שניצל בחלה ב–Red Shoes / צילום: עדי אופק
בשישי האחרון, בעוד טבעת ההתרעות מתהדקת, נסענו לקיבוץ עין חרוד מאוחד, שחגג את יום הולדתו ה־103. בכניסה קיבל את פנינו עלם חמודות. "איחוד או מאוחד?", שאלנו בתמימות. חיוך גדול התפשט על פניו, "ודאי שמאוחד", ענה. מיד הבנו שגם בחלוף יותר משבעה עשורים מהפילוג שחצה קיבוצים, קהילות ומשפחות, הנרטיב עדיין מפעם.
● בייגל ירושלמי וגבינות מהמשק: ארוחת בוקר מפנקת במקום לא צפוי
● כמו בארץ הפלאות: הצצה לקהילה מסקרנת בגליל שאין כמותה בעולם
● הוא הוכתר כאחד מאתרי התיירות הטובים בעולם, ויש סיכוי טוב שלא ביקרתם בו
10:00 | משהו לראות: הפרשנות של לנדאו ותורמקין
התיישבנו בבית הקפה ביקלס, הטובל בקיסוס, פסלים ופרחים. שתינו קפה והתבוננו בקרואים, שהתקבצו לקראת פתיחת התערוכה "יצירות מופת". המשכן לאמנויות, המוזיאון הראשון בתולדות היישוב הציוני שנוסד עם קום המדינה, תוכנן בידי האדריכל שמואל ביקלס. בכל אחד מאולמותיו בוקע אור טבעי המאיר את היצירות, כך שבכל שעה ייראה המקום אחרת.
אבי לובין, אוצר התערוכה, כינס את הקרואים שזכו להצצה טרם הפתיחה, וסיפר שהרעיון החל כמעין בדיחה. "בתקופת הקורונה, ובהמשך ימות ההפיכה המשטרית ועד למלחמה הנוכחית, אמרנו שמאתגר לנסוע למוזיאונים ולתערוכות בחו"ל". כך ניצת הרעיון לתערוכה שבה יציגו אמנים ישראלים בני דורות שונים את הפרשנות שלהם ליצירות מופת מתולדות האמנות המערבית.
בתערוכה מוצגות כ-300 עבודות של 47 אמנים ואמניות, בהם סיגלית לנדאו, משה גרשוני, יגאל תומרקין ועוד.
"יצירות מופת", המשכן לאמנויות
11:00 | עוד משהו לראות: איחוד, מאוחד ומה שביניהם
חצינו את הכביש למוזיאון בית שטורמן, שם אצרה עפרה ברעם תערוכה חדשה ושמה "הפילוג" על התקופה שבה התפצלה התנועה הקיבוצית בעקבות חילוקי דעות אידאולוגיים, עימות חריף שפילג אפילו משפחות.
סיירנו המומות בין מיצג חלוקת הישיבה בחדר האוכל שחולק בין הניצים לבין כותרת ישנה על גבי נייר עיתון מצהיב הזועקת: "בעין חרוד נשכחה המילה שלום".
"הפילוג", מוזיאון בית שטורמן
12:00 | משהו לקנות: מדבש אבוקדו ועד סניקרס נדירות
בהיותי חובבת מרכולים של קיבוצים ירדנו במשעולים, מתמוגגות מנופו של הגלבוע, לכיוון "הכול בו", המכולת שבה, כך סיפרו לי, יש כל מה שצריך.
המקום הראשון שאליו יש לגשת שם, לבטח בימי טרום ראש השנה, הוא מדף הדבש של מכוורות עין חרוד, דבש נהדר המופק מפריחת פרחי בר, שיזף או דרדר. גם דבש האבוקדו שלהן זכה בפרסים בתחרויות בינלאומיות.
עוד שוטטנו בין מדפי המרכול, נהנים מאווירת השבת שבפתח, ומצאנו סניקרס מבית מותג מפורסם העולות במרכז כפליים. כמובן רכשנו למזכרת עותק של "הדרך לעין חרוד" (עמוס קינן) במהדורה מיוחדת לרגל חג המאה של הקיבוץ.
הכול בו, עין חרוד מאוחד
13:00 | עוד משהו לקנות: מאורת קסמים לחובבי חפצים
רבקה'לה רובל נולדה טרום תקופת הפילוג. מלבד אישיות ססגונית, רהוטה, השוצפת סיפורים בקצב מסחרר, היא מנהלת מפעל יזמות וינטג' ויד שנייה מהמעלה הראשונה. "יד אחרת" היא מאורת קסמים לחובבי חפצים וסיפורים - מוזיאון, חנות וארכיון.
הקדישו מבט למבנה היפהפה שבו זיהינו מיד את האדריכל, אותו ביקלס, שנודע לנו בשל חלונות הגיליוטינה שלו מוקדם יותר. תאורה רכה מבחוץ נשפכה על החפצים והאוספים הנדירים של פריטים הקמים לתחייה בזכות סיפוריה של רובל.
יד אחרת
14:00 | משהו לאכול: קציצות שמנמנות וצ'יפס לוהט
למראה "המנשקה", אותו כלי קיבוצי לאחסון אוכל עשוי פח, לפתה אותנו תחושת הרעב. סמוך ל"יד אחרת" שוכן Red Shoes, יצור כלאיים קולינרי קיבוצי, בין פאב, מזללה ופונדק.
הזמנו שניצל בתוך חלה של שבת, עסיסי וקריספי, ספון בין שתי פרוסות עבות מלווה בגזוז משמש טעים שהזכיר לנו ילדות נשכחת. עוד טעמנו צ'יפס לוהט, קציצות בקר שמנמנות ובעיקר נפעמנו מהמחירים הכיפיים, המאפשרים לאכול ארוחה טעימה ללא טרוניה.
Red Shoes
15:00 | משהו לנשמה: פרויקט הנצחה שובר לב
"רוקמים נרות נשמה" הוא פרויקט הנצחה מפעים ושובר לב, פרי יוזמתה של שי אייל, מורה לאמנות, חשיבה יצירתית ומחנכת בחינוך המיוחד.
ב-7 באוקטובר היא ישבה מול המרקע בתדהמה, וללא כל כוונה ומטרה מוגדרת החלה לרקום את שמות החללים על גבי נרות נשמה. מאז ועד היום הצטרפו למיזם 120 רוקמות מרחבי הארץ, ואת המדפים באולם מאכלסים יותר מ־1,600 נרות.
התצוגה מוצגת במוזיאון בית טרומפלדור, המרתק בפני עצמו, שבו חתמנו את ביקורנו בעוד מהדהדות מילותיו: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו".
רוקמים נרות נשמה, בית טרומפלדור, תל יוסף