שרת התחבורה מירי רגב / צילום: עמית שאבי - ידיעות אחרונות
חיילי סדיר ומילואים הוקפצו לבסיסים ולנקודות האיסוף במהלך החג, אך התקשו להגיע בהעדר תחבורה ציבורית ומענה מספק מטעם הצבא. הדבר עורר ובצדק את זעמם של המשרתים וקרוביהם כשהרשתות החברתיות וכלי התקשורת הוצפו בתלונות של מילואימניקים שחלקם כבר משרתים בשנה האחרונה למעלה מ-200 ימים במילואים ונדרשו להפסיק (שוב) את חייהם הסדירים ובמקרים רבים את ילדיהם ובני ובנות זוגם כדי ללבוש מדים ולהתייצב, ואחרי כל זה, פשוט אי אפשר להגיע, פיזית. המדינה לא שם. בדיוק אותו מקרה אירע גם בשבעה באוקטובר, חג שמחת תורה, עם פרוץ המלחמה.
אז נתקפו כולם הלם והממשלה פשוט חדלה מלתפקד ולוואקום נכנסו ארגוני חברה אזרחית. אבל שנה חלפה מאז, אז היה מצופה שבמקרה דומה ההתנהלות תהיה שונה. אלא שהמדינה שהצליחה לחסל את צמרת ארגון הטרור חיזבאללה בתוך ימים, ולהדוף מתקפת טילים בליסטיים מאיראן בתוך דקות לא מסוגלת להסיע את חייליה המגויסים. במקום למהר ולפתור את הבעיות ולסגור את הפערים שנוצרו במשרדי התחבורה והביטחון החליפו מהלומות:
דובר השרה רגב מיהר לכסת"ח ושלח לעיתונאים מכתב שחתום עליו מנהל הרשות לתחבורה ציבורית עם פנייתו לאנשי משרד הביטחון מיום שלישי האחרון וביקש לברר האם לעמדת משרד הביטחון נדרשת הפעלת התחבורה הציבורית בשבת. בתגובה לעיתונאים טען כי "צה״ל/משרד הביטחון אחראי על הסעות חיילי המילואים. משרד התחבורה עומד לרשות משרד הביטחון על פי דרישותיו".
"מצופה ממשרד התחבורה לסייע במסגרת אחריותו"
מנגד, במשרד הביטחון טענו כי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא בסמכות משרד התחבורה ותקפו "צה״ל ומשרד הביטחון עסוקים במאמצי המלחמה והכרעת האויב. מצופה ממשרד התחבורה להירתם בהתאם להערכת המצב ולסייע במסגרת אחריותו". דובר שרת התחבורה מירי רגב מיהר לענות בשיח שהתנהל באמצעות עיתונאים "גורמי מקצוע במשרד באו בדברים עם גורמי הביטחון השונים לרבות משרד הביטחון לבחינת צרכי הפעלת מערך הסעות לחירום נוסף על זה שמופעל על ידי משרד הביטחון, ובמכלול הנסיבות נמצא שלעת הזו אין צורך בהפעלת מערך נוסף על ידי משרד התחבורה".
מילואימניקים סיפרו ברשתות שמעולם לא הסתמכו על התחבורה הציבורית בהקפצות, אחרים טענו להיפך. אבל צריך להזכיר שבסופו של דבר הסמכות להפעיל תחבורה ציבורית נתונה בידי משרד התחבורה. הוכחה היסטורית לכך עדיין לא נמחקה מאתר אגד שם נכתב כי במלחמת יום הכיפורים "עם פרוץ הלחימה, בצהרי יום כיפור בשעה 14:00 הורה שר התחבורה שמעון פרס למזכירות אגד להפעיל מיד את התחבורה הציבורית. כחצי שעה לאחר מכן התחילה התחנה המרכזית בתל אביב לשקוק חיים ואוטובוסים רבים החלו לנוע בכבישי הארץ במשימות בטחוניות שונות".
אלא שכדי לקבל החלטה כזו צריך שהשר הממונה יהיה בתמונה, לכל הפחות בארץ. רגב טסה ל"סיור עבודה" בבודפשט והאריכה לחופשה פרטית ואף צולמה בחנות תכשיטים ביום שבו החל התמרון הקרקעי בדרום לבנון. הטיסה הזו הגיעה לאחר שבתחילת ספטמבר שהתה יותר משבוע בהודו, ולכן לא פלא שגורמים בממשלה תוהים מתי יש לה זמן לעבוד ולנהל את התחבורה בשעת חירום.
אבל האמת היא שהמחדל גדול יותר מהשאלה מי אשם והוא מספר שוב, כיצד בממשלה לא מצליחים להתעלות ולעבוד למען הציבור. כן, גם אירועי השבעה באוקטובר שנציין בשבוע הבא שנה מאז התרחשו לא הצליחו להעיר את הממשלה - שלא מסוגלת לדבר ולעבוד. ולמה לעבוד? אפשר להתכתש בתקשורת; נניח שבמשרד הביטחון אמרו שלא צריך תחבורה ציבורית ובסופו של דבר יש פערים בשטח - האם מישהו טרח להפעילה? אם עיריית תל אביב הפעילה את מערך האוטובוסים שלה להסעת חיילים בתוך שעות, משרד התחבורה שזה תפקידו - לא מצליח? האם מישהו הפנה ולו קורטוב מהאנרגיות שהושקעו במשבר התקשורתי - במשבר האמיתי? אבל כשהמשבר הזה נוגע בשאלות של שבת קל יותר להעביר את הכדור הלוהט הזה מהאחד לשני ולהעסיק את כולנו ברעש ולא בעיקר.
ולמתחים הפוליטיים בין שרת התחבורה מירי רגב לשר הביטחון יואב גלנט, אין מקום בחיכוך הזה בין המשרדים שלא מצליחים לדבר ולתאם? דוגמאות לכך אינספור. מנכ"ל משרד רוה"מ לא מסתדר עם הפרויקטור - אז אין פרויקטור. סמוטריץ' לא מסתדר עם רגב - אז המטרו נכנס להקפאה של חודשים. רגב לא מסתדרת עם גלנט אז אין תחבורה למילואימניקים. סמוטריץ' לא מסתדר עם אנשי משרדו - אז אין תקציב מאוזן. זו רשימה חלקית כמובן. מתי יזכה הציבור בישראל להנהגה שעושה ומקדמת ולא תוקעת ומחבלת? מתי תהיה ממשלה שמדברת ועובדת מההחלטות הגדולות ועד לאלו הקטנות? ומה עוד צריך לקרות כאן כדי שזה יתרחש?