האמירה ''על הציבור החרדי למצוא דרך לתרום למאמץ המלחמתי'' נמצאת בצלילה חופשית / צילום: ap, Ohad Zwigenberg
אירועי השנה האחרונה הובילו לתנועה דרמטית של התקרבות והתרחקות מהישראליות בקרב החברה החרדית, כפי שעולה ממחקר אורך שהובילה ד"ר נחומי יפה, במסגרת מכון המחקר החרדי הירושלמי "נתוני אמת", עם צוות שכלל את לאה בלוי, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית, שומי שמעון שחר רוזנבלום, דוקטורנט מאוניברסיטת רייכמן, ואת אלי דן ויעקב מתן, חוקרים ממכון אמת.
לפי ממצאי המחקר, כאשר החדשות מלאות באירועים שקשורים בקונפליקט של ישראל עם שכנותיה, מתעצמת ההזדהות של המגזר החרדי עם הישראליות ומתגבר הרצון של חרדים להיות חלק ממנה, כיחידים וכחברה. אולם כשבמרכז החדשות עומדים קונפליקטים בין החברה החרדית לחברה הכללית, התגובה היא נסיגה מהקשר עם המגזר הכללי וירידה בהזדהות עם הישראליות וברצון להשתתף.
גבולות ההזדהות
אחת הדוגמאות לכך היא היחס לצה"ל. ב־2022, כשפרצה מלחמת אוקראינה־רוסיה, 80% מהמשתתפים במחקר האורך השיבו בחיוב לשאלה אם ישראל צריכה צבא חזק. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, שיעורם כבר עלה ל־91% ונשאר ברמה הזאת במשך חודשיים, עד משבר חוק הגיוס. אז צנח שיעורם ל־82%, אף שהשאלה לא עוסקת ישירות בגיוס חרדים.
חיסול בכירי חיזבאללה העלה שוב את שיעור המשיבים בחיוב ל־89%, אך סביב "גזירת המעונות" (הפחתת הסבסוד למעונות ילדים לציבור החרדי) הוא ירד שוב. ואז הגיע "מבצע הביפרים", והמספרים זינקו לרמתם הגבוהה ביותר, 93%.
גם בשאלה אחרת, "האם גברים צריכים הכשרה צבאית ליום פקודה" רואים אותו תהליך: 61% לפני המלחמה, 81% בתחילתה, 62% סביב חוק הגיוס, 76% עם מבצע הביפרים.
הדפוס הזה חזר בשאלות נוספות שעסקו בהזדהות עם סמלים ישראליים, אך היו שתי סוגיות שבהן דפוס התשובות היה קצת אחר, אומרת ד"ר נחומי יפה: התרומה של הציבור החרדי למאמץ המלחמתי והתרומה האישית למאמץ הצבאי.
כשהוצגה למשתתפי המחקר האמירה "על הציבור החרדי למצוא דרך לתרום למאמץ המלחמתי", 63% השיבו בחיוב בתחילת המלחמה (בהשוואה ל־42% לפניה), אך מאז היא בצלילה חופשית והגיעה ל־51%. במקרה הזה, לחיסול בכירי חיזבאללה או למבצע הביפרים לא הייתה השפעה.
גם באמירה האישית יותר, "עליי לתרום למאמץ הצבאי של מדינת ישראל" (לא צוין כיצד לתרום), חלה עלייה מ־35% לפני המלחמה ל־58% בתחילת המלחמה, אבל אחרי משבר חוק הגיוס ירד שיעור המשיבים בחיוב ל־38% ולא התאושש מאז.
"כמי ששייך לחברה החרדית, ראיתי את הדברים הללו בפועל", אומר אלי דן. "הייתה פתאום התייצבות לגיוס שלב ב' ותרומות כמו הסעות, התנדבות לחקלאות, סיוע לנשות מילואימניקים ורצון לעזור, בדרך שלנו. כל השנים תפסנו את הרצון לגייס חרדים כמהלך שנועד לחלן אותנו, ופתאום התפיסה הייתה שהצבא כנראה כן צריך חיילים והתחילה מחשבה איך אפשר בכל זאת לעזור לצבא, ואולי אפשר לגייס את מי שממילא פחות אדוק ופחות לומד.
"אבל דווקא בנקודה הזאת של ההיפתחות, הגיע משבר חוק הגיוס, ואחר כך בג"ץ הגיוס. הוא נתפס כלא מותאם לצורכי החברה החרדית וכאיום על זהותנו, ויצר משבר אמון. המהלך נתפס כאיום כל כך חזק על הזהות החרדית, שהוא גרם לחברה החרדית לומר 'אם כך, אז אנחנו לא רוצים שום חלק בזה'. אם אתם מגייסים אותנו רק בתנאי שנהיה כמוכם, אז אתם עוד איום כמו כל האיומים ההיסטוריים עלינו, וכמו שעברנו את אנטיוכוס נעבור גם את זה. ואז עולה שוב התחושה שאנחנו מיעוט נרדף, שהמדינה לא מאפשרת לנו לשמור על זהותנו, והעובדה שיש לנו נציגים בממשלה אינה משנה זאת".
אז מדוע חלה בכל זאת עלייה אחרי חיסולים מוצלחים?
"הממד הלאומני שמתחזק בחברה החרדית. זה מקור אחר לחיבור עם המדינה, ולתחושתנו מקור פחות בר־קיימא ומוצלח לחיבור מאשר תחושת השותפות".
התפזרות על שני צירים
מחקר זה, שעוסק בתגובת החברה החרדית לאירועי השנה האחרונה, הוא חלק ממחקר גדול יותר שמובילה יפה עם צוות המכון ועוסק בשינויים פנימיים בתוך החברה החרדית וביחס שלה למגזר הכללי.
"אנחנו רואים אצל החרדים דואליות בין מבט פנימה לבין מבט החוצה, שיכולה להסביר את הממצאים", היא אומרת ולאה בלוי מוסיפה: "במחקר מקיף שלנו, שקדם למלחמה, מצאנו שהזהות החרדית מאוד מורכבת, אבל המורכבות הזאת מתארגנת על פני שני צירים עיקריים. ציר אחד עוסק בסוגיית הנאמנות לקבוצה, הכוללת את השאלה עד כמה אדם שומר מצוות ומקשיב לרבנים, וכן שאלות לגבי הפרדה בין נשים לגברים ודפוסי לבוש. הציר השני עוסק בפתיחות לעולם החיצון וההזדהות עם הישראליות בכללותה".
"באופן אולי מפתיע" , אומרת יפה, " החרדים אינם מתארגנים על קו אחד, אלא על פני שני הצירים. יש לנו חרדים שהם גם אדוקים וגם רחוקים מהישראליות - החרדים השמרנים (25%), יש לנו חרדים פחות אדוקים ויותר קרובים לישראליות - החרדים המודרנים (19%), אבל יש לנו כאלה שהם גם אדוקים וגם מעוניינים להפוך לחלק מהחברה הישראלית - אנחנו קוראים להם 'החרדים הישראלים' (27%), ועוד קבוצה שאינה אדוקה במיוחד וגם לא ישראלית במיוחד, החרדים העצמאים (29%)".
המחקר הבא, שצפוי להתפרסם בקרוב, עוקב אחר השינויים בזהות הישראלית אחרי המלחמה בתוך כל אחת מתת הקבוצות הללו.