מוטי בבצ'יק. מבוכה גדולה / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
מפגן הכוח שנערך בתחילת החודש בחתונת בתו של מוטי בבצ'יק, המוציא והמביא הכל יכול בחסידות גור, רק העצים את המבוכה הגדולה שחוו גור ובבצ'יק כמה ימים קודם לכן. האיש שכל אנשי העסקים והפוליטיקאים משחרים לפתחו, נציג החסידות הכי חזקה (ואפילו מפחידה) בישראל, הופתע במקום הכי יקר לו - כישלון רכישת הקרקע למאות דירות עבור החסידים בעיר ערד.
● "לא מחירי הקרקע": מנכ"ל רמ"י טוען - זו הסיבה שמחירי הדירות עולים
● לא רק הריבית: המכות שנוחתות על נוטלי המשכנתאות בזו אחר זו
● חדשות השבוע בנדל"ן | שכונה חדשה תוקם בכפר יונה ומאות דירות בהתחדשות עירונית בחיפה
הנקמה מוגשת כעת. המפלה בערד, הרחק מתחת לרדאר של מרבית הישראלים, כנראה הכריעה סופית והפילה את הפור - הם חייבים לראשונה מנכ"ל משלהם, בשר מבשרם, בראש רשות מקרקעי ישראל, הגוף השולט על קרקעות המדינה. הגוף הזה נמצא לכאורה תחת אחריות משרד השיכון, הנתון בידיה הבטוחות של גור, אבל עובדה, הוא גם הוציא מכרז בערד שהגיע לידיים זרות. ולכן - מנכ"ל רמ"י הבא לא יהיה מקורב, לא איש סוד, לא מישהו שיודע לשחק "תן וקח", אלא מישהו מתוך החצר פנימה. השם החם הוא יהודה מורגנשטרן, מנכ"ל משרד השיכון.
ערד, מקום שהתקדש בהדרגה
על מה יצא הקצף? בקליפת אגוז: ערד, זו שהייתה פעם הבטחה גדולה להיות עיר תיירות מדברית משגשגת, כבר מזמן לא שם. בשנים האחרונות היא ראש החץ של חסידות גור. למה דווקא שם? יש מי שהולך להיסטוריה, לימים שבהם האדמו"ר ירד לשם לחופשות בציווי רופאיו, שחיפשו אוויר נקי לרב ולרבנית, והמקום "התקדש" בהדרגה. מעבר לכך, ערד הייתה פתרון מצוין לחסידות, שלא מתיישבת באופן עקרוני מעבר לקו הירוק, בניגוד לחרדים רבים שהפכו את יו"ש לברירת מחדל ראשונה (בדגש על בית"ר עלית וקרית ספר).
כך, בעזרת מחירים נוחים, היעדר ביקוש בפריפריה הרחוקה והיכולת להניע ציבור גדול בפקודת הרב, התבססה גור בערד. כשליש מהתושבים הם חסידי גור, 13 מתוך 30 אלף תושבים, והמגמה ברורה.
החותם הגיע בפברואר, כשהאיש שהם שלחו להתמודד לראשות העיר, יאיר מעיין, איש הציונות הדתית שכלל לא התגורר עם משפחתו בעיר, זכה במרבית הקולות בעיקר בשל הדחיפה מאנשי החסידות. בתמורה, הכניס מעיין לתפקידים החשובים בקואליציה את אנשי גור.
כמה חודשים לאחר מכן, פרסמה המדינה מכרז בזק להקמת 360 דירות בעיר ערד. המכרז התפרסם ב-30 ביולי ונסגר ב-26 באוגוסט - מהירות שיא בעיני כל מי שמכיר את הליכי השיווק הארוכים של קרקעות בישראל. בנוסף, היה זה מכרז דיור רגיל, בשיטת המרבה במחיר הישנה, ולא בשיטה הפופולרית שמגרילה דירות בהנחה (מחיר למשתכן או מחיר מטרה), שעשויה להביא לשם כל מחוסר דירה, דתי או חילוני, שרוצה לגזור קופון ולקנות דירה מוזלת על חשבון סבסוד מהמדינה.
עם תכנון מוטה שטחי ציבור, שמתאים מאוד לחרדים (בתי כנסת, בתי ספר נפרדים וכו'), ואיתות מהוועדה המקומית שניתן יהיה להכפיל את כמות הדירות - היה ברור לאנשי גור שמדובר במשחק מכור. קבוצת רכישה התארגנה מהר בתוך החסידות והציעה 8 מיליון שקל בלבד על הקרקע - רק 20% מהשומה שקבעה המדינה. תוך חודשים ספורים, הבטיחו שם, גם תאושר תוכנית לכ-800 דירות, מה שיוריד את המחיר לדירה - בשקלול מחיר פיתוח של 48 מיליון שקל - לפחות מ-80 אלף שקל, ויאפשר לבנות דירות בכ-700 אלף שקל בלבד.
התוצאות המפתיעות של המכרז גררו שינוי גישה
אלא שאז, בסוף אוגוסט, הגיעו תוצאות המכרז. משום מקום, הוגשה הצעה נוספת - של 38 מיליון שקל. 240 אלף שקל קרקע לדירה. מגיש ההצעה היה יעקב אטרקצ'י, בעל חברת אאורה, שמבין דבר או שניים בפוליטיקה, ואף ניהל בזמנו את המו"מ הקואליציוני מטעם נתניהו והליכוד. גור גילו באיחור שהם לא לבד, ושגם באאורה שמעו על ההבנות מול העירייה להגדלת הזכויות.
כבר בהודעה על הזכייה ציינה אאורה שהיא "סבורה שעקב גודל הקרקע העצום והניצול הנמוך של שטחי הבנייה, יהיה ניתן להשביח את הקרקע ולהגדיל את זכויות הבנייה באופן משמעותי". באותו רגע, בחסידות גם הבינו שאי אפשר לסמוך על מקורבים שיישבו על הקופה שמחלקת ומשווקת את קרקעות המדינה.
בשורה התחתונה, לא מתקבל על הדעת שאיש סקטוריאלי כל כך, חרף כישרונותיו, ינהל את הגוף הכי חשוב בשוק הנדל"ן הישראלי. אחרי השנה האחרונה, שבה החרדים לא נקפו אצבע להיכנס תחת האלונקה הממלכתית והביטחונית - אבל אישרו כמה וכמה ישובים חרדיים חדשים - לא צריך להסביר למה מינוי כזה הוא כל כך בעייתי. רק שבישראל 2024 כל מינוי עובר, וגם עם זה כנראה נשלים ונרכין ראש. כמו אינספור מינויים תמוהים לפניו.
כוכבי השבוע
מצוין: משקולת גם על הרכב החשמלי
משרד האוצר מקדם מחדש מס שעשוי להיכנס לחוק ההסדרים הקרוב: מס הנסועה, שיגבה 15 אגורות לכל קילומטר נסיעה ברכב חשמלי.
עזבו את ההכנסות לקופת המדינה, כ-1.5 מיליארד שקל בשנה, והטריגר המרכזי בימים שבהם הקופה הציבורית משוועת לכל שקל. ודאי כשרבע מהמכוניות החדשות שעולות על הכביש הן חשמליות, וכשההכנסות הגדולות ממסי הבנזין בסכנה.
מסים, כעיקרון, הם לא דבר מבורך. בראש ובראשונה הם משקולת על הכלכלה. אבל יש יוצאים מן הכלל. למשל, בכל הנוגע לצורך הקריטי בהפחתת הנסיעות שלנו בכבישים והביקוש לרכב פרטי. פשוט אין ברירה.
לפי נתוני האוצר, נסיעה של 60 ק"מ ברכבי בנזין (חסכוניים בדלק) עולה כ-24 שקל. נסיעה דומה באוטובוס או ברכבת עולה 13 שקל לכרטיס. ברכב חשמלי היא עומדת על 7 שקלים בלבד. כמעט בחינם. ולכן, עם כל הצער שבדבר, אם לא נפחית מעט את התמריץ להיכנס לאוטו - גם החשמלי - נישאר כולנו תקועים בפקק.
בלתי־מספיק: דיבורים בלבד גם על מס רכישה
כששרי האוצר לשעבר משה כחלון, ישראל כץ ואביגדור ליברמן החליטו "לשחק" עם מס הרכישה למשקיעי הדירות - האחד הקפיץ את מדרגת המס הראשונה ל-8%, השני הוריד אותה בחזרה ל-5% והשלישי העלה אותה מחדש, הם עשו את זה כמעט באופן מיידי. "יש ספק - אין ספק".
אפשר להתווכח אם כל אחד מהמהלכים הללו הועיל לשוק או פגע בו, לטווח קצר או ארוך, אבל העובדה הפשוטה היא שככה מוכרחים לקבל החלטות. זה נכון במיוחד בנוגע למיסוי, כדי לא לייצר ציפיות, הערכות ואפילו מידע פנים מסוכן אצל חלק מהשחקנים, שבעיקר יפגעו בתנאי השוק ובחובת הוודאות.
לכן, אינספור ההכרזות ושלל הדיבורים מצד פקידי האוצר הבכירים ביותר בנוגע לצעדים שנבחנים כרגע בנוגע למס הרכישה - לקראת פקיעת הוראת השעה האחרונה בסוף השנה - מייצרים בעיקר נזק בלתי מתקבל על הדעת. עוד עדות למערכת שהתרגלה לדבר במקום לעשות.