קופסת פרס הנובל / צילום: Associated Press, Niklas Halle'n
בשבוע שבו נציין שנה לאירועי 7 באוקטובר, האקדמיה השבדית למדעים תכריז על הזוכים בפרס נובל השנה, ובעולם כבר מהמרים מי הם יהיו. יש בפרס הזה כל המרכיבים שמהמרים אוהבים: מצד אחד נדרש ידע ספציפי כדי לסמן את המועמדים המובילים, מה שנותן תחושת שליטה מסוימת, ומצד אחר יכולות להיות הפתעות דרמטיות. כשוועדה מצומצמת בוחרת את הזוכים מתוך מספר עצום של מועמדים, וכמעט תמיד מצליחה לשמור על חיסיון מלא, הסיכונים גבוהים. הריגוש בשיא.
● אוהדי ישראל ושלדים בנאסד"ק: חברות הביומד מחפשות אפיקי מימון חדשים
● השבוע בביומד | היזם שמפתח תרופה מהתאים מהעור שלו אולי סידר לעצמו חיי נצח
● החוקרת שהתעקשה, וצדקה: האם תימצא התרופה לאלצהיימר?
האקדמיה השבדית לוקחת את הזמן
הדבר המעניין הוא שלפעמים המועמדים שסוכנויות ההימורים ואתרי הניבוי מסמנים כפייבוריטים הם קונצנזוס אפילו יותר מהבחירה שמקבלת האקדמיה השבדית.
ב־2011 התראיין לאתר בלומברג אדם שהזדהה בשם מגנוס פיוק (כנראה וריאציה קומית על שם המדען מגנוס פייק, שכיכב בתקשורת הבריטית והיה ידוע בניסיונותיו לנבא את העתיד באמצעות המדע). "פיוק" היה אחראי על גיבוש רשימת ההימורים בתחום פרס הנובל לספרות באתר ההימורים Ladbrokes, וכשנשאל כיצד הוא עושה זאת, הוא הסביר שהוא מראיין משפיענים בעולם הספרות ועוקב אחר הנעשה ברשתות החברתיות. לפי אותה כתבה, נכון ל־2013 כ־50% מהזוכים בפרס זוהו נכונה על ידי האתר, והמסקנה היא שכנראה יש בכל זאת דליפת מידע כלשהי, לפחות בפרס לספרות.
יש גם סטטיסטיקות שעוזרות לניבויים. למשל, לפי מאמר שפורסם בכתב העת המדעי Nature לקראת עונת הימורי הנובל של 2023, הפרס ניתן בדרך כלל כמה עשורים אחרי שנעשה המחקר המשמעותי שהוא חוגג. בתחום הפיזיקה הדיליי הוא הארוך ביותר - כ־30 שנה, ובתחומי הפיזיולוגיה או הרפואה פער הזמנים הוא הקצר ביותר - כ־26 שנה. האקדמיה השבדית, אם כך, אינה נוהה אחרי מחקרי להיט. כך, לדוגמה, על פי מאמר שכותרתו "זוכי נובל אינם לוהטים" שפורסם בכתב העת Scientometrics ב־2019, רק 14% מהזוכים בעשור שקדם לפרסום המאמר היו בין 6,000 החוקרים המובילים במדד "המאמרים החמים", מדד למאמרים שזכו לתהודה רחבה מיד עם פרסומם.
לפי מאמר נוסף מ־Scentometrics, הגיל שבו נובליסטים עורכים את המחקר המשמעותי שלהם הוא בממוצע 44, וחוקרים בפיזיקה בדרך כלל עושים זאת בגיל מוקדם יותר. הפרס בפיזיקה ניתן לרוב עם מעט מאמרים שפורסמו בתוך זמן קצר, בעוד הפרס בכלכלה ניתן עבור מאמרים רבים יותר לאורך זמן, והוא בעצם דומה יותר לפרס מפעל חיים.
רשימה עם 18% הצלחה
הניבויים אינם מנת חלקם של אתרי הימורים בלבד. לאורך השנים ניסו גורמים שונים לנבא את הזוכים דווקא בתחומי המדע, שבקרב הציבור הרחב ההימור עליהם אינו פופולרי כמו ההימור על הנובל לספרות ולשלום. פרס וולף הישראלי, לדוגמה, נחשב מנבא מוצלח. כרבע מחתני ומכלות פרס וולף זכו לאחר מכן גם בנובל, אם כי ועדת הפרס אינה מבטיחה כמובן באיזו שנה הם יזכו, מה שמפחית את הסיכוי להשתמש בנתונים הללו בהצלחה בהימורים.
גורם נוסף שמציע רשימה משלו הוא חברת המידע Clarivate, ספין אוף של חברת תומסון רויטרס. מאז 2002 החברה משתמשת בכלים כמותיים כדי לנתח את מספר הציטוטים ממאמרים כדי לנסות לנבא את הזוכים בנובל. לאורך 20 שנה, בין 2002 ל־2022, 71 מתוך 396 המועמדים שהציע האתר אכן זכו בפרס, כלומר הצלחה של בערך 18%. בין שהמועמדים של Clarivate לשנת 2024 יזכו בפרס ובין שלא, הם עונים לקריטריונים של הנובל: חוקרים שביצעו מחקרים פורצי דרך שזכו להכרה בדיסציפלינה המדעית שלהם. לכן עוד לפני האירוע האמיתי, בחרנו להביא את הסיפור של כמה מהם. ויש גם ישראלי, והוא לא הפיזיקאי יקיר אהרונוב שאולי חשבתם עליו.
פיזיקה | דור חדש של חומרים יניעו את המהפכה הטכנולוגית הבאה
החוקרים: פרופ' רפי ביסטריצר, אוניברסיטת תל אביב | פרפ' אלן ה. מקדונלד, אוניברסיטת טקסס, אוסטין | פרופ' פבלו חרייו־הררו, MIT
המחקר: גילוי חומר חדש שנוצר מהגרפן

ביוני 2021 הקדשנו מדור לחומר המרתק גרפן, שכבה של פחמן בעובי אטום אחד בלבד, שהפך בסיס לדור חדש של חומרים וטכנולוגיות שלא נראו לפניו ("הכי חזק, הכי מהיר, הכי גמיש: זה החומר שאולי יום אחד ייקח אותנו במעלית לירח"). 11 שנה קודם לכן, ב־2010, ממש במקביל למתן פרס נובל לפיזיקה לחוקרים שגילו את הגרפן, פורסם מאמר פורץ דרך של פרופ' רפי ביסטריצר, אז פוסט־דוקטורנט, ואלן ה. מקדונלד, שבמעבדה שלו עבד ביסטריצר. השניים הראו באופן מתמטי שאם מניחים שתי שכבות של גרפן זו מול זו בזווית של בדיוק 1.1 מעלות, המכונה "זווית הקסם", מתקבל חומר נוסף עם תכונות חדשות לגמרי.
נדרשו עוד שמונה שנים עד שפרופ' פבלו חרייו־הררו וצוותו מאוניברסיטה MIT הצליחו להראות שהמתמטיקה של ביסטריצר ומקדונלד ניתנת לביצוע באופן מעשי. מאז מתגלות כל הזמן תכונות חדשות של החומר הזה, ומתגלים גם מקרים נוספים של חומרים דקיקים שניתן להעניק להם תכונות חדשות ויוצאות דופן על ידי חיבור שתי שכבות בזווית מסוימת, תחום חדש בפיזיקה.
"הטבע נתן לנו יקום אחד אבל במעבדה אנחנו יכולים לייצר יקומים נוספים רבים", אומר ביסטריצר בשיחה עם גלובס. הוא מספר שכאשר סיים את הפוסט־דוקטורט והמאמר התפרסם, העניין בו עדיין היה מועט, בין היתר משום שניבוי תיאורטי תמיד מלווה בחשדנות ועד 2018 לא היה ברור שניתן באמת ליישם אותו. ביסטריצר חזר לישראל, נטש את חקר הגרפן והמחקר בפיזיקה בכלל, והתמחה בתחום האלגוריתמיקה בתעשייה, מחוץ לאקדמיה. ב־2020 זכה בפרס וולף.

בעקבות הזכייה הציעה לו אוניברסיטת תל אביב להצטרף כחוקר. "בהתחלה זה נראה לי רעיון מטורף", הוא אומר. "הרי הייתי כבר לגמרי מחוץ לתחום, אבל אז הבנתי שזה עכשיו או לעולם לא. תמיד אהבתי את המחקר". כך, בגיל 49, החל בקריירה נוספת.
"תכונות החומר מוכתבות על ידי תנועת האלקטרונים והאינטראקציה ביניהם", הוא מסביר את הגילוי. "כאשר אנחנו מניחים שתי שכבות גרפן זו מול זו בזווית מסוימת, תנועת האלקטרונים ביניהן נעצרת כמעט לחלוטין, ובהיעדר תנועה, תכונות החומר הזה מוכתבות כמעט אך ורק על ידי האינטראקציה בין האלקטרונים". כתוצאה מכך, החומר מראה תופעות ייחודיות בטמפרטורות גבוהות יחסית (בדגש על "יחסית", מאחר שמדובר במינוס 140 מעלות צלזיוס).
"כתוצאה מכך, החומר מראה תופעות ייחודיות כמו מוליכות על ופאזות מגנטיות מעניינות. מחקר חומרים עומד בבסיס המהפכה הטכנולוגית, ואנחנו מקווים שההבנה של התופעות הקוונטיות הרבות שנצפות בחומרים רב־שכבתיים והשליטה הניסיונית הטובה יחסית בחומרים דו־ממדיים יעזרו לנו להבין טוב יותר את ההתנהגות הקוונטית של חומרים ולהניע את המהפכה הטכנולוגית הבאה".