ח"כ טלי גוטליב, הליכוד ("בלי חשבון", גלי ישראל, 13.9.24) / צילום: ראובן קסטרו, וואלה! NEWS
המאבק בין בית המשפט העליון לשר המשפטים יריב לוין התקדם שלב נוסף, לאחר שהאחרון החליט לפרסם את שמותיהם של כל שופטי העליון כמועמדים לנשיאות בית המשפט. אבל למה התפקיד הזה יוצר כזו מהומה במערכת הפוליטית? לפי ח"כ טלי גוטליב, אין לכך הצדקה: "(השופטים) כותבים בפסק הדין, ראש הרשות השופטת הוא מאוד קריטי. עכשיו, אין חיה כזו ראש רשות שופטת", היא אמרה בגלי ישראל. "לבתי המשפט יש נשיאים, אבל הנשיאים, התפקיד שלהם הם לא מהותיים, אלה תפקידים פרוצדורליים של קביעת מוטב מי יושב בדין".
● תשעה שופטי בית המשפט העליון ביקשו להסיר את מועמדותם הכפויה לנשיאות
● פרשנות | התרגיל של יריב לוין לעכב מינוי נשיא לבית המשפט העליון
אנחנו כמובן לא בעמדה לשפוט אם תפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא מהותי או לא, אבל מה בעצם התפקיד שלו? לפי מאמר של ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ניתן לחלק את סמכויותיו של נשיא העליון לארבעה סוגים, שנובעות מחוק יסוד: השפיטה, חוק בתי המשפט וחוק ועדות חקירה.
הסוג הראשון הוא סמכויות שיפוטיות, לדוגמה בערעור על החלטת פסילת שופט או על משפט חוזר.
הסוג השני הוא ניהול העליון, בדגש על קביעת הרכבים. ככלל, ההרכב שדן בתיק נקבע באקראי על-ידי יומן בית המשפט. אבל לעתים יש צורך בהרכבים מיוחדים או מורחבים, בגלל תיקים מורכבים או בעלי משמעות ציבורית. הסמכות לקבוע את ההרכבים נמצאים בידי הנשיא.
הסוג השלישי נקרא "ממשל הרשות השופטת", כלומר ניהול הרשות. תחום זה כולל בעיקר עיסוק בקידום שופטים או הדחתם בשל עבירות אתיקה. חלק מהסמכויות האלה ממומשות בהסכמה של גורם נוסף: מינוי נשיאי בתי משפט בערכאות נמוכות יותר, למשל, דורש את הסכמת שר המשפטים. אחרות ממומשות ללא צורך בהסכמה או בהסכמת גורמים משפטיים אחרים. בנוסף, חלק מקביעת נוהלי עבודת בתי המשפט נמצאת בסמכותו של נשיא העליון.
ולבסוף, נשיא העליון הוא מנהיג הרשות השופטת. הוא מייצג את מערכת המשפט כלפי חוץ, עומד על עצמאותה וממנה שופטים לתפקידים בהם נדרשת אי-תלות, בדגש על ועדות חקירה ממלכתיות. "נשיא בית המשפט העליון הוא ציר מרכזי בישראל בהגנה על אי-תלות שיפוטית", מסביר לוריא למשרוקית. "לאורך השנים, כדי לאזן את הכוח שיש לשר המשפטים בבתי המשפט, הועברו סמכויות לנשיא העליון".
ומה לגבי הטענה שמדובר בתפקיד פרוצדורלי בלבד? "פרוצדורות מסוימות בבית המשפט עומדות בליבת ההשפעה על העצמאות המשפטית", משיב לוריא. "למשל: בחירה של שופטים, קידום שופטים, הדחה של שופטים, כל העניין של משמעת ואתיקה בבתי המשפט".
ד"ר אלעד גיל, ראש המחקר במכון תכלית, מוסיף: "במובן הפורמלי, לנשיא בית המשפט העליון יש יכולת מוגבלת למדי להשפיע על הקו המוביל בבית המשפט. במובן המעשי, העובדה שבראש הרשות השופטת עומד ממלא-מקום, פוגעת ביכולתו לנהל ולפעול לשיפור מערכת המשפט. במובן הסמלי, כשלא עומד אף אחד בראש הרשות תדמית הרשות נחלשת. אי-מינוי נשיא לבית המשפט העליון לא פוגע בתפקוד היומיומי של מערכת המשפט, אבל הוא כן משדר מסר של החלשה ופגיעה בעצמאות ומקשה על ייעול המערכת לאורך זמן".
מטעם ח"כ גוטליב נמסר בתגובה: "נשיא העליון לא מנהל את הרשות השופטת ואינו עומד בראש רשות שופטת, ואין לו כל סמכות להתוות מדיניות. אוי לנו אם שופט היה מתווה מדיניות בשיפוט. כל שופט מתווה את מדיניותו. סמכויותיו טכניות, אך בעלות השלכה מהותית".
לסיכום: נשיא בית המשפט העליון לא מתווה מדיניות שיפוטית, אבל כן יש לו סמכויות הנדרשות לניהול תפקידיה של מערכת המשפט ולשמירה על מעמדה ועצמאותה.
תחקיר: טל סבג