אסרה נומאני / צילום: תמונה פרטית
הוועידה של המפלגה הדמוקרטית, שהתקיימה בחודש שעבר בשיקגו, אילינוי, הוציאה את אסרה נומאני לרחובות. היא כבר לא הייתה זקוקה למבט מקרוב כדי להבין עד כמה מסוכן החיבור בין האסלאם הקיצוני לארגוני השמאל הרדיקליים שחברו אליו, וביתר שאת מאז ה־7 באוקטובר. הפעם היא רצתה להביא את הקולות לציבור.
● האלימות מרימה ראש בקמפוסים. על הכוונת: פרופסורים פרו-ישראליים
● ישראל מואשמת פי שישה מחמאס: מאחורי הדוח שמצא הטיה עקבית בשידורי ה־BBC
נומאני דיווחה משם ישירות ל"ג'ואיש ג'ורנל": על שריפת דגלי ארה"ב וישראל בטקטיקות סובייטיות ועל הסיקור המוטה של התקשורת, על הרשת נגד ישראל ועל הרדיפה אחר תומכיה. "חקרתי יותר מ-200 ארגונים שהתאחדו כדי ליצור את הצעדה נגד ישראל ב-DNC", היא אומרת, ומציגה שלטים שהונפו שם וכללו עירוב מדהים בין קבוצות וססמאות של האסלאם הרדיקלי והשמאל הקיצוני והמרקסיסטי. "מתוך אלף ארגונים ויותר, שחדרו עמוק לקמפוסים, חלק ניכר הם מאותם ארגונים סוציאליסטים, קומוניסטיים, מרקסיסטים, לניניסטיים, כהגדרתם. ולכן זו לא רק מלחמה ביהודים ובישראל, אלא מלחמה במערב. מלחמה בדמוקרטיה".
בפברואר 2023 כתבת ספר שנראה קצת נבואי: "Woke Army: הברית הירוקה-האדומה שהורסת את חירותה של אמריקה". זו כותרת נהדרת כי מיד אחרי 7 באוקטובר ראינו את הברית הזו בפעולה.
"מצד אחד נחמד להיות נבואי, ומצד שני אני שונאת להיות בתפקיד הזה, כי כשאתה מפרט לעולם את האיום שהוא מתמודד איתו, אתה לא רוצה שהוא יתממש. הספר פורסם בפברואר 2023. בשני העשורים האחרונים, מאז הרצח הטרגי של חברי דניאל פרל, הייתי בשוחות של העולם הזה ובניסיון לחקור את הרשת הזו, שלא רק רוצה להרוס את ישראל, אלא את העם היהודי, אמריקה, המערב והדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותם.
"ולמה אכפת לי? כי נולדתי בהודו וגדלתי במערב וירג'יניה. גדלתי במשפחה מוסלמית שמרנית, אבל ההורים שלי היו אנשים חושבים, שלא הולכים עם העדר. אמנם אסור היה לי ללבוש חצאית כי היא תחשוף את הרגליים שלי, לא מרחתי לק ועוד ועוד הגבלות, אבל ההורים שלי אפשרו לי לרוץ ולעשות ספורט ולדעת את הכוח שלי בתור אישה. וזה העלה בי רוח פמיניסטית, שלא תואמת את רוח האסלאם הרדיקלי. הנושאים האלה הפכו מאוד אישיים עבורי ב-2002, כשחבר שלי דניאל עזב את הבית ששכרתי בפקיסטן, ומעולם לא חזר. מאותו רגע חקירת הרשת הזו הפכה למשימת חיי".
"נופפתי לדניאל לשלום ולא ראיתי אותו שוב"
תוכלי לתאר לנו מה קרה לדניאל פרל מבעד לעיניים שלך?
"כשה-7 באוקטובר קרה, הכל חזר אליי בבום. הכל השתנה אבל שום דבר לא השתנה. ב-23 בינואר 2002 דני עזב את הבית ששכרתי בקראצ'י, משם דיווחנו שנינו לוול סטריט ג'ורנל לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר, על הקבוצות המיליטנטיות שהתפשטו בפקיסטן ונכנסו לאפגניסטן. דני בא לבקר אותי כי הוא חקר את מי שהנחה את המחבל שנתפס עם חומר נפץ בנעליו בניסיון לפוצץ מטוס, שבעקבותיו כל האמריקאים צריכים להוריד נעליים בבידוק בשדות תעופה. דני בא לבקר עם אשתו, מריאן. היא הייתה בהריון והם כבר בחרו את השם אדם. נופפתי לדני לשלום באותו יום ולא ראינו אותו שוב. הוא נחטף על ידי חמושים מוסלמים בפקיסטן. כמה ימים לאחר מכן ראשו נערף".
בנקודה הזו החיים של נומאני החלו לקבל תפנית. "נכנסתי להריון מבן זוגי ועזבתי את פקיסטן, כי לפי החוק האסלאמי להיות רווקה ולהרות זה פשע שבצידו עונשים חמורים. חזרתי למערב וירג'יניה וההורים שלי חיבקו אותי. אבא שלי בנה חדר עבורי ועבור הבן שלי, ואני נתתי לתינוק את השם שיבלי, שהוא כפר בדואי לא רחוק מחיפה, ומשמעות המילה 'גור האריות שלי'; וגם את השם הערבי של דניאל כשמו האמצעי. וכמו דניאל בגוב האריות, כולנו עומדים בפני דילמה - אם לסמוך על אמונתנו ועל המצפן המוסרי שלנו".
נומאני לא תכננה להפוך לפעילה פמיניסטית בחזית האסלאם, אבל ראתה לנגד עיניה מראות שלא הצליחה להתעלם מהם. "זה התחיל כשהלכתי למסגד המקומי שלנו והאיש בכניסה צעק עליי, אחותי, לכי לדלת האחורית. הוא הביע השקפה פונדמנטליסטית, שמרנית, שנשים צריכות להיות נפרדות מגברים. ומכאן נולדתי כאקטיביסטית בשוגג. התחלתי לכתוב על כך שעלינו לתבוע את הרוח הפמיניסטית מחדש באסלאם. והתעמתתי עם כל הרשת של האסלאם והפרוגרסיבים. לא יאמן בעיני שבמאה ה-21, אנשים טענו שעדות של נשים שווה לחצי עדות של גבר, או שלבנות מגיעה פחות ירושה מאשר לבנים. נתקלתי במאבקים אינסופיים עם הארגונים שעכשיו מפגינים נגד ישראל".
"זיהיתי רשת אדירה נגד המערב כולו"
את כל מה שהיא ראתה היא אספה וגיבשה לכדי הספר הזה. לדבריה, "בשער של הספר בחרתי תמונה של פטיש ומגל אדומים של קומוניזם ליד הכוכב והסהר של האסלאם, כי גילית שיש קשר בין האידיאולוגיות האלה. האדם הראשון בשורת הדמויות שעליהן כתבתי הוא חאתם בזיאן, שאנשים מכירים עכשיו. הוא היה האדריכל של 'סטודנטים למען צדק בפלסטין' והוא יצר את 'מוסלמים אמריקאים למען פלסטין'. יש עוד הרבה דמויות כאלה בספר, כדי להסביר את הצד האסלאמי, ומולן הארגונים הפרוגרסיביים שמהווים בעלי ברית. מה שעשיתי זה מה שרוב העיתונאים מנסים לעשות, וזה לאפשר לדיווח להוביל אותך למסקנות. והצלחתי לראות ממקור ראשון את הרשת האדירה הזו שהיא אכן נגד ישראל והעם היהודי, אבל גם נגד ארה"ב והמערב כולו".
כשאת אומרת הברית האדומה-ירוקה, הנחת היסוד היא שיש ברית בין השמאל הקיצוני לאסלאם הרדיקלי. איך היית מאפיינת את המוסלמים שהם חלק מהברית הזו?
"במקרים רבים הם רק 'אסלאמיסטים', כי הם הפכו לסוג של ארגונים מוסלמים במיינסטרים, לפי הספר. למרבה הצער, הם מושכים את הציבור לכיוון עמדות שתומכות בישויות כמו חמאס או האחים המוסלמים".
ולתמונה של האסלאם הקיצוני נכנסים ארגוני ה-WOKE. לדבריה, "האידיאולוגיה הווקיסטית רואה את העולם בפרדיגמת מדכא מול מדוכא, כך שאם ישראל היא המדכאת, חמאס חייב להיות המדוכא, ולכן יהיו ארגונים כמו 'קווירים למען פלסטין', דוגמה קיצונית אבל מתקבלת כשלוקחים את ההיגיון הזה לסוף הלוגי שלו. אם הקווירים מדוכאים וחמאס מדוכאים, אז הם יתכנסו יחד למאבק משותף. אבל האם מצאתם מקומות שבהן היו מאבקים בין הקבוצות? הארגונים האסלאמיסטיים כמובן לא אוהבים את הקווירים.
נומאני מודה שלא הייתה מודעת לעניין הזה. "זיהיתי לראשונה את התופעה החדשה של intersectionalism (התלכדות מאבקים, א"ו), שהחלה להופיע כקלישאה בשמאל הפרוגרסיבי בסביבות 2016 - כשנוצרה התנגדות לניצחונו של דונלד טראמפ. דוגמא שממחישה היטב את הנקודה היא הפעילה הפלסטינית-אמריקאית לינדה סרסור, הידועה לשמצה בקהילה המוסלמית שלנו כאוהדת קבוצות אסלאמיסטיות. והנה בשנת 2016, סרסור מצטרפת לקו האנטי-טראמפ ונואמת בצעדת הנשים נגד הממשל. ומה היא הטיעונים שלה? הקשר הגזעי - אנחנו חומים, נשים ומוסלמים - וכולנו מדוכאים. ומי לא נכלל כבר ברשימת האורחים? ארגוני הנשים היהודיות. שם התחלתי להבין שיש ממש ברית אידיאולוגית בין הקבוצות. כן, זה יתפוצץ כנראה מתישהו, אבל עד אז, המטרה משותפת".
למה הכוונה באסלאמיסט?
"אסלאמיסט הוא מישהו שמאמין באסלאם פוליטי. אז האסלאם בחוק, בממשל, בכל. למה אני, כמוסלמית, מתנגדת לזה? כי החוקים האלה הם שהבריחו אותי מפקיסטן. כי הם אומרים שהתינוק שלי לא חוקי ומהווה עדות וראיה על הפשע שלי, שקיימתי יחסי מין מחוץ לנישואים. כל אחד עם שכל ישר צריך להתנגד לרעיונות האלה, בגלל שהם בסופו של דבר יפגעו בו כבן אדם".
"הם הפכו את הנרטיב, וההצלחה הפכה לפשע"
איך את תופסת את חילוקי הדעות שלך עם האסלאמיסטים ביחס למה שקורה כעת במזרח התיכון?
"כפמיניסטית אני מאמינה שמדינת ישראל תכיל אותי ברחובותיה, גם אם אני לא לבושה בהתאם לחוקי ההלכה. כמוסלמית אני מכירה בקיומה של ישראל כמדינה לגיטימית. אני רוצה שלום במזרח התיכון. אני לא אוהבת את מה שקטאר עושה בעולם, ולא אוהבת את מה שסעודיה עושה בעולם, אבל אני מכירה בקיומן. וישראל זו החזית הליברלית היחידה שיש באזור הזה".
אוקיי, זו הזווית של האסלאם. איך זה מתבטא בצד השני, של ארגוני השמאל?
"בשנת 2020 נרצח ג'ורג' פלויד, ופתאום נודע לי שמנהל בית הספר התיכון שבו לומד הבן שלי מספר לילדים, שבמקרה היו בעיקר ממשפחות אסייתיות בבית הספר הזה, שעליהם לבדוק את הפריווילגיות שלהם. הטענה הייתה שבגלל שזה בית ספר למצטיינים ויש ייצוג יתר של אסייתים וייצוג נמוך של שחורים, האסייתיים מפלים את השחורים. זה בדיוק מה שקרה ליהודים ולישראלים. הם הפכו את הנרטיב: הצלחתך כיחיד, הצלחתך כאומה, הצלחתך כעם - הופכת כעת לפשע שלך".
"פתאום הפכנו להיות המדכאים", היא משתפת. "ויש בי כל מדד במטריצת הדיכוי: אני אם חד-הורית שנאבקת להסתדר בצפון וירג'יניה היקרה, מהגרת, אנגלית היא שפה שנייה שלי. המשפחה שלי מוסלמית, לאחי יש מוגבלות והוריי ממש שרדו את העליונות הלבנה בילדותם בהודו הקולוניאלית הבריטית. אבל זה לא באמת משנה, אנחנו מצליחים אז אנחנו המדכאים. באותו רגע כתבתי את הספר שלי מחדש. חבר שלמד בבית הספר למשפטים בהרווארד אמר, אסרה, כדי להבין מה קורה, פשוט תחקרי שלוש מילים - תיאוריית גזע ביקורתית. התיאוריה הזו חטפה את העולם הליברלי שלנו, את העולם הפרוגרסיבי שלנו, את בתי הספר שלנו. והיא שמה כעת אנשים במעמד המדוכא והמדכא. וזהו ביטוי ופרשנות של המרקסיזם הקלאסי".
בעצם, תפיסת העולם הזו מוצאת משהו חיובי בכך שאדם או קבוצה הם קורבנות. זה נותן להם קרדיט בעיני החברה סביבם.
"אם הייתי מגדלת את הבן שלי עם הפסיכולוגיה הזאת הוא היה בן אדם מאוד מעורער בבגרותו. לא הייתה לו תחושת ערך עצמי חזקה. הארגונים האלה ממריצים את התחושה הזו, של להיות אספן פצעים. זה משתקף בתעמולה של חמאס, שפונה ישירות לאומללות הזו, ומנסה להסביר עד כמה הוא המסכן, ולפיכך צודק".
"80% מהמוסלמים פשוט מתעלמים"
נומאני מציינת איום נוסף שחשוב לה להציף. "האלמנט האחרון שאני רוצה להכיר לאנשים הוא הרעיון של השפעה זרה. מכיוון שבארגונים האלה, ניכרת תמיכה ישירה מממשלות מעבר לים, אינטרסים מיושרים, כמו תמיכה בארגונים הסוציאליסטיים בפיליפינים, בקובה, באפריקה. ואז גם רואים השפעה זרה עוינת. זה מונח שגופי המודיעין ואכיפת החוק משתמשים בו בארה"ב כדי לתאר התערבות בבחירות של ממשלות, כמו רוסיה, סין או איראן. וההשפעה הזרה העוינת הזו מנסה להרוס גם את מדינת ישראל וגם את שאר המערב".
אם היית צריכה להעריך, מה אחוז המוסלמים בארה"ב שמחזיקים בעמדות אסלאמיסטיות?
"אני חושבת שאסלאמיסטים או אוהדיהם הם כנראה בסביבות 10%, ואז יש בערך 10% שאני חלק מהם, שיוצאים בקול נגד האסלאמיסטים. הבעיה היא שבאמצע יש את ה-80% שפשוט מתעלמים".
למה? הם מפחדים?
"כן. כשהתחלתי להתבטא רדפו אחרי המשפחה שלי, באו אחריי. ספגתי איומי מוות. הם מנסים לבייש, להפחיד, לעשות כל מה שישראלים ויהודים מרגישים עכשיו. הם קראו לי אסלאמופובית - רצח אופי הוא טקטיקה של המלחמה שלהם. אני יכולה למנות בערך 20 מוסלמים בארה"ב ובקנדה שהם גלויים במאבק שלהם בקיצוניים. זהו".