר למחיר המינימום, כי אין סיבה להתייעל ולהשתפר". ברשות החשמל מבינים את זה, וגורמים שם מודים ש"זה בהחלט חשש שקיים. זה לא מהלך בלי עלויות. אבל המצב היום מספיק חמור, שזה יהיה שווה את זה".
החשש ממחסור גובר
בכל מקרה, הקונצנזוס בענף הוא שמתפתח מחסור אקוטי בהיצע החשמל. הרצוג מסכים כי תרחיש של חוסר בחשמל בשנת 2028 לא מופרך: "הביקוש גדל ב-3.5% בשנה, אבל לא מקימים מספיק תחנות כוח". זאת מאחר שנדרשת דרך חתחתים רגולטורית מול ועדת התשתיות הלאומיות, שכוללת התנגדויות תושבים. גם כשעוברים את המשוכה הזאת, נדרש אישור פרטני של הממשלה לכל תחנת כוח חדשה, ולאחר מכן גם מכסות לייצור חשמל.
לדברי סבר מאדלטק, "תחום האנרגיה מבוסס על השקעות ארוכות טווח, ושינוי תכוף של כללי המשחק פוגע ביכולת וברצון של שחקנים חדשים להיכנס לשוק. פיקוח מחירים משדר שהיכולת להרוויח מוגבלת, וכך קשה לייצר מתחרים חדשים ומשמעותיים".