מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה / צילום: Shutterstock, mohammad kassir
קרוב לשנה הדהד מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה את מדיניות איחוד הזירות, בהבטחה ש"רק הפסקת אש ברצועת עזה תביא להפסקת אש בלבנון". והנה, בכוח הזרוע, הצליחה ישראל להביא את ארגון הטרור לקיים, לכל הפחות, מגעים שמעידים מעבר לכל ספק: מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
● חברת קלצ'ניקוב הרוסית חשפה כטב"ם חדש, והתלות הטורקית בארה"ב
● פרשנות | הדילמה הישראלית בלבנון: מה לעשות במדינה הקיימת רק על הנייר?
פיצוצי ביפרים ומכשירי קשר, לפי פרסומים זרים, חיסול מרבית הבכירים הצבאיים בארגון וחשיפת תוכנית דגל של הפיכת בתי שיעים למחסני טילים, העידו על עומק הידע המודיעיני שצברה ישראל בלבנון. יחיא סינוואר, כמובן, חפץ בהסלמה בלבנון - בהיעדר יכולות צבאיות משמעותיות נגד ישראל. אולם, הוא לא לקח בחשבון כי הכישלון הקולוסלי מול חמאס נבע, בין השאר, מהמיקוד של מערכת הביטחון בחיזבאללה. השבוע הצליחה ישראל להראות לכל המזרח התיכון ש"בעל הבית השתגע". מבלי להיכנס לדעות פוליטיות, העובדות מלמדות כי באזורנו מבינים כוח. בכירי ירושלים, אגב, התמכרו להגנה במקום להתרכז בהתקפה וביוזמה, כמו במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים.
בצדק רב מדינת ישראל גאה במערך ההגנה האווירית שלה, כזה שמדינות העולם מתקנאות בו. אולם הגנה במזרח התיכון היא אקמול שמקל על סימפטומים. והנה, הפלא ופלא, ימים ספורים של כתישה ישראלית בלבנון, לכל הפחות שינו את שיח איחוד הזירות של חיזבאללה. ממצב של "אין על מה לדבר", רואים כי יש על מה לדבר. ומדוע? היוזמה עברה מחיזבאללה, שסופר את הרוגיו ונזקיו בקצב גבוה, לישראל. בארגון הטרור לא יודעים מאיזה אמצעי אלקטרוני עלולה לבוא המכה הבאה.
הזדמנות שלא תחזור?
סינוואר רצה הסלמה, אך זו הפכה לחרב פיפיות שעשויה להשאיר אותו לבד. בד בבד, נסראללה חוטף חבטות וחושש להחזיר. חיזבאללה שיגר טיל לתל אביב, אף שהוא יכול לשגר עשרות ויותר במטח בודד. נסראללה לא מעוניין לשבור את הכלים, כי הוא חושש מנוק־אאוט למדינת לבנון ככלל ולחיזבאללה בפרט שממנו יהיה קשה להתאושש. על כן, ייתכן כי דווקא כעת - מול ישראל ניצבת הזדמנות שלא תחזור לרסק את חיזבאללה.
מנגד, עומדת על כף המאזניים הזדמנות, לטענת ארה"ב וצרפת, להשגת פתרון מדיני ארוך טווח. הפתרון היחיד ששווה לישראל לוותר עבורו על ההזדמנות לכתוש את חיזבאללה הוא מימוש החלטה 1701 שתרחיק את אנשיו של נסראללה אל מעבר לליטני. אם לכך אפשר להוסיף את השלב הסופי, האסטרטגי והמהותי, של הסרת משטר חמאס מעזה - דיינו.
תוך כדי הניהול הטקטי המרשים של הלחימה בצפון, ישראל צריכה להביט בפרספקטיבה רחבה על המתרחש באזור. המיליציות הפרו־איראניות בעיראק משגרות כטב"מים, מסוכנים ככל שיהיו, אבל כאלו שלא יכריעו את המלחמה. אלו ופטרוניהם בעיראק לא ישושו להשתתף במלחמה כלל־אזורית. ומדוע? לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל" מלפני ימים ספורים, היעד האסטרטגי שלהם לנסיגת הכוחות האמריקאיים מעיראק צפוי להתממש ב־2026. מלחמה כלל־אזורית במעורבות אמריקאית צפויה למנוע או לכל הפחות לעכב זאת.
איראן מחוץ לאירוע
השאלה חשובה מכל היא מה רוצים בטהרן. התשובה לכך היא להתקדם בתוכנית הגרעין. במשך שנה שלמה, המלחמה שירתה אותם בעצם הסטת תשומת הלב העולמית: לאחר שהסכם הגרעין התיר להם העשרת אורניום מוגבלת בהיקפה ל־3.67%, כיום איראן מחזיקה ב־164.7 ק"ג אורניום מועשר ל־60%. לפי סבא"א, חסרים לטהרן 2 ק"ג בלבד להגעה לכמות תיאורטית, שאם תועשר יותר, תספיק לארבע פצצות גרעין.
אלא שבחודשים האחרונים קרו בטהרן רצף אירועים שלשם שינוי לא קשור לישראל: הנשיא האולטרה־שמרן אברהים ראיסי נהרג בהתרסקות מסוק, ובמקומו נבחר הנשיא הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן. אז אמנם שום צעד באיראן לא מתבצע ללא אישור המנהיג העליון, אבל בכל זאת יש השפעה לממשלה בעלת תפיסות שונות.
במסגרת המדיניות של פזשכיאן להתקרב למערב כדי להקל את עול הסנקציות על אזרחי איראן, הוא בחר לסגנו את ג'וואד זריף, שזכה לתהילה עולמית בתור שר החוץ שהביא להסכם הגרעין ב־2015. "חיזבאללה מסוגלים להגן על עצמם", אמר השבוע זריף בראיון ל־CNN באנגלית האמריקאית שאימץ בתואר השני והדוקטורט באוניברסיטת דנבר.
זהו היה מסר איראני כלל־עולמי: למערב - אנחנו פתוחים לשיחות; ולחיזבאללה - אנחנו מחוץ לאירוע, לפחות כרגע. בטהרן מבינים כי מלחמה רב־זירתית לא תשרת את האינטרסים הנוכחיים שלהם, הן בגלל המגעים שעשויים להביא להסכם גרעין מחודש והקלת העיצומים והן כשהבחירות בארה"ב מעבר לפינה. אם מלחמה כזו תפרוץ בעת הקרובה, הם עלולים למצוא את עצמם בלי הסכם ועם דונלד טראמפ, שוב, כנשיא.